גם אצלכם קורה שאחרי שמעמיסים את האוטו
ובדחילו ורחימו יוצאים לטיול
(זה בתנאי שלא שכחנו משקפי שמש-פלאפון-לשים אוכל ומים לכלבה)
אחרי שעברה חלפה לה מזמן השעה שקבענו שנצא
והילדים "עקודים" מאחורה בחגורות הבטיחות
גם אצלכם לא עוברות 10 דקות והילדים צמאים ורוצים מים?
לשאול למה הם לא שתו בבית לפני 10 דקות
אני לא מציע
פעם אחת שאלתי לפני הרבה שנים
וקיבלתי את התשובה ההגיונית היחידה:
לא היינו צמאים"
אני תוהה עם יש משהו מאוד מצמיא באוטו שכולם רוצים לינוק מבקבוק מים
גם אצלכם יש מישהו מהילדים שאחרי רבע שעה נסיעה
שידוע לכל שהנסיעה לוקחת בערך שעתיים
שיש איזשהו ילד ששואל את שאלת השאלות : מתי נגיע????
אנחנו כבר רגילים לשאלה הזאת
ואנחנו פשוט לא עונים
והשאלה נשארת בחלל האוטו כאבן שאין לה הופכין עד שהיא מתפוגגת מאליה או שהשאלה מדליקה ילד אחר והשאלה נשאלת שוב ואז מי מאיתנו בסבלנות ראויה אומר:
אני לא עונה על שאלות כאלה
או:כשנגיע-תדע
גם אצלכם אחרי חצי שעה נסיעה מישהו אומר: משעמם לי..
ואז אמא (כי אבא נוהג..) מציעה לשחק באיזשהוא משחק
שמתחילים אותו בהתלהבות ומסיימים אותו בויכוח מר בין שניים מהילדים (השלישי התייאש כבר בהתחלה ונרדם)
אז אתמול נסענו לטיול בנחל שופט שנמצא באזור צומת אלייקים וקיבוץ עין השופט
מראש הודעתי שאני לא הולך מטר ברגל
לא אוהב לטייל ברגל (יציאה ראשונה מהארון-שימו לב)
פרחים אני יכול לראות מחלון האוטו (בין כה לא קוטפים אותם)
ללכת בתוך המים משום מה לא עושה לי את זה (נרטבים..לא ידעתם?)
אבל לנהוג אני אוהב
אז נסעתי
חוץ מזה שבגלל שהתכנון הראשוני היה לנסוע לצפת (לא ברור לי מה יש לעשות שם ואל תספרו לי על עיר אקזוטית ונופים מדהימים -אני יש לי נוף מהחלון ואני אוהב אותו )לקחנו את האוטו החדש של גיסי שחוץ מזה שהוא חדש הוא של העבודה שלו ולכן יש לו פזומט..
נסענו
כל מה שהזכרתי בהתחלת הפוסט- היה
שיעמום
צמא
ומתי נגיע
מכיון שגיסי היקר ועוד 2 משפחות (שכנים שלנו ואח של השכנה ומשפחתו שעליהם יסופר וידובר כאן)
יצאו כבר ב8 בבוקר
אנחנו החלטנו להתנהל בעצלתיים ולצאת בסביבות 10 וחצי (בדיעבד טוב עשינו כי לא פספסנו כלום)
הגענו עצמאית לצומת אלייקים
פנינו ימינה והגענו לשביל עפר אחרי קיבוץ עין השופט שכל השותפים שלנו למסע
הלכו בו ברגל עד למעיין
ואז הפצירו בנו נואשות בסלולר שנגיע עם האוטו עד למעיין
כדי לחלץ אותם אחורנית למכוניות שלהם יען כי הדרך ארוכה היא ורבה וחם
אני שממילא לא התכוונתי ללכת מטר ברגל נכנסתי עם האוטו
בדרך פגשתי הרבה ג'יפים 4 על 4
ואף לא אוטו נורמלי אחד
רק בהמשך הבנתי שקצת קשה להכנס עם מכונית רגילה
יען תנאי הדרך (אבנים וכורכר) לא עושים טוב לאוטו
אבל כמו שאמר כבר לפני ג'ון בלושי באחים בלוז
קיבלתי MISSION FROM GOD
ודבקתי במטרה
חילצתי אחורה את הגברים בעלי המכוניות שבדחילו ורחימו הכניסו את המכוניות שלהם כדי לחלץ את המשפחות הרעבות (לי כמעט נגמר הדלק וחוץ מזה לא אוטו שלי שאעביר אותו שוב את המסלול הזה)
משם נסענו ליער יוקנעם בואכה העיירה יוקנעם כאמור
שם הוצאנו את כל הבשרים שהשכנה שלנו קנתה
ועשינו על האש.
