כשהערב היה יורד על יום הזכרון

ותחושת יום העצמאות התחילה לחדור

היינו מחכים להתחלת טכס הדלקת המשואות בהר הרצל

כשהיה כבר חושך

מהחלון היינו רואים את 2 אלומות האור

מהזרקור שסרק את השמיים בהר הרצל

הצמרמורת שחלפה בנו עם התחלת הדלקת המשואות

והשיר שלא מתחלף אף פעם

"אנו נושאים לפידים"

סימן בעיננו את התחלת החגיגות..

כילדים העניין לא היה בריקודים במרכז העיר

או בזיקוקי דינור

הקטע היה מי יחזור מאוחר יותר הבייתה

וצריך לדעת

שממרכז ירושלים לבית הכרם זה חתיכת מרחק

אבל ההליכה המשותפת הבייתה

עם פטישי הפלסטיק הנצחיים

והמחשבה על ההליכה למצעד צה"ל בהמשך היום

השאירו אותנו על אנרגיה שלא נגמרת...

היינו מגיעים הבייתה ישנים שעה או שעתיים ומתחילים

לצעוד לכיוון רח' יפו

כדי "לתפוס מקום"

וזאת יש לדעת

היו המון אנשים בצידי הדרך

על המרפסות

כאלה שבאו עם כיסאות מתקפלים מהבית מוקדם מוקדם

כדי לא לפספס את המצעד

אנחנו היינו באים

יושבים במקום אסטרטגי על שפת המדרכה

ומחכים

היום אני חושב שהייתה לנו המון סבלנות כי חיכינו המון זמן

ואז המצעד היה מגיע

והשורות הישרות ישרות של החיילים והחיילות

הטנקים (לא הרבה)

היו גורמים לנו גאווה ענקית

 אחכ

היינו שוב צועדים בחזרה לבית הכרם

תחת הרושם של המצעד היינו מנסים לצעוד כמו חיילים

לא תמיד שמרנו על קצב..

אחכ המצעד עבר מירושלים

הוחלף במטס לאורך חופי ישראל

וזה כבר לא היה אותו דבר

גם הפסקנו לרדת העירה

להדחס ולהדחף בין החוגגים

העדפנו מסיבות פרטיות שהתחלפו בביקור במועדונים

ואחכ ההעדפה השתנתה לשבת בבית מול הטלויזיה ולראות מה שמציעים לנו שם..

ולפי אתמול זה לא היה הרבה..

אני רוצה להביא לכאן כמה כרזות ישנות שמצאתי

באינטרנט

שמביאים ריח של ישראל הקטנה

לפני שנהיינו אימפריה

לפני שהפסקנו להיות נאיבים

כשעוד היו לנו אתגרים "קטנים"

כשהיינו מדינה מוקפת והיה לנו כל כך טוב...