לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית .
כינוי:  טליק

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2005    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2005

יוצא מהארון לאלתר


 

גם אצלכם קורה שאחרי שמעמיסים את האוטו

ובדחילו ורחימו  יוצאים לטיול

(זה בתנאי שלא שכחנו משקפי שמש-פלאפון-לשים אוכל ומים לכלבה)

אחרי שעברה חלפה לה מזמן השעה שקבענו שנצא

והילדים "עקודים" מאחורה בחגורות הבטיחות

גם אצלכם לא עוברות  10 דקות והילדים צמאים ורוצים מים?

 

לשאול למה הם לא שתו בבית לפני 10 דקות

אני לא מציע

פעם אחת שאלתי לפני הרבה שנים

וקיבלתי את התשובה ההגיונית היחידה:

לא היינו צמאים"

אני תוהה עם יש משהו מאוד מצמיא באוטו שכולם רוצים לינוק מבקבוק מים

 

גם אצלכם יש מישהו מהילדים שאחרי רבע שעה נסיעה

שידוע לכל שהנסיעה לוקחת בערך שעתיים

שיש איזשהו ילד ששואל את שאלת השאלות : מתי נגיע????

אנחנו כבר רגילים לשאלה הזאת

ואנחנו פשוט לא עונים

והשאלה נשארת בחלל האוטו כאבן שאין לה הופכין עד שהיא מתפוגגת מאליה או שהשאלה מדליקה ילד אחר והשאלה נשאלת שוב ואז מי מאיתנו בסבלנות ראויה אומר:

אני לא עונה על שאלות כאלה

או:כשנגיע-תדע

 

גם אצלכם אחרי חצי שעה נסיעה מישהו אומר: משעמם לי..

ואז אמא (כי אבא נוהג..) מציעה לשחק באיזשהוא משחק

שמתחילים אותו בהתלהבות ומסיימים אותו בויכוח מר בין שניים מהילדים (השלישי התייאש כבר בהתחלה ונרדם)

 

אז אתמול נסענו לטיול בנחל שופט שנמצא באזור צומת אלייקים וקיבוץ עין השופט

מראש הודעתי שאני לא הולך מטר ברגל

לא אוהב לטייל ברגל (יציאה ראשונה מהארון-שימו לב)

פרחים אני יכול לראות מחלון האוטו (בין כה לא קוטפים אותם)

ללכת בתוך המים משום מה לא עושה לי את זה (נרטבים..לא ידעתם?)

אבל לנהוג אני אוהב

אז נסעתי

 

חוץ מזה שבגלל שהתכנון הראשוני היה לנסוע לצפת (לא ברור לי מה יש לעשות שם ואל תספרו לי על  עיר אקזוטית ונופים מדהימים -אני יש לי נוף מהחלון ואני אוהב אותו )לקחנו את האוטו החדש של גיסי שחוץ מזה שהוא חדש הוא של העבודה שלו ולכן יש לו פזומט..

 

נסענו

כל מה שהזכרתי בהתחלת הפוסט- היה

שיעמום

צמא

ומתי נגיע

 

מכיון שגיסי היקר ועוד 2 משפחות (שכנים שלנו ואח של השכנה ומשפחתו שעליהם יסופר וידובר כאן)

יצאו כבר ב8 בבוקר

אנחנו החלטנו להתנהל בעצלתיים ולצאת בסביבות 10 וחצי (בדיעבד טוב עשינו כי לא פספסנו כלום)

הגענו עצמאית לצומת אלייקים

פנינו ימינה והגענו לשביל עפר אחרי קיבוץ עין השופט שכל השותפים שלנו למסע

הלכו בו ברגל עד למעיין

ואז הפצירו בנו נואשות בסלולר שנגיע עם האוטו עד למעיין

כדי לחלץ אותם אחורנית למכוניות שלהם יען  כי הדרך ארוכה היא ורבה וחם

 

אני שממילא לא התכוונתי ללכת מטר ברגל נכנסתי עם האוטו

בדרך פגשתי הרבה ג'יפים 4 על 4

ואף לא אוטו נורמלי אחד

רק בהמשך הבנתי שקצת קשה להכנס עם מכונית רגילה

יען תנאי הדרך (אבנים וכורכר) לא עושים טוב לאוטו

 

אבל כמו שאמר כבר לפני ג'ון בלושי באחים בלוז

קיבלתי MISSION FROM GOD

ודבקתי במטרה

חילצתי אחורה  את הגברים בעלי המכוניות שבדחילו ורחימו הכניסו את המכוניות שלהם כדי לחלץ את המשפחות הרעבות (לי כמעט נגמר הדלק וחוץ מזה לא אוטו שלי שאעביר אותו שוב את המסלול הזה)

 

משם נסענו ליער יוקנעם בואכה העיירה יוקנעם כאמור

שם הוצאנו את כל הבשרים שהשכנה שלנו קנתה

ועשינו על האש.

