יקרים..
כאמור אני כותב כאן 9 חודשים
לא פעם אמרתי שהכתיבה כאן משמשת לי ראי לחיי
סוג של התבוננות בעברי הרחוק
היכולת שלי כילד להפנים ולהתמודד לא הייתה גבוהה
לא היו לי כלים
הוריי כאמור היו מאוד צעירים
והם היו עסוקים בשלהם
כבר כתבתי על התהליכים שעברתי
שהביאו אותיי למה שאני היום
במשך השנים הייתי בטיפולים שחיזקו אותי ונתנו לי הרבה מאוד
ובסדנאות שונות ששיאם היה האסט שעליו כתבתי
היה בי כעס
הרבה כעס על קוצר הראות של הוריי
ואת ההשלמה שלי איתם עשיתי כבר
הכעס עבר
ונותרו שאלות
שעליהן לא קיבלתי תשובות מספקות
גם מחמת הזמן שעבר וגם בגלל התמעטות המשיבים...
היום ידידי הטוב"איש אחד" כתב פוסט מדהים ושמו "שיעור לחיים -אישור העצמי"
אני ממליץ בכל פה להכנס לקרוא להתרשם ולהגיב
בתזמון כמעט מושלם הגיעה בצהריים לבקר אותי אחותי האהובה
אחותי צעירה ממני בשנתיים וחצי
גדלנו ביחד (ההפרש בינה ובין האחות שנולדה אחכ הוא 9 שנים) ולמעשה היינו צוות
לעומתי- שלי היו קשיי למידה שהורי לא הבינו מאיפה נבעו
היא פרחה ועשתה חייל בכל שנות לימודיה
באיזשהו שלב שנזקקתי לעזרה בלימודים ומאסתי במורים הפרטיים שהוצמדו אלי
הורי בקוצר ראותם מינו אותה לסוג של מורה פרטית שלי
אין בכלל צורך לומר איזו סוג השפלה זה לילד בכור(מנקודת מבטו אז) שאחותו הצעירה עוזרת לו בלימודים
אבל הוריי לא ראו את זה.
היום כשהיא באה ישבנו לנו בשקט לשוחח
היא לא יודעת שאני מחזיק בלוג
אבל היא יודעת שהעבר מאוד מעסיק אותי
גם בגלל העובדה שלילדתי הגדולה קשיי למידה והפרעה בקשב וריכוז
וככה במהלך השיחה שאלתי אותה איך יכול להיות שהוריי לא הבחינו
שיש לי קושי בלמידה שלא נבע מעצלנות
והיא פעם ראשונה סיפרה לי שהם כן הבחינו
והם שלחו אותי לפסיכולוגית כבר בכיתה א'
לאחת שהייתה טובה מסוגה בירושלים
והיא-הפסיכולוגית אמרה להוריי
שהיא חושבת שיש לי קשיי למידה
אבל סוג האבחון הזה היה שהייתי בכיתה א'
שלב מאוד מוקדם לדעתם
והם כנראה קיוו שהמצב ישתנה
ככל שהמשכתי בלימודי והמצב רק הורע
החליטו הוריי בכיתה ד' להשאיר אותי כיתה
לא בגלל קושי בלימודים כמו בגלל העובדה
שהם חשבו שייטב לי אם אתמודד עם ילדים שצעירים ממני בשנה
זו הייתה מכה מאוד כואבת לאגו ולבטחון העצמי שלי
אחותי מספרת שהשנה השניה בכיתה ד'
שאותה אני זוכר היטב הייתה שנה רעה
הבטחון העצמי שלי היה בשפל
ילדים הציקו לי בשאלת השאלות"למה נשארת כיתה?
ואני לא ידעתי כל כך מה לענות
אחותי מספרת שבשלב הזה
הם ידעווהפנימו שיש לי קושי לימודי
אבל הם לא עשו שום דבר כי הם סרבו להאמין שכך !!
תבינו
2 אנשים משכילים
אמא סטודנטית לפילוסופיה יוונית
אבא-אדריכל
בית רחב אופקים
שומעים מוזיקה קלאסית
קוראים "הארץ"
שמאלנים...
ארץ ישראל...
והם עם כל פתיחותם מסרבים להכיר בסוג של הבעיה
שאם היו מטפלים בה בצורה הנכונה
היה נחסך ממני המון תלאות.
לא רוצה להלאות אתכם בתאורים של מה שעברתי כילד בנושא למידה
אני זוכר בעיקר לחץ בלתי פוסק להצליח
אני זוכר השוואה בלתי פוסקת עם אחותי שהייתה תלמידה טובה
ואני זוכר כעסים מצד אבא
על "איך אני לא תופס"
בגיל 16 אמא שלי נפטרה
והלחץ התאייד לו באחת
כמו ש"איש אחד" אומר בפוסט שלו
הרבה זמן היה לי "חור שחור" שנפער בתוכי על התקופה לפני שאמא שלי נפטרה
הרבה זמן הפנמתי ולא הוצאתי
אחר כך לאט לאט
בעבודה עם פסיכולוגים שאני בחרתי ללכת
ומכספי שילמתי על הטיפול
החל החור השחור להתבהר
במשך השנים למדתי להבין שלא בי היה האשם לחוסר היכולת שלי ללמוד
שהיה משהו אחר שם שהורי לא הסבירו
לא סיפרו
לא שיתפו
גם כשבגרתי
עכשיו באה אחותי היקרה שאני אוהב אהבת נפש
ואני מודה שעזרה לי אז
ומספרת שההורים היקרים שלי סרבו להאמין
שהבן היקר שלהם
בכורם
לוקה באיזשהוא קושי
כי מה פתאום?
כי איך יכול להיות שהנכד הבכור של הרופאה המוערכת של קופ"ח
יהיה בעל סוג של כשל לימודי
ורק כשהלכנו עם ילדתי היקרה לפני 3 שנים לאיבחון על קשיי הלמידה שלה
התחלתי לזהות בי
את הדברים שיש בה
והחור השחור החל להסגר
"איש אחד" באומץ ליבו ובנדיבותו כותב על חייו
אני מלווה אותו במסעו
ומתחבר אליו במסע הזה שלי.
קשה המסע ומפרך
הגילויים הקטנים והגדולים על מה שהיה
מסעירים מרגיזים
מורידים דמעה לפעמים
אני מתנחם במה שאני היום
אני מתנחם שיש בי האומץ להסתכל על הילדה שלי ולומר
אני אעשה בשבילה הכל
כדי שהיא לא תחווה מאית ממה שאני עברתי
ואני אמשיך לעשות
ואני גם מבטיח ללמוד עוד בקשר לחור השחור בעברי
זהו סוג מסע שיגיע לסיומו בסופו של דבר
ואז ארגיש אחרת לגמרי
ועוד דבר "קטן"
וחשוב:
תודה לאביה שמביאה אותנו עד הלום
כי בלעדיה בעצם סוג של מסע כזה לא יכול היה להתרחש
תודה שאתם כאן
אתם טובים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
