| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 10/2004
חודש יום הולדת
יום אחרון של אוקטובר
פוסט 550 לספירה
מחר מתחיל החודש האהוב עלי
שבו יש לי יום הולדת (תודה..תודה..לא לברך עדיין יש עוד שבועיים וחצי..)
זה לא שמשהו משתנה באופן קיצוני באורחות חיי בחודש הזה
אבל אפילו מחווה קטנה כמו ברכת יום הולדת בתלוש המשכורת של מחר
עושה לי נעים
למה לא?
זה רק מראה שאפילו המחשב שמוציא משכורות (דיר באלק שלא ישכח את השעות הנוספות שעבדתי החודש ! )
זוכר אותי מעבר לענינו הרגיל...
אתמול שבת היה לנו קרייסס בבית
לא קרייסס בין אישי
אלא קרייסס של הביוב
הבית שאנחנו גרים בו הוא בית זקן
40 ומשהו שנה
וצינורות הביוב לא משו
ילדי הקט למד בזמן האחרון לנקות את אוזניו במקלות אוזניים
רק שכנראה הוא לא הפנים את העובדה שמהאוזן המקלון צריך להזרק לזבל
והוא זרק לכיור
אתמול הבן האמצעי התקלח בצהריים
ופתאום אנחנו רואים שיש הצפה בכל הבית
הביוב לא הכיל את המים שהיו באמבטיה
והתפרץ כמו השטפון בכביש הערבה
מה אגיד לכם
גייסנו את כל המגבות הגדולות בבית
מגב נוסף מהשכנה ובמשך שעתיים בוססנו במים עכורים
אחרי שהשטפון יבש
לקחתי את הצינור המסולסל לפתיחת סתימות
והחדרתי אותו כמו שרברב מיומן לתוך כל חורי הביוב
ופשוט ניקיתי אותו
ובא לציון גואל
לא שהמלאכה הייתה קלה
יען כי טונות ג'יפה+מקלוני אוזניים הוצאו מהביוב
ועכשיו הכל חזר לסדרו
בזמן שאני כותב אני גם "מפקח" על ילדיי שמנסים להתמודד עם נקיון החדרים שלהם
יובל הוציא את כל הדברים והלך להתיישב על המחשב השני
עידו מתנהל בעצלתיים כאילו כל העניין לא נוגע לו
ונטע סגרה את הדלת של החדר שלה ואני רק יכול לקוות שהיא מנקה
אז בין כתיבה לדיבור עם שפיות במסנג'ר
טאטאתי את החדרים
הם הואילו להרים מהרצפה דברים שהסתתרו מאחורי המיטות
ועכשיו העברתי "וויש" עם סמרטוט רצפה טבול בריצפז..
נשאר לחכות שיתיבש
ואז לזרז אותם להחזיר הכל למקומו..
סוף אוקטובר
בחוץ אחר צהריים נעים
נורא רוצה להודות על התגובות החמות בפוסט הקודם
אין לי כמובן כוונה לפתוח בלוג נוסף
נראה לי חסר תועלת ולא אמיתי לעשות כך
אני מאמין שהכתיבה כאן היא תהליך
ופתיחת בלוג נוסף תסיט את המאמץ מהדיאלוג שמתקיים כאן
מהסקרנות לבדוק מי אני-אנחנו-אתם (כמו שדארלינג הטיבה לכתוב בפוסטה)
זה הכל
שלום לאוקטובר
wellcome נובמבר..
| |
הצד האפל של הירח...או - אז לא נפתח בלוג נוסף בסופו של דבר...
לפעמים יש לי חשק לפתוח בלוג נוסף
לפעמים בא לי לכתוב דברים אחרים לגמרי
דברים..
כל מיני
לפעמים אני רוצה לעשות דברים אחרים לגמרי
לא יודע מה
דברים..
לפעמים אני רוצה לכתוב על תשוקות חבויות
על פנטזיות פרועות
שבנינו-ספק אם יתגשמו
אבל לכתוב עליהן מותר
לא?
