אני לא נוהג לסכם שנה לקראת סיומה של שנה אזרחית,כלומר לא בצורה חגיגית.

זה נכון שמתחלפת שנה אזרחית,אבל אני לא מרגיש "חגיגי" מספיק בשביל סיכומים.

מסתיימת שנה ומתחילה חדשה  ואני כולי תקווה למרות שאני סקפטי בעיקר לגבי המצב במדינה שיהיה טוב יותר,אז רק כמה מילים וכמה בקשות קטנות

אנחנו נמצאים בתהליך כמו שכתבתי של בדיקה וחקירה בנוגע  לכל ספקי השרותים  שאנחנו משלמים להם כספים

גם מול הבנק שלנו אגב,בעניני ריביות ועמלות ועוד  כל מיני מריעין בישין.

עושים פעולות רוחב שלא עשינו וכל זה לוקח זמן ולכן אם מותר לי לאחל משהו לעצמי ולמשפחתי לקראת 2015 שאני מקווה שההשקעה בשינויים שאנחנו עושים יביאו יותר רווחה.

על שגשוג ועל לנשום לרווחה  נוכל אולי לדבר במהלך שנת 2015,לא כרגע

הסכנה הברורה והמיידית היא אטימות ההמשלה היוצאת בנוגע לערוץ 10 וכמובן למצבו של ישרא הכרוך בו.

אני מקווה שימצא פתרון ביומיים שנותרו,לא הייתי רוצה לחזות בהחשכת  ערוץ תקשורת על ענפיו,למרות שמנהלי נענע לא עושים את המוטל עליהם בשום צורה בנוגע לישרא,מה שקורה כאן זו בדיחה עצובה ,כל ההבטחות לשיפורים,כל המצגות שהראו לנו וכל הדיבורים היפים שווים לקליפת השום כשבבלוגים מומלצים שוכבים פוסטים שבועות רבים ללא החלפה ,שהעורך בשמינית משרה של ישרא לא מחליף נושא חם במשך ימים רבים,עזבו החלפת נושא חם,האיש לא מגיע לאשר פוסטים שמחכים לאישור וככה נראה האתר האהוב שלנו שכנראה נע מכח האנרציה ואין עליו פיקוח של אף אחד וחבל

אם מותר לי עוד בקשה קטנטנה לשנת 2015,לא משהו גדול או מחייב  לא צריך להזיז הרים בגללו,קטמון קבוצתי האהובה מצליחה,מאוד מצליחה,וגם ובעיקר  עושה פעילות נפלאה בקהילה בירושלים,אנשי הקבוצה ,מנהליה ואוהדים שגרים בירושלים תמכו באנשי בית הספר הדו לשוני אחרי השריפה שנעשתה בידי אנשי ימין,אותם אנשים ואחרים מפעילים בית ספר לכדורגל בבית ספר לילדים עם קשיי למידה בקרית יערים,יישוב ליד ירושלים,הם מארגנים  טורניר של שכונות ומקרבים קהילות שלמות על ילדיהם לקבוצת הכדורגל הבוגרת שחרתה על דגלה קיום של שיתוף פעולה בין יהודים לערבים ומלחמה בגזענות בעיקר במגרשי הכדורגל,במשחקי כדורגל של קבוצתנו רואים המון נשים,המוני ילדים,המון משפחות  שבאות לצפיה משותפת

אני מקווה ומאחל שהפעילות יוצאת הדופן הזאת תימשך

זה לא מובן מ אליו שקבוצת כדורגל תעשה פעולות כאלה,אבל קטמון היא קבוצה שמחוייבת לקהילה,מתנהלת בקודים שונים במשחקי כדורגל ומקווה להמשיך לגרום לקהל אוהדי הנאה גם כשהיא מפסידה (טפו טפו טפו שום בצל שום בצל,ניצחנו כבר 8 משחקים רצוף ולא מדברים על הפסדים)

ביום שישי הקבוצה יוצאת למשחק קשה בקרית אתא,קטמון במקום השני בטבלה ,מרחק 2 נקודות מהראשונה ,הפועל הרצליה,תשחק נגד קרית אתא השלישית בטבלה עם אותו מספר נקודות כשלנו,יש עניין גדול סביב המשחק ולמרות היום והשעה הלא נוחים במיוחד אני כנראה אסע לקרית אתא לראות את המשחק ולעודד את קבוצתי האהובה

אני מאחל למי שחוגג מחר בלילה ,חגיגות נעימות ושנה  חדשה טובה,אני מאחל לעצמי ולבני בייתי שנה רגועה שרק התרגשויות טובות יהיו בה

