היה סביר אתמול בערב בסדר.

המשפחה של גיסי אחרה קצת,אנחנו התברברנו בבית ורק בשמונה בערב יצאנו

וליל הסדר התחיל רק ב9 בערב.

אני כאמור ניהלתי את הסדר,אבל כשיש בחדר אנשים שבאו מתרבות ליל סדר שונה

לכל אחד יש פרשנות אחרת גם איך הסדר צריך להתנהל וגם מנסים להצמד למנהגים ישנים מבית סבא הענינים מתחילים לצלוע משהו:-)

השתדלתי לתת מקום לכל הפרשנויות כמובן  ,אבל כמנהל הסדר ובגלל השעה המאוחרת חשבתי שצריך להתקדם ולא להתברבר בסיפורים על איך סבא של זה ניהל את הסדר או  משפחה כזאת  אכלה מאכלים מסוג זה ואחר ואיך פרשו שם את ההגדה.

שמתם אגב לב שכל הגדה של פסח כתובה אחרת?

זה נורא מוזר,יש הגדות  שבהן יש טקסט שלא מופיע בהגדות אחרות וזה יוצר קצת בלבול

אבל הסתדרנו

כמובן שאחרי האוכל שכולם היו מלאים וכבדים,רק שרנו את השירים ולא קראנו את ההגדה.

החבאתי את האפיקומן ולקח לילדים הצעירים של המשפחה די הרבה זמן למצוא אותו.

דודה שולה כזקנת השבט נתנה שי גם למוצא האפיקומן וגם ל 2 המחפשים האחרים

ככה שכולם היו מרוצים.

אני עובד  בחול המועד,כך גם זוגתי וגם ביום ראשון בערב החג,אני מעדיף את הסידור הזה למרות  שלעבוד ביום ראשון ערב החג השני זה די מעשה אהבלות,אבל בסדר,

אני מוכרח בלי קשר לחג החרות ואולי בעצם  אפשר לקשר אליו להתייחס לסרט שהיה ביום ראשון בערוץ 10 על יודה פוליקר.

מזמן לא ראיתי סרט כה רגיש ובה נוגע ללב

אני מאוד אוהב את המוזיקה שפוליקר עושה

השיר האחרון,"תחבקי אותי" שבו הוא נפרד מאמא שלו מדמיע אותי בקלי קלות

לא ממש מעניין אותי להתייחס לחשיפה של זהותו המינית,אז הוא הומו,ביג דיל

מה שכן הייתה לו ביקורת,אותה ביקורת שיש לי על  מטיפים למיניהם שמוציאים אנשים בכח מהארון כי לדעתם לאנשים כמו פוליקר יש תפקיד מחנך  או סוג של אחריות ושליחות

אין שטות גדולה מזאת.

פוליקר נאבק במשך שנים עם שדים גדולים וכבדים יותר  מהגילוי שהוא הומוסקסואל

הוא עבר תהליך מדהים,מרגש,כואב חשוב לאין ערוך  ממחשבות של אחרים על סדר העדיפויות שצריך היה להיות לו

ואני לקחתי מהסרט הזה תובנה מאוד חשובה: אין דבר כזה  LATE BLUNER  (התפתחות איטית)

כלומר אולי יש את העניין הזה בספרות המקצועית אבל מי קבע שאני צריך לסיים את תהליך הבשלות,הבגרות ההבנה עד גיל כזה ?

הנה פוליקר בן 60 ורק עכשיו הוא הגיע להבנה,למנוחה ולנחלה

אני  צעיר ממנו בכמה שנים ועוד לא סיימתי את התהליך,כמובן שעשיתי דרך מאוד ארוכה  ותמיד התייסרתי  בשל  הבשלות האיטית שלי ,חשבתי שהייתי צריך לעשות או להבין או לקבל הארה על דברים כאלה ואחרים מוקדם יותר בחיי.

אבל כשראיתי את הסרט המרגש הזה,נפל לי עוד אסימון. אשרי אלה שמבשילים מוקדם,מבינים מי נגד מי  בגיל 25-30

יופי להם

וזה בסדר גמור  שהתהליכים האלה קורים  מהרגע שהתחלתי לכתוב בלוג קצת אחרי גיל 50

תארו לכם שלא הייתי נקלע לישרא בגיל שנקלעתי, מי היה תוקע לידי שהתהליכים היו מתחילים בדרך אחרת?

לכן אני מרגיש שזכיתי,הרווחתי והסרט הזה פתח לי עוד צהר להצדקת התהליך שאני עובר.

חג,שמש נעימה,כביסה אחרי 4 ימים שלא עשיתי(ואף אחד לא מת מזה אגב..)

בצהריים ארוחת צהרים גדולה עם כל המשפחה המורחבת אצל דודה שולה

ותיכף מרץ מסתיים

תיהיו טובים

מחר בערב נחגוג את ליל הסדר.

