לא

זה לא היה באמצע של איזה סערת תשוקה

גם לא בתחילתו של מעשה אהבה

או בסופו

זה היה אתמול ב11 וחצי בלילה

שנכנסנו שנינו מרוטים

לבושים  טרנינג מהוה משהו

ונעלי בית

לתוך הדייהטסו שרייד של גיסתי

בדרך לראשון לציון

כדי לקחת את הפורד פוקוס של גיסי

מסובך?

הנה הסיפור...

סיפרתי לכם שילדתי הגדולה יוצאת למחנה בן יומיים של הצופים

בת 10 וחצי ילדתי

פעם ראשונה שהיא ישנה מחוץ לבית שלא במסגרת המשפחה

היו לנו הרבה חששות

אבל כבר בהתחלה שהילדה הביע רצון לצאת למחנה

הסכמנו

הסכמנו שזה טוב בשבילה

הסכמנו שהחשש שלנו לא צריך למנוע מבעדה לצאת

לטייל

להיות עם חברים שלה

לטייל ולהכיר את הארץ.

היום המיועד הגיע אתמול בבוקר

הילדה צוידה במזוודה מלאה בגדים

ובגדים להחלפה

2 זוגות נעליים

שק שינה ושמיכה להכניס לתוכה כדי שחס וחלילה לא יהיה קר

ותרמיל לגב להליכה

ופלאפון ידידיי

הו כמה חשוב הפלאפון...

אתמול ב7 בבוקר הסענו אותה למקום האיסוף

(טוב לא אני..אני עבדתי..גיסי שגם בנו השתתף

"נודב" להשכים קום)

הציוד הכבד הועלה לאוטובוס

והם הפליגו לדרכם

שיחות הטלפון שקיבלנו בהמשך היום ממנה

הראו הנאה רבה מהטיול

היא דיווחה על כניסה למערות כאלה

על הליכה לא קשה

ועל ההגעה לקיבוץ נחשון

השיחה האחרונה דיווחה שהם:כיתות ד' וכיתות ה'

ישנים כולם ביחד בחדר האוכל הישן של הקיבוץ

וילדי כיתות ו' ו - ז'

ישנים באוהלים בחוץ

היא גם סיפרה שהורים באו לבקר..

נו..לו היינו יודעים גם אנחנו היינו באים..

ב11 בלילה הייתה עוד שיחת טלפון

ברקע שמענו צווחות  גיל

צעקות של ילדים

שלא ממש רוצים לישון

הילדה התלוננה שהיא לא מצליחה להרדם

כי כולם משתוללים

ושהיא רוצה שנבוא לקחת אותה הבייתה...

ניסינו לומר שככה זה בטיולים

ושאולי עוד מעט כולם ירגעו וירדמו

אבל היא לא ממש התלהבה מהעניין

דיברנו עם המדריכה

שאמרה שתנסה לשכנע אותה

ושהיא תחזור אלינו

הבהרנו גם למדריכה וגם לילדה שזה ממש בסדר מצידנו לבוא לקחת אותה

ולהחזיר אותה בבוקר למקום הכינוס כדי שתמשיך בטיול

וסגרנו את הטלפון

הסתכלנו אחד על השני

והיה לנו ברור 2 דברים:

הראשון שהדייהטסו שרייד של גיסתי שהיה אתמול ברשותנו

לא יכול לשמש אותנו לנסיעה

כי גיסתי עוד לא נסעה איתה למרחקים כאלה

ורצוי לא לעשות עליה נסיון בשעה הקריטית הזאת

נותר לקוות שגיסי-אח של זוגתי

עדיין לא ישן

לנסוע אליו לראשון לציון ולקחת את הפוקוס 2004

שבין כה וכה התכוון להשאיל אותה לנו היום בצהריים

לצורך הנסיעה  לטכס

צלצלנו בדחילו ורחימו

הבחור היה ער

במילים קצרות הסברנו את המצוקה שלנו

הוא הסכים לתת את האוטו כבר אתמול בלילה

נסענו לקחת את האוטו

ב12 בלילה חזרנו הבייתה

הילדה לא צלצלה.

היום בבוקר התאפקתי עד 8 בבוקר ואז צלצלתי

הכל בסדר היא אמרה

כולם נרגעו

והלכו לישון

אני מחכה לכם היום בשעה 5 לטכס הדרגה...

סגרתי את הטלפון.

אתמול בשיא הלחץ

כשנכנסנו עייפים לדייהטסו בדרך לראשון

זוגתי אמרה לי

אני שמחה שאני נשואה לך...

הסתכלתי עליה..

כאילו דא???

ואז היא אמרה: יכולת ל"קטר"

לומר שאתה לא רוצה לבוא כי אתה עייף

ואני מבינה את זה

אבל  באת בלי לשאול שאלות

ואתה גם מוכן לנסוע לקיבוץ נחשון באמצע הלילה..

זה עושה לי טוב היא אמרה..

אמרתי

קוקי...זה הילדה שלי שם..

נראה לך שהייתי נותן לה להיות במקום שלא טוב לה?

הגזמת !

ואת?

בכלל לא יודעת איפה זה קיבוץ נחשון

ועוד בלילה..

עוד תגיעי לי לרמאללה..

אבל תמיד טוב לשמוע מחמאות כאלה...

והיום אחר הצהריים ניסע לטכס

כמו הורים טובים..

ואני כשאראה את ילדתי

אחבק אותה

אוף כמה שאחבק..