ואני מאחל לכולנו שישרא לא יסגר

אני סיימתי,תיהיו טובים

הצילום הזה  מתייחס לכותרת,סוף הטקס,צוותי העורב 3 במספר שסיימו וקיבלו סיכות סיירת,מתכנסים לתוך עצמם לקריאות שמהם הבנתי רק את הכותרת למעלה

אבל אין ספק שההגעה  הלום מסכמת דרך ארוכה וקשה

אז הגענו לשדה תימן,מקום שאליו עוד לא הגעתי ונמצא כ6 קמ' מזרחית לצומת הנשיא,וכ10 דקות נסיעה מב"ש,בגלל הקירבה לב"ש kayman  הציע בטובו שיבוא לפגוש אותי

והוא אכן הגיע !!! וסוף כל סוף נפגשנו, והכרתי לו את ילדיי, נטע  ועידו (הבן החייל היה בתוך הבסיס כאמור) ואת דודה שולה  ואת זוגתי,הבעיה היחידה שהמפגש הזה היה קצרצר ובהחלט השאיר טעם של עוד,אז תודה קיימן ידידי שטרחת ובאת,חבל שזה היה קצר ואני מקווה שיצא לנו לשבת  ליותר זמן.

החשש שהטקס יהיה המוני כמו בטקסים הקודמים של היחידה התגלה כחשש שוא,סיימו את המסלול 3 צוותים,ביחד כ60 איש ולכן לבני המשפחות הוקצה אולם ההתעמלות של הבסיס ולשמחתנו כולם הצליחו להכנס ולשבת

הבעיה היחידה שהצוות של בני התמקם מכל המקומות דווקא בצד השני של ישיבתנו  והיה קצת קשה לצלם מהמרחק הזה ,לא אשה כזוגתי תוותר על צילומים ולכן חתרה למגע לשורה הראשונה מול הדבוקה של הבן שם התמקמה וצילמה מקרוב

אז לפני שנסענו לטקס ועם רצון ליצור זהות ופנים לחייל שלנו,זוגתי קנתה 5 חולצות טריקו (גם דודה שולה נחשבת) והדפיסה עליהן את הכיתוב הנ"ל

זה לא משהו שלא נעשה לפנינו,ראינו את זה בטקסים קודמים והפעם החלטנו שההשקעה שלנו בחולצות והדפסות על החולצה,ודאי תשומת הלב,שווה את ההשקעה של הבן  ולכן כולנו לבשנו את החולצות האלה  וככה נסענו לטקס

לא ראינו את הבן כשבועיים ולא דיברנו איתו שבוע ומשהו כי לקחו להם את הטלפון,הוא סיפר שהתאמנו בגליל העליון וביום שלישי טיפסו במסע אלונקות כמובן על רכס רמות נפתלי,שם במין טקס סיום ציוותי ,חיכתה להם ארוחת בוקר מפנקת,משם נסעו דרומה ובאזור רהט עצרו, שוב העמיסו אלונקות וצעדו עד הבסיס בצומת הנשיא ,מרחק כ14 קמ', שם חיכו להם כל הגדודים של חטיבת גבעתי שנמצאת שם לפני יציאה לאימון חורף שימשך כחודשיים והם קיבלו את פניהם בטקס של רימוני עשן,זיקוקים ושלל פירוטכניקה ,כנראה סוג של חניכה של מי שסיים הכשרה ארוכה ומפרכת ומתקבל כשווה בין שווים למשפחת חטיבת גבעתי.

המסקינטייפ השחור מסתיר את  הסיכות של גדוד הסיור הממתינות לחשיפה בטקס

אגב הפעם לא היו צלמים חיצוניים,לא היה מרצ'נדייז מכל סוג שהוא וזה היה בסדר גמור מבחינתנו

הטקס כמו טקס צה"לי סבל ממחלות ידועות,הוא היה ארוך למדי,הנאומים של הפונקציונרים היו נאומי בר מצווה עם תודות כאלה ואחרות בערך לכל העולם ואשתו,החשמל נפל פעמיים ברגעים קריטים,אבל כל זה לא העיב על ההתרגשות המובנת של הבנים.

מוזר רק ולא היה את מי לשאול שמפקד החטיבה עופר וינטר הידוע לא הגיע לטקס,לא ברור לי למה,מפקד החטיבה לא מגיע לטקס כשגדוד הסיור שלו מקבל חיילים שסיימו הכשרה ,כאילו מה יותר חשוב מזה?