האמת? לא מת על "על האש" (מה אתם יודעים-עוד יציאה מהארון)
בטח לא עם מצות
מילא על האש עם פיתות ולחם אבל איך אפשר להנות ב"על האש" עם מצות?
חוץ מזה אני מעדיף מסעדה סגורה מאשר לאכול בחוץ שיש מלא זבובים שמציקים
הכוס עם המים נשפכת על השולחן
אף פעם לא מוצאים את מה שהבאנו מהבית
וכל אתר הפיקניק בכלל עומד על העוקם בצלע של הר
אבל התחלתי להתעייף
הייתי ער ממוקדם בבוקר ולא נחתי
לכן בשלב מסויים פרשתי מהחבורה שבמאמר מוסגר אומר שלא התחברתי אליה
כלומר חוץ מגיסי וגיסתי שהייתי מעדיף לטייל רק איתם
המשפחה של השכנה שלי והמשפחה של אחיה שרק אתמול הכרתי לא דיברו אלי
האח בא עם כפכפים ואם איזה כלב שארפיי סיני מכוער
שניהם מעשנים כל ההליכה כי משעמם להם
(בשביל מה באתם???)
ואשתו טוחנת כל דבר שבא לה לפה
או כמו שהיא העידה על עצמה:אני אוהבת לנשנש סטייקים
מה אני אגיד לכם
אם היה תלוי בי לא הייתי מטייל איתם
אבל הילדים נהנו (איך אני שונא את המשפט הזה ! הבעיה שלפעמים הוא נכון..)
ואפילו "התנפלו" על תחנה של אורנג' שהיתה שם ו"הוציאו" מהם איזה 6-7 כובעים
ובמקום הזה יש גם מן גן משחקים שאפשר לשחק שם
בקיצור
כל אחד מצא שם את עיסוקו האהוב
אחכ התקפלנו
עוד דבר שאני לא מצליח לעמוד על טיבו שיש לילדים נטיה לנסוע עם אחרים
כאילו מה הביג דיל שילדיי נוסעים עם גיסי?
או שילדיו נוסעים באוטו של השכנה
הרי כולם נוסעים ביחד
כולם מגיעים לאותו מקום
אבל כנראה מלהיבה אותם חווית ההחלפה ולי זה כייף
ילדים של אחרים לא מעזים לנג'ס...
יצאנו מיוקנעם ב5 אחר הצהריים
בסביבות 7 בערב הגענו הבייתה
לא היו פקקים אבל אם להתחשב בעובדה שהיה יום שישי בערב
הייתה בהחלט "תנועה ערה"
לארוחת הערב אצל דודה שולה כבר לא הלכתי
ראבק !
יש גבול לכמות הביחד שאני מסוגל לספוג ביום אחד
עכשיו שניים מילדי ישנים אצל דודה שולה בהמשך למגמת ההחלפה שדיברתי עליה
רק בתי האהובה נטע דומה לי
והיא אוהבת את המיטה שלה בבית שלה-כמוני
ובברכת "אוהב להיות בבית"
אסיים
שבת שלום חברים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