האמת שכל הקונספט של ליל הסדר אף פעם לא היה משהו שאני מחבב.

כל עניין יציאת מצרים וחציית ים סוף והליכה במדבר 40 שנה  לא נשמע מי יודע מה הגיוני.

כבר יש חלופות מדעיות לכל הדבר הזה ואפילו כבר הוכח שבני ישראל לא בנו את הפירמידות

אז מי אחראי לעזזאל על השמועה של עבודת הפרך שבה הועסקו אבותינו במצרים שבשלהם הפילו עלינו את עניין ליל הסדר הזה

וכל שנה יש הרגשה שאנחנו מתכנסים כי ככה זה,סוג של מסורת שאף אחד לא רוצה לשבור.

 וחס וחלילה שלא נעביר לילדינו שליל הסדר לא מעניין בסופו אף אחד אבל זו מסורת  ומי רוצה להיות אחראי על שבירת מסורת ועוד של ליל הסדר ירחם השם?

העניין שגם את הילדים מהרגע שעמדו על דעתם,זה גם לא מעניין ואם היה ניתנת להם הבחירה רבים מהם היו בוחרים  לבלות את ליל הסדר בצורות הרבה יותר אטרקטיביות כמו גם הוריהם,אבל הרי יש קשר של שתיקה, ההורים מעמידים פנים (טוב כמובן לא כולם,חלק מהחילונים) שהם ממשיכים את המסורת של הוריהם והורי הוריהם והילדים באים כי מכריחים אותם(טוב לא כולם כמובן,רק ילדים מעל גיל 12 נגיד שההורמונים עובדים אצלם שעות נוספות וגם זו הכללה)

אז מי  שדואג לעצמו מנסה לעשות את ליל הסדר כמה שיותר קרוב לבית.

לא ממש בבית כי זה מצריך השקעה ,השקעה כלכליתוהרבה עבודת ידיים כי כמארח אתה אחראי על האוכל או על רובו.

אם אתה מארח נבון אתה מחלק את המטלות בין האורחים,אבל לא בהגזמה ורק לאורחים שהם ממש קרובים

הרי לא תטיל משימת בישול או עשיית מאכל כזה או אחר על מישהו שאתה בקושי מכיר.

הכי טוב לדאוג שליל הסדר לא יהיה אצלך בבית ,אבל נאמר כמו אצלנו אצל דודה שולה שזה רחוב ליד,קרוב.

חודשיים לפני ליל הסדר  אני מרים טלפון לאחי ואחיותי וזוגתי לאחיה ואחיותיה

שנינו מבררים מה המגמה המסתמנת

מה שנקרא גישוש ראשוני

וגם מנסים להזכר איפה היינו בשנה שעברה...

לפעמים  יש תקלה כמו שקרה אצלנו שחברה של אחותי נכנסה בשבוע שעבר לניתוח כמו שסיפרתי וביקשה שאחותי תתארח אצלה בבית ותדאג לבישולים

כך קרה שהרצון שלנו לעשות עם הצד שלי לא יכול להתממש ומהר בררנו בצד של זוגתי

ואחרי שהערפל  התפזר  התברר שאנחנו נעשה את ליל הסדר עם אחיה של זוגתי ומשפחתו ועם דודה שולה  בבית של אמא של זוגתי שם מתגוורת דודה שולה בשנים האחרונות ושם יש הרבה מקום.

אז בסדר, פקקים נחסכו,כסאות לא צריך לסחוב ולשנע, אפשר להיות לבושים קז'ואל ואת רב האוכל תעשה דודה שולה ,אני צריך לקנות גפילטא ,כי אף אחד בצד המפואר של זוגתי לא יודע לעשות את המטעם ומה,ברגע האחרון יתחילו לעשות נסיונות?

אז זה הרע במיעוטו והעובדה הזאת מקובלת על כל הנוכחים במשפחתנו ויש הסכמה שבשתיקה שהיה יכול להיות יותר גרוע

ולא אפרט.

בכלל הפנטזיה הקבועה שלי במשך הרבה שנים הייתה לא להשתתף בליל הסדר.

כשהייתי רווק בעיקר בתל אביב רציתי להשאר בתל אביב ולצאת בערב לפאב,אבל  לא העזתי למרוד והגעתי בדחילו ורחימו לכל ליל סדר

וכשנישאתי והפכתי לאבא הייתה עלי אחריות,אותה אחריות  בעניין המסורת,זו שאסור לשבור חוץ מזה זוגתי באה מבית מסורתי ואי אפשר היה לעשות ,פוילה שטיק' עם  ארוע חשוב כזה.

ועכשיו  כל רצוני הוא  לגמור מהר וללכת:-)

ואת זה מחר יהיה קצת קשה לעשות ,כי אני,בכבודי ובעצמי אנהל את ליל הסדר,אשב בראש השולחן כמו שסבא שלי עשה שנים רבות וכמו שאבא שלי אחריו.

