מן המפורסמות היא שפעם בכמה חודשים החבורה הותיקה שלנו שמונה כ10 אנשים פחות או יותר,נפגשת לערב משותף במסעדה ברחבי הארץ.

מכיון שאנחנו פזורים בכל הארץ אנחנו עושים מאמץ להפגש בכל פעם במקום אחר.

הירושלמים שבינינו קיטרו שמזמן לא נפגשנו בירושלים או סמוך לה והפעם מגיע להם שכולנו נתכנס בקרבתם ואכן אתמול נפגשנו במסעדת "מומה",בקרית ענבים(שכנה לאבו גוש).

אני הוא שאחראי על הזמנת המקום,ואכן הזמנתי 8 מקומות.

במבט בתפריט נראה שהמסעדה מעט יקרה,אבל מכיון שבכל מקרה אנחנו חולקים שווה בשווה בתשלום ,זה נראה מתאים.

אז הגענו אתמול בערב וקיבלנו שולחן שיועד ל10 אנשים ולא ל8.

השולחן היה גדול,ישבנו די מרוחקים זה מזה וזה לא היה נחמד.

לא היה טעם לבקש לעבור לשולחן אחר, קטן יותר,כי המסעדה הייתה מלאה.

לא מבין 2 דברים ,תהרגו אותי,אנשים באים למסעדה מלבד לאכול,גם להעביר שעה או שעתיים בנעימות,ודאי כמונו שאנחנו לא מתראים כל יום.אז המסעדה חשוכה,יש נרות על השולחן ומוזיקה שמחרישה את האוזניים.

קשה מאוד לשמוע מה אומרים מהצד השני של השולחן הגדול.

בשביל לקרוא את התפריט שיושב על איזה פיסת עץ לא גדולה,אשכרה צריך  היה להדליק את הפנס בסמרטפון כדי לראות ולקרוא מה בתפריט ,נראינו כמו קבוצת חוקרים הזוייה בסרט הרפתקאות נוסח אינדיאנה ג'ונס,היה חסר רק כובע עם טיטורת.

למה בשם שמיים אי אפשר להאיר את החלל של המסעדה באור נורמלי? זו לא חמארה וזה לא פאב אפלולי,זו מסעדה פור קרייסט סייק,כל הגילאים מתקבצים במקום כזה.

ולמה לשים מוזיקה מחרישת אוזניים?הייתי עם מכשירי השמיעה והייתי צריך להוריד את הסאונד כדי לא להתחרש,לא הייתה אופציה להסיר אותם לגמרי כי רציתי להשתתף בשיחה של החברים.

כשביקשנו להנמיך ,הסבירה לנו מנהלת המשמרת שזה ערב יום חמישי וככה נהוג בערב הזה:-)

פתחנו בבקבוק יין שאחד החברים שמבין, הזמין.

מה אומר לכם,לא מבין ביין כלום,לא מבדיל בטעמים של היינות ולמרות שהחברים אמרו שיין אדום "בריא ללב",שתיתי מעט מאוד.מה שכן את הצייסר שבתוכו היה משקה חריף עם אניס שתיתי בחדווה בשלוק אחד ככתוב.

בדרך כלל אנחנו מזמינים מנות ראשונות מכמה סוגים שכל השולחן אוכל ומנות עיקריות שכל אחד בוחר לעצמו.

היה שם באמת מכל טוב,מנות צמחוניות ובשריות וגם טבעוניות ושום דבר לא באמת זול.

אני לא זוכר מה אכלנו במנות הראשונות,זה בליל מנות  שכל מסעדה ממציאה את השמות לעצמה,היו שם חצילים בטחינה וכמה סוגי סלטים לא ברורים,ושיפוד של סטייק אנטריקוט עם רטבים כאלה ואחרים,שום דבר לכתוב עליו הבייתה.

המנות העיקריות היו בעיקר מהמטבח האיטלקי,פפרדלות למינהן,פסטות עם כל מיני שמות, שרימפס וסטייקים בסגנון כזה ואחר.

ואני הזמנתי המבורגר.

זאת לדעת,אני לא אוכל המבורגר.איכשהו המבורגר מזכיר לי את מקדונלד,מין קציצה עם כלום על לחמניה ובכל הפעמים שהייתי עם ילדיי במסעדה ודילגתי על המבורגר הם היו אומרים,אבא ההמבורגר של היום זה כבר לא מה שהיה פעם,זה לא המבורגר של מקדונלד או של רשתות דומות,זה אחר ולא השתכנעתי,אבל אתמול זה היה המאכל הכי מוכר לי מתפריט העיקריות והחלטתי ללכת על בטוח.

מה אומר לכם,כגודל הציפייה כך גודל האכזבה,הגיעה קציצת המבורגר על לחמניה עם חסה ועגבניה,בול מקדונלד וליד זה היה שם צ'יפס.

