אני בחוף הים בשבי ציון ,רגע לפני השקיעה ,עוד לפני שהגענו לצימר. הנסיעה הייתה כל כך ארוכה עם עצירה הכרחית לאכול ביוקנעם בחומוס אליהו.

מההצעות להיכן לאכול לא בחרתי מסעדה בסוף,חלקן יקרות להחריד וחלקן סגורות בכלל ביום שישי בערב ,כך שאולי נבקש המלצות בקבלה של המקום הזה.

כך או כך אנחנו בחופש וזה הכי חשוב.

אגב זו הפעם הראשונה שאני מצליח לעלות תמונה מהסמרטפון ישירות לדף העריכה של הבלוג.

אני סיימתי,תיהיו טובים.

אנחנו נוסעים כידוע לסוף שבוע בצימר לשבי ציון ואשמח להמלצה על מסעדה באזור נגיד שמצפון לעכו עד מעלות ליום שישי בערב.

אני עדיין מושבת בבית מיום ראשון עם כאבי גב,לוקח תרופות,שם מדבקות ובקבוק חם על הגב ועדיין כואב לי ולא יכול לעבוד אבל אני אופטימי שהכאב יעבור עד יום חמישי ונוכל לנסוע.

כבר קרה שביטלנו חופשה בגלל מחלה וזה מבאס ואעשה הכל להבריא ולנסוע,אולי מחר אלך לעשות דיקור סיני,נראה.

אעדכן

אז זהו הגיע היום שבו אנחנו מציינים 25 שנות נישואין מאושרות.

על החגיגות של היום הזה מעיבה העובדה שביום שישי נתפס לי הגב,אתמול נהגתי למשחק של קטמון בבאר שבע וזה לא היה חכם,גם הפסדנו,גם היה לי פנצ'ר באוטו בדרך חזרה ובגלל שלא יכולתי פיזית להחליף גלגל בגלל כאבי הגב חיכיתי לשרותי הדרך של הביטוח כשעתיים על שוליים צרים בכביש 4 באזור יבנה.

בקיצור היום לא הלכתי לעבודה והתוכניות להערב מחוץ לבית נדחו ליום אחר.

מה שכן דחיית החגיגות יאפשרו לנו לקנות טבעת נישואין שעד עכשיו לא מצאנו משהו לטעמנו ואני מקווה שהשבוע נמצא אחת כזאת.

את סיפור ההכרות שלנו כבר כתבתי כאן בבלוג,בקיצור אספר שזה היה בליינד דייט ,חברה משותפת חשבה שאנחנו מתאימים ושידכה בינינו,הימים היו ימי מלחמת המפרץ הראשונה,טילים על תל אביב וגוש דן ובצורה יוצאת דופן ובגלל שהיה לה אוטו היא הסכימה  לפגישה הראשונה לבוא לדירתי השכורה במרכז תל אביב ,לא לפני שהבטחתי לה שיש לי חדר אטום...

תוך 10 דקות מהגעתה אלי הייתה אזעקה ושנינו חבשנו מסיכות אבך וכך נראתה הפגישה הראשונה שלנו.

אחרי חודש היא עזבה אותי כי היא חשבה שאני "תל אביבי מידי" וזה לא מתאים לה,

אחרי חודש בנפרד התקשרתי ושכנעתי אותה לתת צ'אנס לצד הירושלמי שבי ,הבטחתי להפסיק לעשן, להפסיק ללכת לשתות בפאב השופטים ולהפסיק ללבוש חולצות טריקו גזורות בשרוולים:-)

בחלק מההבטחות עמדתי מייד(הפסקתי לגמרי לשתות ולגזור חולצות,חלק לקח יותר זמן(הפסקתי לעשן 10 שנים אחכ... )

לא הייתה לי שום בעיה לעזוב את תל אביב ולבוא לגור ביישוב בו גדלה ומאז אנחנו חיים באושר כאן.

אני חושב שהסוד אם אפשר לקרוא ככה לחיים משותפים טובים הוא ראשית להיות חברים ולא לקחת כמובן מאליו את רצונותיה של בת זוגך,שנית אני באמת מאמין שצריך להיות שותף שווה זכויות וחובות בכל מה שקשור לבית ולמשפחה.

כבן זוג אתה לא "עוזר"לאשתך, אתה לא "מסייע",אתה נמצא שם כי זו המשפחה שלך, ילדיך והאחריות על הכל משותפת ולי זה היה ברור מההתחלה שככה יהיה בביתנו.

זכיתי באשה חכמה ,יפה( לדעתי ),סקסית(עד היום) סבלנית (מה שאי אפשר לומר עלי..) אמא מדהימה ,אשה שנותנת מעצמה ללא גבולות(לא תמיד טוב) ועוד כהנה וכהנה.

הילדים תיכננו משהו להיום בערב אין לי מושג מה,בסוף השבוע כאמור ניסע לצימר בשבי ציון ואני מאחל לעצמנו עוד 25 שנים כאלה ויותר.

אני סיימתי,תיהיו טובים