לפעמים בא לי לקחת את זוגתי ולנסוע רחוק
בלי הילדים
להכנס לצימר ולהזדיין איתה מהרגע שניכנס עד הרגע שנצא
ולהגשים את כל הפנטזיות
ככה
בלי חשבון
והקטע שהיא גם רוצה
אבל נו..מה לעשות..
אני אוהב להסתכל עליה כשהיא יוצאת מהמקלחת
ולראות איזה תחתונים היא לובשת
אני אוהב כשאני משכים קום
לראות באור שמגיע מהאמבטיה את הקווים של הגוף שלה
את החוט הדק של התחתונים שחוצה את גופה
אני אוהב להצמד אליה בלילה ולהרגיש את הגוף שלה
לא בקטע של כפיות
בכפיות אי אפשר לנשום..
אני אוהב כשאני מגיע לקחת אותה מהעבודה
לראות מה היא לובשת
ולהריח את הריח שלה כשהיא נכנסת לאוטו
אני אוהב לחבק אותה כשהיא עומדת במטבח והחולצה עולה לה קצת וחושפת את הבטן הישרה שלה
אני אוהב כשאנחנו צופים בשקט בטלויזיה
היא מלטפת לי את היד
או משחקת לי בשיער
אני אוהב לגעת בה
לעשות לה מסג' איטי..
אני אוהב אותה
אני אוהב עוד דברים
אבל מה נראה לכם כאן ?
הבלוג של מוזטל....?
היום שמעתי את התוכנית של ורדה רזיאל ז'קונט שם היא סיפרה שהחשק המיני של גברים בני 50 יורד
האמת?
אין לי מושג על מה היא מדברת
אני כל הזמן חושב שיש סוג של איחור בהתפתחות שלי כאדם
אני לא מרגיש בגיל שלי בכלל
לא יודע באיזה גיל אני מרגיש לי
אבל על מה היא פאקינג מדברת?
אני בשיא תשוקתי עכשיו בגיל הזה
זו היא כשהיא עייפה לא רוצה..
אני מת על הקטע אגב שבו הגבר מנסה לשכנע את האשה לשכב איתו והיא טוענת לעייפות
והוא אומר
מה הבעיה
את רק שוכבת
אני עושה הכל...
כל פעם זה מצחיק אותי מחדש
שגם אני משתמש בטיעון הזה שאני יודע שלא יעזור לי
אבל מי יודע
אולי פעם היא תסכים
לנסות מותר
לא?
יאללה
נחזור למציאות
הולכים לארוחת ערב אצל דודה שולה
צריך לפקח על ילד שלומד להתקלח לבד
נאפסן את הפנטזיות בנתיים
שבת טובה שתיהיה..
| |
ספיח מהעבר..-תקופת אשקלון..
דודה שלי אחותו הצעירה של אבא שלי עזבה את ירושלים בהתחלת שנות ה-60
ועברה לאשקלון
אשקלון של שנות ה-60 הייתה עיר קטנה שהורכבה בעיקר מכמה שכונות
וממרכז העיר
אני זוכר שכשהיינו קטנים היינו נוסעים לפעמים לבקר אותם
אני כבר לא זוכר איך נסענו
אני מניח שבאוטובוס כי אז לא היה לנו אוטו
אני זוכר שדודה שלי ודוד שלי גרו באיזה שכונת בלוקים- עתיקות א' קראו לה אני חושב
ולדוד שלי היה אופנוע עם ארגז גדול לפנים שאפשר היה לעשות בו הובלות
ואני זוכר שכילד היינו יושבים בארגז הזה שנראה לנו נורא גדול
והדוד היה מסיע אותנו בחולות שמול הבית שלהם
אחכ דודה שלי סיימה ללמוד בסמינר למורים
ודוד שלי הצטרף לאג"ד כחבר והתחיל לנהוג על אוטובוס
ברבות השנים נבנתה השכונה אפרידר
והם עברו לשם
דודה שלי לימדה בבית ספר יסודי באפרידר
אני הייתי בכיתה ח' או ט' אני לא ממש זוכר
בני הדודים שלי שהיו צעירים ממני רצו כל הזמן שאבוא להתארח אצלהם