או כמו שהגשש החיוור במערכון המפורסם תאר:"צ'יפסים דקים וחיוורים כמו גפרורים" שהגיעו לדעתי משקית של סנפרוסט,שחיממו אותם קצת והגישו.

מה אומר לכם,בדחילו ורחימו אכלתי את הקציצה הזאת ואת כל השאר הזזתי הצידה,כשבאה המלצרית לאסוף את המנות היא עוד העיזה לשאול אם לארוז לי כדי שאקח הבייתה,מהמבט שנתתי בה,היא הבינה שהשאלה הייתה מיותרת.

אחכ לקחנו קינוחים שהיו גולת הכותרת של הארוחה וזה לא היה ממש קשה.

לסיום שילמנו 7 אנשים 1400 שקל כולל הטיפ, על חשבון של 1233 שקלים

יצאתי משם חרש ועם כאב ראש אדיר שהעברתי בבית עם 40 טיפות אופטלגין.

לפחות לא נהגתי אתמול,נלקחתי מהבית והוחזרתי אליו בשלום וזה גם משהו בערב כזה.

בפעם הבאה אני אבחר את המסעדה שבה ניפגש.

אין מה לעשות ,רב הפעמים שאנחנו נפגשים אנחנו מצליחים לקלוע בטעמים ובמקום,הפעם הרבה פחות.

מעבר לזה אנחנו שמחים להפגש האחד עם השני וגם אווירה ואוכל לא משהו  לא יקלקלו לנו את שמחת המפגש.

יום שישי,אין בישולים מיוחדים היום,רק הדברים הרגילים.

קטמון ניצחה בשבוע שעבר במשחק החשוב בכפר סבא,המשחק הבא ביום שני בירושלים נגד נס ציונה והציפיות לנצחון עם הרכש המצויין,בשמיים.

אני מוכרח לספר לסיום אנקדוטה שלא קשורה לנושא הפוסט:

הבן של אחותי שהוא תלמיד ישיבה מתנחלית התחתן עם בחורה מהתנחלות בשומרון,הם בחרו לגור ביישוב איתמר בואכה שכם ,שם הבחור לומד,אשתו החביבה ילדה במזל טוב השבוע בן ויש,ברית מילה,קיווינו שתיהיה איזו התחשבות במשפחה החילונית שלנו ויחסך מאיתנו לנסוע לברית בשומרון,החוויה של הנסיעה לאירוסין הספיקה.אבל הם החליטו שהברית תיהיה באיתמר,היססנו בהתחלה אם לנסוע,אבל רצינו להיות שם בשביל אחותי שזה נכד ראשון שלה וחשבנו שבגלל שהברית נחגגת ביום ולא בערב זה פחות נורא והחלטנו שניסע.עכשיו מסתבר שהמוהל פנוי ביום של הברית רק בשעה 8 וחצי בבוקר ואנחנו גם צריכים לוותר על עבודה וזה כבר בלתי אפשרי,אז לא כולם יגיעו והם לשמחתי מבינים את זה.

נקווה שתיהיה הזדמנות אחרת:-)

אני סיימתי,תיהיו טובים

אני חולה,הפצעים בפה שבגללם אושפזתי באוגוסט חזרו.

למזלי בקטנה,אבל זה מציק ומייד הלכתי לרופאה שלי וביקשתי שתיתן לי את התרופות שקיבלתי בבית חולים והיא נתנה ויש שיפור מסויים.

כשיצאתי מבית החולים נדרשתי לעשות כמה פעולות שהצריכו רופא שיניים, רק מה,התמהמתי קצת עם העניין וכשכבר רציתי לקבוע תור הסתבר שביטוח השיניים שבו אני מבוטח דרך הארגון בו אני עובד ,הסתיים ומחכים לביטוח חדש וההליך התמהמה וכשסוף כל סוף נבחרה חברת ביטוח מסתבר שבשביל להפעיל אותו צריך להמתין חודשיים בגלל הוראות המפקח על הביטוח.

בקיצור נפלתי בין הכסאות ואני משלם את מחיר .

אגב יש הבדל מאוד גדול במחיר כשאדם מבוטח בביטוח מאורגן למחיר כשאין באמתחתו ביטוח,אני לא יודע את ההפרש אבל אלך לרופא כדי לקחת הצעת מחיר ,כי לחכות עד מרץ,למרות שמדובר בכעוד חודש וקצת זו אופציה שלא בטוח שיש לי אותה,אם המחיר יהיה סביר,או אם אוכל לקבל החזר רטרואקטיבי על הטיפול,אעשה אותו.

אז השבוע אני בבית ,המצב השתפר קצת אבל עיקר הכאבים בלילה ואני מתעורר כמה פעמים בלילה,מורח משחות ,קורא פוסטים וחוזר לישון.