מי שכן הגיעו לטקס היו הוריו של הדר גולדין והסגן איתן שנכנס למנהרת התופת כדי לנסות להציל את הדר

אני מודה שלראות את סגן איתן ואת הוריו של הדר גולדין ריגש אותי לא פחות מכשראיתי את הבן מקבל את סיכת לוחם סיירת.

סגן איתן היה סגן מפקד הסיירת,סגנו של בניה שראל אגב שנהרג באותה תקרית בה נחטף גולדין

אין לי מושג מה עשה בטקס סגן איתן ואיזה תפקיד הוא ממלא היום.

בסוף הטקס ניגשתי להוריו של הדר גולדין,הצגתי את עצמי,אמרתי שבנם הגיבור היה מפקדו של בני באימון המתקדם והוא השאיר עליו רושם כל כך עז באישיותו שמלבד להלוויה ולשבעה הלך בני גם לאזכרה במלאת 30 לנופלו

אבא של הדר היה סבלני מספיק לשמוע שאחי היה תלמיד שלו בסימנר על קידוש השם באוניברסיטה והוא מכירו היטב ,לחצתי להם ידיים בהתרגשות והשתתפתי בצערם העמוק,בכלל יפה עשה גדוד הסיור שהזמין את משפחתו של גולדין לטקס

גולדין היה מפקד  צוות באימון המתקדם אחרי הטירונות והתחיל להיות אחד ממפקדי הצוותים בהכשרה הנוכחית,אבל אז באה מלחמת צוק איתן וגולדין צורף למחזור  מתקדם יותר של הסיירת שלחם בדרום הרצועה ושם נפל.

מפקדי הקורס השפיעו על גולדין הרבה שבחים בערב הסיום,אין ספק שהיה כנראה אדם מיוחד וקצין מצויין,יהי זכרו ברוך

מפקד הסיירת חושף את הסיכות של יובל

הטקס הארוך הסתיים קרוב ל19:00 בערב

אגב מדד הכביסה: מזמן הבן לא הביא כמויות כביסה אדירות כמו שהביא אתמול,2 צ'ימידנים מלאים בכביסה מלוכלכת ורטובה

הבוקר בשעה 6 כבר התחלתי עם מכונה ראשונה שסיימה לעבוד ונמצאת במייבש ואני מעריך שאכבס לאורכו של כל היום הזה

שלושת ילדינו יסעו בצהריים ביחד לבקר את סבתא נ. בירןשלים,למרות שיש משחק של קטמון בטדי לא אצטרף אליהם,כי היריבה חלשה ופחות מענינת,צפוי נצחון רב שערים אבל אני מעדיף לכבס ולבשל ארוחת ערב

בברכת "אללה עורב"  אסיים

תיהיו טובים

הלילה ב0254 הבן החייל שלח הודעה בוואטס אפ, "נגמררר" ,הודעה  ספונטנית,מן הסתם כי אני לא ער בשעה הזאת.

ומכיון שהתעורתי לרגע ושמעתי את הצפצוף של הוואטס אפ,השבתי לו ב"גאים ומתגעגעים" עם חייכנים של מחיאות כפיים.

אני הולך לישון כך הוא,נתראה אחר הצהריים כך אני ואז הוא שלח סרטון שמסכם את האימון המתקדם בעורב.

שבוע הוא היה מנותק מכל אמצעי קשר,אפילו בשבת וזה בהחלט יוצא דופן מבחינתנו

השבוע לא היה שבוע קל,לצערי על רוב הענינים אני לא יכול לכתוב,בשנה ה12 של הבלוג הוא הרבה פחות פרטי משהייתי רוצה

אני בפירוש לא יכול לכתוב הכל,כלומר אני יכול,אבל  לא רוצה

וזה מבאס אותי,מצד אחד תפוצתו של הבלוג גדלה  והוא הגיע אל קוראים שהם לא בהכרח מינויים,אני גם רואה את הכניסות מגוגל ומאתרי חיפוש אחרים,זה לא משהו שהיה בעבר.

