דנה ספקטור בעמוד האחרון של מוסף השבת של ידיעות משחקת אותה הפעם בגדול.

עמוד שלם של הצלפה חסרת רחמים בבובלילית .

כתיבה שנונה,חדה מצליפה שמרימה את ראשם של כל אחינו המדוכאים באשר הם:-)

שבת שלום

יום שישי וזה,יום עמוס

אבל  כמתאבן לפוסט שאכתוב מאוחר יותר בקשר לשורות בלתי נשכחות

הייתי חייב "לתפוס קושאן" על השיר המדהים הזה,שיר דרך

 שבתקופה מסויימת של חיי כשהייתי צעיר יותר ורך בשנים הוא היה לי סוג של אור בקצה של מנהרה שלכאורה לא ראו את הסוף שלה.

אז היום שורה או שתיים מהשיר הזה

ואחכ  יהיה המשך

"על אם הדרך,ישבתי לא פעם,ממתין לאיזה כח חילוץ,בא הבייתה,עוד מעט,הרי לא תעזבי אותי בחוץ"

ואם להתייחס לשורה שבכותרת הרי צריך לכתוב אותה כחוק:

"הזמן לא עומד,הטבע זורם ולרוח יש קול חלילים,מתחילה עליה מול ההר היורד וצריך להתחשב בכללים "

שורה שמזכירה געגוע

חוץ מזה שלום חנוך גאון אם הוא יכול לכתוב שורה כמו  כל השורה שעכשיו ציטטתי.  מילים כמו "ולרוח יש קול חלילים" זה  פשוט מדהים.

אני אחזור עם עוד

תיהיו טובים אחים שלי..

בדרך כלל אנחנו אנשים נורמטיבים,אתם יודעים

 הולכים לפי החוקים,לא סוטים ימינה ושמאלה בצורה חריגה

וככה גם היחסים שלנו עם בעלי סמכות : בנקים,צבא בזמנו וגם בתי הספר שילדינו מתחנכים בהם.

זה לא שאנחנו מקבלים כל דבר  כתורה מסיני,אבל כשהדברים בגדר ההגיון אנחנו לא נלחמים בהם.

אבל לפעמים יש מקרים שבהם הגוף שממולנו לא מפעיל שיקול דעת ואז הקריזה עולה ואנחנו נעמדים על רגלנו האחוריות.

היום היה מקרה כזה.

לפני הצהריים צלצלו מבית הספר בו לומד בני האמצעי בכיתה ח'.

זה אבא של י.שאל הקול ? אמרתי, אני הוא.

י. עשה מעשה שלא יעשה ככה הקול הנשי והמורה החליט לרתק אותו לשעתיים אחרי הלימודים.

מה עשה הילד שאלתי בחשש? ובראשי עולה סצינות כאלה ואחרות של התפרעות המונית שבני עומד בראשה ובסופה  הוא עומד עם דגל על חורבותיו העשנות של בית הספר עם חיוך זדוני...

הוא זרק מחק באמצע השיעור על ילד אחר כך המזכירה.

מה הוא זרק כך אני קשה הבנה שכמותי,אולי לא שמעתי טוב.

מחק היא חזרה ואמרה,הוא זרק מחק.

בפעם האחרונה שראיתי מחק הוא היה קטן ורזה.לא נראה כמו כלי משחית.

ועל זה הוא מקבל שעתיים ביציאה ? כך אני בפליאה הולכת וגוברת.

כן,הוא הפריע למהלכו התקין של השיעור והמורה החליט להטיל עליו את העונש הזה.

מי המורה התענינתי?

עובדיה כך המזכירה

אני את עובדיה לא מכיר סחתי למזכירה אבל נראה לי שהאיש יצא קצת מפרופורציות.

 על זריקת מחק שזה בהחלט מעשה חמורות מצד הילד הוא מקבל עונש כזה?

למה הוא לא מקבל עונש חינוכי?

דבר עם המנהלת כך המזכירה וסיימה את השיח המדהים הזה.

כמה דקות הייתי בהלם

אחרי הכל בני ,באמת ילד שקט, תלמיד טוב שבדרך כלל אין לו בעיות משמעת

ואם יש לו בעיית משמעת אנחנו מקבלים מכתב מבית הספר שבו אנחנו מתבקשים לשוחח עם הילד על מעשהו

אבל על זריקת מחק לתת ריתוק של שעתיים?

לא נראה לי.

החלטתי להעביר את העניין לאינסטנציות גבוהות וחזקות ממני וצלצלתי לאישתי:-)

סיפרתי לה את סיפור המעשה וביקשתי שתדבר עם מי שצריך לדבר אחרת אני אסע לבית הספר  ו"אגנוב" את הילד במועד החוקי של סיום הלימודים.

עם כל הכבוד לעובדיה ויש כבוד, העונש גם לדעתה של זוגתי היה חסר פרופורציות.

היא צלצלה למנהלת

המנהלת הסכימה שהעונש חסר פרופורציות למעשה

היא אישרה את עובדת היותו של בני נער ממושמע,תלמיד טוב שבדרך כלל לא עושה בעיות והסכימה  גם עם העובדה שבדרך כלל אנחנו לא  באים בתלונות על  הערות שמעירים לילדינו על  שכחה כזאת או אחרת,על מכתב שבא בעקבות אי הכנת שיעורי בית

אנחנו הורים שמשתפים פעולה עם המורים ועם בית הספר וגם היא הבינה שההוא הגזים

היא נתנה לבתי את הטלפון של המורה עובדיה וזוגתי דיברה עם המורה.

כפתור ופרח גם המורה עובדיה  הסכים איתה שבננו ילד  נורמטיבי,שקט,שבדרך כלל לא עובר עברות משמעת וגם תלמיד טוב ומשתתף בשיעורים

אבל הוא אמר שזריקת המחק  "פוצצה" לו את השיעור..

זוגתי הביעה צער על פיצוץ השיעור אבל אמרה שהעונש מוגזם ולא יעלה על הדעת שהילד ישאר שעתיים ביציאה.

המורה הסכים ולחילופין דרש שי. בני יתנצל לפני כל הכיתה..

"בחיים לא" כך זוגתי,אם הילד  הפגוע מהמחק הרגיש נעלב,בני יתנצל אך ורק בפניו

אבל אין סיבה שיתנצל בפני כל הכיתה וזה לא יקרה.

טוב אמר עובד,דברו איתו ותעמידו אותו על חומרת העניין

נדבר ונעמיד כך זוגתי,העונש אני מניחה מבוטל.

מבוטל מבוטל נאנח עובד ואישתי מיהרה לבשר לי את הבשורה

אנשים נורמטיבים אנחנו,מצייתים לחוקים,  גם מקבלים בהבנה עונשים שמשית בית הספר על מי מילדינו שסרח אבל כשמישהו עושה לנו  עוול  אנחנו מקבלים את הג'ננה מן הסתם:-)

עובד דיר בלאק לעשות לנו ככה עוד פעם.

תיהיו טובים,הכי חשוב