ב17.12.15 הייתי בפעם השניה אצל רופא האף אוזן וגרון ביבנה, בעיקר כי אוזן שמאל הרגישה סתומה והרעש ,הטינטון הרגיש כאילו שעבודות הרכבת הקלה נעשים ממש בתוך הראש שלי.

הרופא שלח אותי למכון שמיעה כזכור.

התורים למכוני השמיעה של מכבי הסתברו כמו כל דבר שקשור בתורים למכונים כאלה ואחרים דורשים סבלנות ואורך רוח והמתנה ארוכה ארוכה,כששמעתי את התאריך שניתן לי שאלתי את המוקדנית אם יש מכון אחר שאני יכול לבצע את בדיקת השמיעה והיא הפנתה אותי למכון פרטי בראשון לציון,

רגע לפני שנפרדתי ממנה לשלום היא שאלה אם לקבוע לי את התור בתאריך שהציעה למכון של מכבי בראשון ואני חשבתי רגע ואמרתי את יודעת מה,תקבעי,מכסימום אבטל.

התור למכון הפרטי נקבע לשבוע וחצי אחכ,הלכתי עשיתי את הבדיקה ונקבע שאני זקוק למכשיר שמיעה.

במאמר מוסגר אומר שפגיעה בשמיעה לא קרתה סתם.

במלחמת יום הכיפורים שרתתי כידוע בתותחנים ומסתבר שרעש הפגזים פגע בשמיעה שלי. אני לא זוכר אם היו לנו אטמי אוזניים, אני כמעט בטוח שבכאוס הכללי שהיה בימים הראשונים של המלחמה ההיא לא היה זמן לשים לב לזוטות האלה

לקח כמה שנים עד שהבנתי שאני פגוע שמיעה ולא יחסתי לעניין חשיבות,לא הלכתי לדרוש את זכויותי הרפואיות ממשרד הבטחון וכשבעיות השמיעה התחילו להציק באמת, לקח זמן נוסף עד ששינסתי מותניים לטפל בהן.

את הרופא מיבנה עזבתי,לא אהבתי את הגישה שלו והיום סוף כל סוף הגיע התור שקבעתי לרופאת אף אוזן וגרון בחולון.

אצלה הסתבר לי שהבדיקה שעשיתי לא "תופסת"מבחינת ההנחות המגיעות לי  מקופת חולים מכבי ואם ארצה מכשיר שמיעה בהנחה אצטרך לעבור בדיקה נוספת במכון של מכבי.

טוב הרי אין ברירה,הרופאה  אמרה שמכשיר שמיעה ללא הנחה יכול לעלות בין 5000 ל 15000 שקלים וזה יקר!!

היא גם אמרה שלו הייתי בן 65 הייתי זכאי להנחה נוספת. צחקתי ואמרתי לה שזוגתי לא תחכה שנתיים ..גם ככה היא סובלת מהעובדה שהיא לעיתים צריכה לחזור על משפטים שהיא אומרת לי פעמיים:-)

 כשיצאתי מהרופאה זכרתי שקבעתי תור למכון שמיעה במרכז המכונים אבל לא זכרתי את התאריך,ישבתי באוטו והתקשרתי לזימון תורים של מכבי ושם הודיעה לי המוקדנית שיש לי תור ב 15 במרץ ! עוד שבועיים בסך הכל  וממש ברכתי על מזלי הטוב שאני לא צריך להמתין לתור הבא 4 חודשים.

 עכשיו כשאני כותב את הפוסט אני חושב לעצמי אולי בכל זאת אפנה לאגף השיקום במשרד הבטחון בבקשה שיממנו לי מכשיר שמיעה,אחרי הכל מה יש לי להפסיד?

 חוץ מזה יש לי ביטוח בריאות או שניים אולי באמת זה הזמן לנבור בהם ולראות אם מגיע לי משהו בתחום השמיעה,שוב הרי אין מה להפסיד.

בשורה התחתונה האוזן השמאלית שהייתה סתומה,נפתחה והטינטון עדיין כאן, אבל הוא מרעיש פחות או שאולי פשוט התרגלתי.

אני מקווה שהסאגה הזאת שהתחילה לפני 43 שנים תסתיים בקרוב ואתחיל לשמוע כמו בן אדם,מגיע למשפחה היקרה שלי שפשוט אשמע בפעם הראשונה כשמישהו מהם אומר לי משהו ולא אבקש שיחזרו על דבריהם,אני כבר מבין שזה די מבאס.

זהו. תאחלו לי בהצלחה

אני סיימתי,תיהיו טובים

בוקר סוער עבר עלי,עזבו את פרשת הבלוג,זה מאחורי כבר.

בני הצעיר השתתף במסגרת מרוץ המרתון של תל אביב בריצת 10 קמ',מכיון שהוא לומד ביום שישי הוא ביקש את אישורו של מחנך הכיתה להעדר מהשעות הראשונות של היום,

המחנך הסכים בתנאי שבסוף המרוץ הילד ימצא דרך להגיע לבית הספר.

התוכנית המקורית הייתה שהוריו של החבר שאיתו הוא יצא לריצה יגיעו לנקודת הסיום או קרוב אליה,יקחו את הילדים ויסיעו אותם לבית הספר.

אלי היה צריך להגיע בבוקר קבלן שיפוצים לבצע תיקון בתקרה בחדר של הילדה.