אז מעבר לעובדה שאני נאלץ לשהות בבית,אני משתדל לנצל את העובדה הזאת לסידורים פנים בייתים שהוזנחו.

אני מוכרח להדרש לתוכניות הטלויזיה בבוקר,במילה אחת ,זוועה,מיחזור של חומרי חדשות מהיום שעבר,תוכניות בוקר שאין מה לצפות בהם,מזל שיש את אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס  שמשחקיה בגלל הבדלי השעות משודרים אצלנו בבוקר.

אז פדרר כבר עף בשמינית לצערי ,נקווה שנאדל וג'וקוביץ יגיעו לגמר ונראה תצוגת טניס יפה.

קבוצתי האהובה שברה בסוף השבוע את הנאחס אליו נקלעה וניצחה סוך כל סוף בעזרת הרכש החדש והנוצץ וכולנו תיקווה שימשך ככה.

ביום חמישי ,החברים מהגרעין שנפגשים בקביעות פעם בכמה זמן, ניפגש במסעדת מומה בקרית ענבים בואכה ירושלים.אגב מומה היה הכינוי של לאה אבו שדיד אישתו של איתמר בן אב"י,בנו של אליעזר בן יהודה שנינו ,איתמר חובב אחיו של גיל חובב, פתח מסעדה וקרא אותה על שמה של סבתו.

זה נקרא סתם פוסט של חול,או פוסט ליום חולין או סתם אני מחרטת..

אגב עשיתי את מאכל הקדירה ביום שישי,יצא בסדר,לא להיט, אבל זוגתי עשתה מרק ירקות מאלף וכשהיא מוסיפה סלרי,הריח של הסלרי עושה לי חם בלב ואני מבין שאכן הגיע ערב שבת.לא יכול להסביר את זה.

אני סיימתי,תיהיו טובים

מה שאכתוב בפוסט הזה נכתב בעקבות סדרת הפוסטים שכתב ידידי קיימן לאחרונה וגרמו לי לחשוב על עצמי.

ראשית צריך לומר חד וחלק שהפוסט לא נכתב בגלל שיפוטיות על מה שכתב קיימן ואגב זה לא רלוונטי אם זה אמיתי או שזה סיפור ,דברים כאלה קורים ואני לא בא לבקר ,או לחנך או לומר מה צריך או לא צריך לעשות.

קיימן בחר לכתוב כפי שכתב ואני סבור שאין אדם יכול לשפוט בן אדם אחר עד שלא הגיע למקומו כמו שאומר הפתגם העתיק,מה שכן  הפוסטים שלו גרמו לי לחשוב .כאמור בעיקר על עצמי.

ואני רוצה לשתף במחשבות שלי.

סבא וסבתא שלי גרו בבית קרקע רחב מידות בתל אביב,כשאני נולדתי הם היו בסוף שנות ה 40 לחייהם וכל ילדותי הייתי עד לעובדה שהם ישנו בחדרים נפרדים,לא סתם בחדרים נפרדים,סבא ישן בקצה הדרומי של הבית וסבתא בצפוני,אני לא זוכר שראיתי אותם אי פעם מתחבקים ולימים ששאלתי את דודה שלי על "הסידור" המוזר הזה,היא אמרה שככה חיו אז,התרכזו בדברים אחרים ולא עשו עניין גדול מיחסי קרבה ברמות כאלה ואחרות  ואז זה גם לא היה כזה ביג דיל.

הערכתי אז ואני מעריך היום שלא אצל כולם היה אותו דבר,כלומר לא היה שטנץ זהה לפיו כולם נהגו 

גדלתי במשפחה קרובה ומחבקת אבל כל זה נקטע כשאמא כאמור נפטרה שהייתי בן 16,החסר הזה בחום ואהבה היה בולט בחיים שלי כנער ואחרי זה בהתבגרות הלייט בלומרית שלי.

הכרתי את זוגתי שהייתי כבר כבן 37,היא באה מרקע אחר, אבל דומה מהבחינה הזאת שלא היה בבית שלה חום ואהבה, או אם לדייק ,החום ואהבה לא באו לידי ביטוי במגע,אלא בצורות אחרות.

זה הרקע  לחיים המשותפים שלנו.

אנחנו נמצאים ביחד כבר 29 שנים,מתוכן 27 שנות נישואים וככאלה שגדלו כפי שסיפרתי, המסגרת המשפחתית מאוד חשובה לנו כולל הקירבה האינטימית.

עכשיו אני רוצה לומר משהו שהוא טריוויאלי,אף אחד לא נשאר כשהיה צעיר,טעמים משתנים,תחושות משתנות,אנשים משתנים,סדר העדיפויות משתנה,מה שהיה חשוב בתחילת הנישואין השתנה בהמשכן מן הסתם ומה שחשוב עכשיו היה פחות חשוב בעבר.