זה לא ממש מרגש אותי אבל אני מודע לגודל המשימה בעיקר שאשתי היקרה ביקשה  כבר לפני שבועיים שקצת  אדפדף באגדה של פסח,אזכר מה צריך לעשות כדי לא להתקע ואני כמו התלמיד שהייתי עוד לא פתחתי את האגדה בכלל..

וכמו ישראלי מצוי אני אומר לעצמי",יהיה בסדר,מעל 50 שנה אני חוגג ליל סדר,מה כבר יכול להפתיע אותי:-)

הרי לא נוסף עוד בן לארבעת הבנים עליהם מספרת האגדה,מכסימום אנהל את הסדר לאט יותר.

היינו אתמול בסוף שבוע במושב עגור.בעמק האלה.

 הגענו ביום שישי בגשם סוחף,עד כדי כך סוחף שנאלצתי  לעצור בצד הדרך את האוטו כי מרב הגשם לא ראיתי את הכביש.

אבל הגענו וקיבלנו  בית מתוק  להפליא עם 2 חדרים ומטבח מתוחזק ונוף מקסים שבגלל הגשם יכולנו רק להסתכל עליו מהחלון.

לא היה אינטרנט אבל היה רדיו עם דיסקים בעברית והיה שקט  ומופלא

בערב נסענו למסעדת ,הפעמון' ביישוב הסמוך גבעת ישעיהו והיינו יחידים ביחידה,כלומר במסעדה.

היינו לבד לגמרי,והיה נורא מוזר אבל האוכל היה טעים,המלצרית חביבה וצ'יפרו אותנו במיני מנות אחרונות כששמעו שאנחנו חוגגים אצלם יום נישואין וגם כל הסיפור לא עלה הרבה כסף

למחרת המשכנו לנוח והיה סבבה לגמרי

הקטע המצחיק היה שהיה שם ג'קוזי ואנחנו לא הצלחנו להפעיל אותו,מאיפה שנדע להפעיל אותו? יש לנו ג'קוזי? לחצנו על כל הכפתורים,סובבנו  איפה שהיה כתוב לסובב ונאדה,הג'קוזי סרב לעבוד

האמת שבאמצע כל הנסיונות  חשבנו להתקשר לבעלת הצימר אבל  ויתרנו,אחרי כל כך הרבה מאמצים, החשק יצא:-)

הכותרת  "רמקולים בכיסא של הנהג" מבטאת סוג של חוויה טובה שעברנו

השורה לקוחה ממערכון של הגשש בה שייקה וגברי  מנסים למכור לפולי אוטו והם מהללים את האוטו ואת מה שהוא מסוגל לעשות .ככה הרגשנו בצימר הפשוט  והמקסים שהיינו,סוג של חוויה אחרת

למערכון כמובן יש המשך אבל ההמשך לא רלוונטי לגבינו וטוב שכך:-)

מחר ליל הסדר,שיהיה לכולנו חג שמח ובטוח

היום בני האמצעי חוגג יום הולדת 15 ! בערב נאכל עוגה ונדליק נרות ונחבק אותו

תיהיו טובים

אז מחר אנחנו חוגגים יום נישואים שמונה עשרה !

 בגדול הזוגיות שלנו דבש

לא שאין ויכוחים,מריבות קטנות וכאלה אבל אנחנו משתדלים לא לתת לאלה להעיב על החיים שלנו

ובאמת אני חושב שאנחנו מצליחים לא רע:-)

אז מחר לפני הצהריים נארוז את עצמנו, ניסע לגדרה שם נפקיר ילד אחד צעיר ונמשיך למושב עגור, בעמק האלה

הילדה נמצאת כבר יומיים אצל חברה בחולון והיא תמשיך להיות שם גם שישי שבת

הילד האמצעי ישאר בבית ויהיה לו  "בית ריק" על כל הקונוטציות שצרוף המילים האלה מביא איתו..

אנחנו סומכים עליו ש"יחזיר"  לנו בית  עומד על תילו,לא איכפת לנו שיביא חברים (וגם חברות אם יש לו..)

אנחנו מכירים ומחבבים אותם(נקווה שנמשיך לחבב אותם גם אחרי סופ השבוע הזה:-) ואין לנו בעיה שיארחו לו חברה.

התוכנית שלנו בצימר לא  כוללת יציאה החוצה אם לא צריך,לא מעניין אותי לא פרחים,לא נופים ולא מערות,אני בא לנוח וגם לעשות מה שקוראים בירושלים: "חואוו,שואוו ומעשים טובים" ,אגב כששומעים את המשפט ,הוא נשמע יותר טוב,תאמינו לי.

אני לא מאמין שיהיה שם אינטרנט,אבל גם אם יהיה ,ספק אם אתחבר

בלי קשר:

כבוד להפועל ירושלים כדורסל על הנצחון על אלבה ברלין

אני עוד לא אומר חג שמח

תיהיו טובים