הקבלן כמובן לא הגיע וגם לא התקשר להודיע שהוא לא מגיע ובשעה 10 זוגתי מתקשרת לספר לי שהורי החבר החליטו להשאר לטקס הסיום של המרתון וצריך "לחלץ" את הילד מאזור סיום המרתון ולהביא אותו לבית הספר במקווה ישראל.

רק שהרחובות סגורים ואי אפשר להגיע לנקודת הסיום והילד לא מכיר את תל אביב.

התקשרתי אליו ביקשתי שילך ברגל מגני יהושע לקניון איילון ואני אגיע לשם.

ויצאתי מהבית

רק שעל כביש 4 באזור גבעת שמואל קרתה תאונה והשתרך פקק אדיר,אני נוסע לאיטי בפקק ופתאום שם לב שמד החום של האוטו מגיע לנקודת רתיחה ואני מבין שאני חייב לעצור בצד כדי לקרר את המנוע ולהוסיף מים לרדיאטור.

הילד הגיע בנתיים לקניון איילון וכששמע שאני מתעכב עלה על אוטובוס לכיוון התחנה המרכזית הישנה.

ואני מנסה לעצור על כביש 4 באזור אוניברסיטת בר אילן ואין שוליים לכביש!

בלית ברירה עצרתי,הפעלתי איתות חרום,לבשתי כחוק את הווסט הצהוב הזוהר,את משולש האזהרה האדום שאמור היה להיות לי באוטו מצאתי מפורק בבגאז' ואי אפשר היה להשתמש בו

לא הייתה ברירה אלא לסמן למכוניות לעקוף אותי.

חיכיתי על השול די בחשש ,כחצי שעה כדי שהמנוע יתקרר, אחכ מילאתי מים וחזרתי לנסוע כשעין אחת על מד החום,בנתיים בני שחיכה לאוטובוס בתחנה המרכזית וסיפר למחנך שלו את כל קורותי וקורותיו ביום הזה,המחנך הבין שהוא יגיע כבר אחרי סיום הלימודים ושלח אותו הבייתה.

מסקנה? אין לי כל כך מסקנות,לא ידענו שהורי החבר ישנו תוכניות ולא הייתי רוצה למנוע מבני פעילות ספורטיבית בגלל  בית ספר

והתקלה עם האוטו  באמת הפתיעה

העיקר שכולנו הגענו הבייתה בשלום

תיכף אתחיל לבשל לשבת אבל קודם אני רוצה להודות על עשרות מיילים והודעות בפייסבוק שקיבלתי במהלך היום הזה ועל שיחת טלפון אחת מספרד.

שדות היקר ראה שאני במצוקה והתקשר במיוחד לרומם את רוחי,הבטחתי לו שאני בסדר ותיכף אגש להתקין את קציצות הבשר החריפות שאני יודע ואוהב לעשות

תודה אתם אחים ואחיות יקרים

קטמון משחקת בעוד חצי שעה  נגד רמת השרון וזו תיהיה מתנה גדולה ומאוד משמחת אם  היא תנצח.

עידכון :ניצחנו !!! 0:1 בדקה האחרונה של המשחק!ה ל ל ל ו י ה

אני סיימתי

אתם טובים,אני משתדל

אגב תגובות ללא שם ימחקו לאלתר

גם את הפוסט האחרון הסרתי,התגובות בבלוג הפכו בלתי נסבלות,ודאי אלה אצלה  שם אני מכונה חולה נפש ונקמן ושצריך להזהר ממני .

אני נמצא כאן 13 שנה,היו לי מריבות רשת כאלה ואחרות אבל מעולם זה לא יצא מפרופורציות על כלום,פשוט על כלום.כתבתי פוסט בדם ליבי כמו שתארתי אותו והאשה שלפי הפוסט שלה כתבתי את שלי,והייתה אמורה להוריד את פוסט ההשמצה שכתבה נגדי,הורידה אותו וכתבה אחר תחתיו, בלי איזכור שמי ,רק שברור לגמרי למי מופנים שם החיצים,אז תאמרו לא לקחת ללב ותאמרו  אל תיהיה רגיש מידי כי אנחנו מכירים אותך ויודעים מי אתה,הכל נכון,לכאורה אני לא צריך להתרגש ממה שכתבה בלוגרית שאני לא מכיר  ואנשים שאני לא מכיר מגיבים שם ,מקללים אותי מכנים אותי בשמות הכי גרועים שאפשר לעלות על הדעת ועל מה? על פוסט שכתבתי בעקבות דברים שעלו לי מקריאה מקרית אצלה,ואללי לא ביקשתי "אישור"לצטט מדבריה. אגב ,אולי אתם לא יודעים אבל פוסטים שעולים לאוויר ונמצאים כבר ברשות הרבים שייכים לכלל,אתה לא רוצה שיצטטו מה שכתבת בפוסט שעולה לרשת,הפוך את הבלוג לפרטי,כשהוא ברשות הכלל המילים כבר לא שייכות לכותב. אבל אני אשם כי לא ביקשתי רשות לכתוב את הגיגי שהגיעו מתוך הגיגיה שלה. יש כאן צביעות והתחסדות ודמעות תנין שלה.

אני בוחר לסגור את הפוסט לתגובות כי באמת שיש לי מה לעשות ביום הזה לבד מלהדוף תגובות של ללא שם שנשלחו מטעמה להגן עליה.

אני מרגיש זיפת ואיכס .אולי אחרי הפוסט הזה ארגיש קצת יותר טוב

אני סיימתי,תיהיו טובים