מה שנשאר תמיד זו החברות העמוקה בנינו,האהבה גם אם התפתחה ושינתה פניה,האהבה הבסיסית אחד לשני לא נעלמה בכלל והיא מקבלת צורות שונות.

הציגה את זה יפה אמפי בפוסט האחרון שלה גם אם במעט מילים(לצערי לא יכול לעשות קישורים,המודם של המחשב התקלקל)

אגב אני לא בא בפוסט הזה לשכנע אף אחד להיות כמוני,אני לא בא להציג חיים מושלמים או יחסים מושלמים,הקורא הנבון ודאי מבין את זה,יש ויכוחים ואי הסכמות ודברים שמוציאים מהדעת אבל הבסיס נשאר כשהיה,ההבנה העמוקה שהמסגרת מעל הכל וחשיבותה בתקשורת הבן אישית בין שנינו ,בעיקר,כשדברים מפריעים למי מאיתנו והיו כאלה.היא העומדת כל השנים בראש מעינינו.

קיימן נגע קלות בכמה נקודות חשובות ולא צריך לפרט יותר מידי בסוגיה,כי מעורבים אנשים שלא קיבלנו מהם אישור לכתוב על חייהם ולכן אני כותב רק על עצמי ומקווה שבין השורות אפשר גם להבין גם אם אני לא מפרט.

אז היו קשיים כאלה ואחרים בשנות הנישואין,על כל הקשיים ודאי הגדולים ,דיברנו התגברנו והתפשרנו בצורה כזאת או אחרת ולא הרגשנו שזו פשרה שנדפקנו בגללה מן הסתם ,כדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד.

אני לא רוצה כאן לספר ,בובמייסס' ולומר שהיו לי הזדמנויות להכיר נשים אחרות וצדיק שכמוני לא בוגד.

לא היו.

לא איפשרתי לעצמי בכלל להגיע למצב שאתעניין בנשים אחרות,ודאי שהסתכלתי על נשים אחרות,גם שיתפתי את זוגתי אם חשבתי שיש מה לראות,אבל לא ניסיתי לצאת מאזור הנוחות שלי,בעיקר כי לא הייתה לי באמת סיבה וגם למה לפגוע במה שטוב?

חשבתי כל חיי ואני חושב גם היום שהמסגרת המשפחתית  טובה לי ומספיק ראויה שנשמור עליה בכל מחיר וככה אני משתדל לעשות.

ואין לי עניין או אנרגיות להשקיע במסגרת חלופית שהיא לא המשפחה שלי.

עד כאן בנושא הזה,אני חוזר ומדגיש את עניין קיימן כטריגר לכתיבת הפוסט הזה ובשום אופן ופנים כדי לומר שהוא עושה משהו לא נכון ואני עושה את הדבר נכון.בפירוש לא היא.

כמה הערות שלא קשורות לנושא הפוסט:

איילת שקד היא שרת משפטים רעה, עם אג'נדה איומה ונוראה לדעתי מתחסדת בנושא אפי נווה המגעיל הזה והלוואי שיעופו עליה ריקושטים מהפרשה הזאת ואמן שלא תעבור את אחוז החסימה המכשפה הרעה הזאת.

הפרסומת של בנק מזרחי טפחות בכיכובו של דביר בנדק המתוק מצויינת.

אני לא תמים לחשוב שמזרחי טפחות הפך את עורו וניהיה בנק מכיל שחושב,על השכבות החלשות ופחות על רווחיו,אבל נעים לראות גוף גדול שמבין שלא כל עמישראל מבין במהפכות הדיגיטל ומי שסובל זה בעיקר השכבות החלשות שנאלצים לכתת רגליהם להטעין רב קו כי פתאום החליטו שהנהגים יפסיקו למכור כרטיסים,למצוא סניפי בנק פתוחים עם פקידי בנק אמיתיים ולא אפליקציות דיגיטליות ועוד כהנה וכהנה.

הפועל קטמון ירושלים אהובתי לא מצליחה לאחרונה,לא נצחנו 8 משחקים והעלייה לליגת העל בסכנה,בצעד יוצא דופן החליט הועד המנהל של הרבוצה להביא את אחד השחקנים הכי טובים בארץ שנפלט מביתר ירושלים ובסיוע הספונסרים שתומכים בקבוצה כלכלית הצלחנו לעשות זאת ואתמול הוא חתם בקבוצה עד סוף העונה.

אני מקווה שמהמשחק הבא,נצא לדרך חדשה.

לארוחת השבת אני אעשה מאכל  שנקרא ,קדירת בקר ביין וכרובית מטוגנת'.

מתכון וצילומים בפוסט הבא.

הכותרת לפוסט מהשיר הידוע "פיתחו את השער" של קדיה מולודובסקי שענינו פשוט,משפחה.

אני סיימתי,תיהיו טובים