השילוב של הקירבה לים והרגשת הבית שהייתה לי שם
הביאו אותי לנסוע הרבה לאשקלון
במבט לאחור אני יכול היום לומר שמצאתי סוג של מפלט בבית של דודה שלי
אף אחד לא שפט אותי שם על היכולות הלימודיות שלי או נכון יהיה לומר על אי היכולות שלי
נורא פינקו אותי
נתנו לי הרגשה טובה
וזה היה לי סוג של בית
מה גם שהשהייה שם הייתה מן חופשה
הייתי מגיע ביום שישי בצהריים
היה ריח אחר באוויר
ריח אחר משהייתי רגיל אליו
לא יכול היום במרחק השנים לשים את האצבע
בערב הייתי הולך עם בן דודי לערב שישי בכיתה שלו
(הוא צעיר ממני בשנתיים או שלוש)
ואני זוכר שהכרתי בנות
וזה היה לי דבר די מדהים
האינטרקציה עם בנות חדשות
כאילו לפגוש אנשים שלא הכירו אותי מירושלים
איזו תמימות הייתה לחשוב שיכול להיות קשר בין ילד בן 15 ירושלמי לילדה בת 13 מאשקלון
אני זוכר שאספתי המון חברות לעט
ועם אחת מהן שמרתי על קשר הרבה שנים אחכ
עד למלחמת יום כיפור
אני זוכר שדודה שלי הייתה מורה נורא נערצת בבית הספר שלימדה בו
היא הייתה מורה של תלמידים
סוג של מחנכת שמקשיבה לתלמידים שלה ולא רק מלמדת אותם
ודי קינאתי בתלמידים שלה שהייתה להם מורה כמוה
כי בשבילי מורה היה באופן אוטומוטי אוייב
ובית ספר היה סוג של מקום שלא נעים להיות בו
אני זוכר שבתיכון למשל הייתי מגיע ב7 וחצי לבית הספר
ב2 אוטובוסים מבית הכרם לטלביה
ומייד מחפש פרטנר שב 7:45 יצא ביחד איתי מהחור בגדר
כדי להבריז מבית הספר
(לא מומלץ לאף אחד אגב
בסופו של דבר כמו שאומרים בצבא לכל שבת-יש מוצאי שבת...)
עד היום אגב אנשים מאשקלון שזוכרים שאני בן אחיה של המורה מתקשרים אלי דרך אתר חבר'ה כדי לשאול עליה
אחכ הציעו לה עבודה בבית ספר לחינוך מיוחד בגבעתיים
והם עזבו את אשקלון
לא הייתי באשקלון המון שנים
לפני כמה שבועות נסענו לטיול עם כמה משפחות ומכיון שהמקום אליו התכוונו לנסוע היה מלא
החלטנו לנסוע לפארק הלאומי באשקלון
לא הכרתי את העיר שגדלה והתפתחה כל כך
אני בטוח שגם דודה שלי הייתה מתקשת להתמצא בה היום
כתבתי את הפוסט כי פגשתי את דודתי האהובה בלוויה של הסבתא החורגת שלשום והתחלנו לעלות זכרונות על התקופה הקסומה ההיא
ושאלתי אותה אם היא הבחינה אז שיש לי קושי לימודי
או הפרעת קשב
ולהפתעתי היא אמרה שהבחינה
ושאלתי :לא אמרת לאבא או לאמא?
והיא אמרה שהיא אמרה משהו לאבא שלי
רק שהיא לא זוכרת מה אמרה ולא התעקשה
כי אז הם היו ביחסים טעונים קצת
לא רצתה ללחוץ והניחה שגם הם הבחינו בזה
היום בדיעבד אני מניח שהיא הייתה עסוקה בעיקר במשפחתה וילדיה
והורי אולי הבינו אבל בטח לא היו מודעים לחריפות הבעיה
אין בי כעס
רק תודה על התקופה היפה ההיא באשקלון
שהשאירה בי זכרונות מתוקים..
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
