אתמול התפרקתי לגמרי..
תיפקדתי כאמור באותו קצב ובאותה עוצמה
עד שזוגתי חזרה מהעבודה בשעה 14:30
יום שישי שהיא לא עובדת בדרך כלל
אבל נאלצה כי היה פיגור
והבוס ביקש להתחיל שבוע חדש בצורה נקייה
והיא חזרה ב14:30
אחרי שאני כבר ניקיתי את הבית
טיטאתי ושטפתי
(בתי הבכורה שראתה אותי מטאטא ושוטף הסתכלה עלי בתדהמה ושאלה
בחוסא אמון: אבא...אתה יודע לשטוף כאילו....:-))) )
סליחה אמרתי כלא מאמין שצומח אצלי בבית שובינזים נשי בגיל כל כך צעיר
הלוו...הייתי רווק עד גיל 39
מי את חושבת ניקה בשבילי את הבית?
גמדים קטנים??
היא בטח לא שמעה את התשובה
לא בזמן שהיא צופה ב"מורדים" בטלויזיה..
אחכ זוגתי חזרה
ואחרי ששתינו ביחד קפה והתעדכנו בעניניו האחד של השני
אני-בעניני עבודתה והיא בעניני הבית
היא נכנסה לישון
בקשתי היחידה הייתה שאחרי שתקום תדאג להררי הכביסה
כי כבר אין מקום !
אחכ הילדים ירדו למטה לשחק.
וזוגתי התעוררה
בשלב זה החל להזדחל לכיווני סוג של כאב ראש
נכנסתי לחדר השינה להתפנק קצת
וכל חוסר הסקס של השבוע ומשהו התחיל לצאת החוצה..
אומנם הרבה זמן לא היה
כי התחיל להחשיך והילדים שירדו למטה אמורים היו לעלות הבייתה
אבל אמרנו לעצמנו
שאם הגענו לנקודת הזמן הזאת ויש הזדמנות אז יאללה -נלך על זה
וכבר היינו באמת מוכנים ומזומנים
אבל אז עשיתי כנראה תנועה מהירה עם הראש
וקיבלתי פתאום " פלאש"
כמו סוג של מכת ברק לתוך העין השמאלית
כאילו מיגרנה מהסוג הכואב ביותר בחרה להתנחל בתוך הצד השמאלי של הראש !
זה לא קרה לי אף פעם ככה.
כל הפעילות נעצרה באחת.
לבשתי משהו
דידיתי לכיוון המטבח
חיפשתי את התרופה היחידה שעוזרת לי בשעות מצוקה כשמתחילה להכות בי מיגרנה
וספרתי לתוך כוס 55 טיפות אופטלגין.
שתיתי.
וחיכיתי שהכאב יחלוף
זה לוקח בדרך כלל 10 דקות
אבל גם אחרי 20 דקות הכאב לא חלף
לקחתי עוד 40 טיפות
נכנסתי למיטה שזוגתי פינתה
ושכבתי בחושך
עד שנרדמתי...
התעוררתי שהארוחת הערב הייתה מוכנה
הילדים רחוצים והכביסה חברים מקופלת
הראש עדיין כאב
לא באותן עוצמות
אכלתי
ראיתי קצת מארץ נהדרת
ושבתי בחזרה למיטה
ישנתי כתינוק עד הבוקר.
הבוקר שקמתי כאב הראש עדיין לא חלף
אבל הוא לא בעוצמות כאלה שאני זקוק לאופטלגין נוזלי
זוגתי שכנראה למדה חצי לילה נרדמה בסלון עם ספרי הלימוד
כשהאור והטלויזיה פתוחים
כיביתי את האור סגרתי את הטלויזיה
והערתי אותה שתלך לישון במיטה שלנו כמו בן אדם..
שנעשה סיכום קטן?
ברור לגמרי שכל הלחץ והמתח של השבועיים האחרונים התרכזו לנקודת הזמן הזאת
הגוף אותת-עד כאן
סביר לגמרי שרצונות לחוד ויכולות לחוד
וכבר אמרתי בפוסט הקודם
שהחלטנו להאיט את הקצב ולפזר את המחוייבויות שלנו
אנחנו לא ילדים
ועייפות קשה פיזית ומנטלית
הוא לא דבר שמתעלמים ממנו
ואפילו שהראש אומר: עוד קצת לא נורא
הגוף מסמן גבול בצורה חדה וברורה ואומר: עד כאן חבר
אוקיי
אז הבנתי את המסר
צריך לעבור לשיטה אחרת
שיטה שאפשר לעמוד בה.
להאט קצב.
גשם בחוץ
פורים
הסקס לא יברח תאמינו לי...
ואתמול אמרה לי אוסנת חברה שלי דבר חכם
שאומר אותו במילים שלי:
לא צריך להיות טובים כל הזמן
זה סוג של מאמץ
העיקר להיות בני אדם
אני מסתפק בזאת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