מצד שני הייתי רוצה לעיתים שיהיה יותר אינטימי,רק אתם ואני ואז אפשר היה לכתוב על מצבי הכלכלי למשל,על המאמצים שאנחנו עושים בקיצוץ ההוצאות,על הרצון להחליף אוטו(אוטו שני צריך לומר כגילוי נאות ) כי הכסף ששילמנו על תיקונים כאלה ואחרים,עבר מזמן את הסכום שקנינו אותו,אבל כרגע אי אפשר,אז מתפללים שהכל יהיה בסדר

ויש דברים נוספים,המאמץ שעושה הילדה הגדולה למצוא את הכיוון אליו היא רוצה להתקדם,בלי לשפוט,בלי להאשים,לתת לה לטעות ויחד עם זאת לתמוך ולעודד למרות הקושי האובייקטיבי שהמצב מייצר

השבוע הייתי הרבה זמן לבד,הבן החייל בצבא,הבן הצעיר היה בטיול חנוכה הבת בעיסוקיה וזוגתי עבדה הרבה שעות  והגיעה  רק בערב הבייתה.

לא התחשק לי לקרוא (לא מצליח לקרוא את יצחק לאור)מזג האוויר בתחילת השבוע היה מחורבן וגשם תפס אותנו ללא מטריה ביום שני כשהלכנו לסידורים,בקיצור דברים קטנים ומעצבנים שלולא הריק לא הייתי שם לב אליהם,חורף מבאס אותי,אבל זה ידוע כבר

אני מתלבט אם לעלות לכאן את הסרטון שהבן שלח,מצד אחד ,זה סרטון של כ5 דקות עם מוזיקה מתקתקה (אולי צריך להקשיב למילים,לא ניסיתי),אם זה לא היה בני,ספק אם הייתי טורח,מצד שני,זה חלק ממי שאני  וכאלה ענינים ראויים להיות בבלוג ,יותר בשבילי,אם מישהו יטרח ויפתח,זה יהיה בונוס

הסרט חביב ביותר ,בהחלט ממלא גאווה על מה שהבן עבר,שמתם לב אגב שכשהילד שלכם שטרחתם למצוא לו שם ראוי כשנולד ,הופך בהגיעו לצבא להקרא בשם המשפחה שלו, כאילו מה ,זה נשמע מבוגר יותר?קצר יותר?  סמכותי יותר?

חרובי הם קוראים ליובל בני ,כמו שקראו בעצם ל2 אחיי ולי כשהיינו בצבא ,אז חרובי סיים אתמול בלילה את  ההכשרה להיות איש סיירת והוא יוצא מהמסגרת שלכאורה מוגנת אל מרחבי הצבא המאובקים,שם מתרחשים בעצם החיים האמיתיים כחייל קרבי

אני מסתכל בוידיאו,הקונספט הזה שלוקחים ילד בן 18 שסיים 12 שנות לימוד לצבא הוא אומנם לא המצאה ישראלית בלעדית אבל  ברור לי מאיפה הגיעה,בשום גיל אף אדם שפוי  לא יזחל מרצונו על קוצים,לא יעשה  מסעות אלונקה לראשי הרים  ללא קשר לנוף המופלא שמשקיף מהם,לא ילך עם בגדים בתוך הים ולא יעשה את כל המעשים שחייל קרבי בן 18 עושה בזמן רגיעה ובזמן מלחמה.

אולי זה המזל שלנו אגב ,שהצעירים האלה בני 18-19  הם אלה שנושאים את כל השאר,את המושחתים והנהנתנים,את התורמים העוזרים לנזקקים והמתנדבים ,אולי הם אלה שמאפשרים למדינה להמשיך להתקיים,אני לא בטוח אם הם מרוצים מעניין הסימבולי שמאפשר לסטס מיסז'ניקובים ולפאינות קירשנבוים למיניהם להתקיים כאן בכלל ולנתניהו ובנט לנפנף ביכולתנו מול אירן והפלסטינים בלי שום אופק מדיני,אבל מי שואל אותם בעצם,זהו תורם לעשות וזה הכל

לקחתי חופש היום,יש לי מספיק ימי חופש שאני  יכול לנצל עד סוף השנה האזרחית,כלומר עד יום חמישי הבא אבל אני לוקח אותם בפינצטה,

אנחנו  נוסעים בשתי המכוניות כי דודה שולה מצטרפת ואנחנו מחזירים את הבן

אני לא מת על הקונספציה הזאת אבל לדודה שולה מגיע, בלי ספק

אז הנה הוידיאו

מחר,רשמים צילומים וחויות מטקס הסיום

חגית ר' ומשפחתה יצרו סרט  מרגש ומיוחד,צפיתי בו ואני ממליץ לכם לצפות בו

הכותרת מהשיר של ארצי וגלרון,המיסטיקנים הסינים שמזדמזם לי בראש בימים האחרונים

אני סיימתי,תיהיו טובים