 

האמת? לא מת על "על האש" (מה אתם יודעים-עוד יציאה מהארון)

בטח לא עם מצות

מילא על האש עם פיתות ולחם אבל איך אפשר להנות ב"על האש" עם מצות?

חוץ מזה אני מעדיף מסעדה סגורה מאשר לאכול בחוץ שיש מלא זבובים שמציקים

הכוס עם המים נשפכת על השולחן

אף פעם לא מוצאים את מה שהבאנו מהבית

וכל אתר הפיקניק בכלל עומד על העוקם בצלע של הר

 

 

 

אבל התחלתי להתעייף

הייתי ער ממוקדם בבוקר ולא נחתי

לכן בשלב מסויים פרשתי מהחבורה שבמאמר מוסגר אומר שלא התחברתי אליה

כלומר חוץ מגיסי וגיסתי שהייתי מעדיף לטייל רק איתם

המשפחה של השכנה שלי והמשפחה של אחיה שרק אתמול הכרתי לא דיברו אלי

האח בא עם כפכפים ואם איזה כלב שארפיי סיני מכוער

שניהם מעשנים כל ההליכה כי משעמם להם

(בשביל מה באתם???)

ואשתו טוחנת כל דבר שבא לה לפה

או כמו שהיא העידה על עצמה:אני אוהבת לנשנש סטייקים

מה אני אגיד לכם

אם היה תלוי בי לא הייתי מטייל איתם

 

אבל הילדים נהנו (איך אני שונא את המשפט הזה ! הבעיה שלפעמים הוא נכון..)

ואפילו "התנפלו" על תחנה של אורנג' שהיתה שם ו"הוציאו" מהם איזה 6-7 כובעים

ובמקום הזה יש גם מן גן משחקים שאפשר לשחק שם

בקיצור

כל אחד מצא שם את עיסוקו האהוב

 

אחכ התקפלנו

עוד דבר שאני לא מצליח לעמוד על טיבו שיש לילדים נטיה לנסוע עם אחרים

כאילו  מה הביג דיל שילדיי נוסעים עם גיסי?

או שילדיו נוסעים באוטו של השכנה

הרי כולם נוסעים ביחד

כולם מגיעים לאותו מקום

אבל כנראה  מלהיבה אותם חווית ההחלפה ולי זה כייף

ילדים של אחרים לא מעזים לנג'ס...

 

יצאנו מיוקנעם ב5 אחר הצהריים

בסביבות 7 בערב הגענו הבייתה

לא היו פקקים אבל  אם להתחשב בעובדה שהיה יום שישי בערב

הייתה בהחלט "תנועה ערה"

 

לארוחת הערב אצל דודה שולה כבר לא הלכתי

ראבק !

יש גבול לכמות הביחד שאני מסוגל לספוג ביום אחד

 

עכשיו שניים מילדי ישנים אצל דודה שולה בהמשך למגמת ההחלפה שדיברתי עליה

רק בתי האהובה נטע דומה לי

והיא אוהבת את המיטה שלה בבית שלה-כמוני

 

 ובברכת "אוהב להיות בבית"

אסיים

 

שבת שלום חברים

 

נכתב על ידי טליק , 30/4/2005 09:49   בקטגוריות שחרור קיטור  
51 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pussycat ב-3/5/2005 18:33
 



" העיר נראית אחרת כאילו לא היינו פה.."


 

"פנים אל מול פנים

פגישה באמצע החיים

הגענו אל עצמנו

ממקומות כל כך שונים

העיר נראית אחרת

כאילו לא היינו פה

הלילה את נשארת

חכי איתי לבוקר שיבוא"..

 

להקת בנזין שרה את השיר המקסים הזה

(מילים-יעקב גלעד

לחן-יהודה פוליקר)

בנזין פרצה באותה תקופה שפרצה תיסלם

בהתחלת שנות ה-80

בנזין היית להקה שהתחילה בקריות שליד חיפה

ולא היו לה את הקשרים שהיו לתיסלם

 

"אהבנו פעם באמת ובתמים

אהבנו כמו שילדים יודעים

עלי וגם עלייך רואים את השנים

ואת יפה פנים אל מול פנים"..

 

כשגידי גוב הנחה את התוכנית המצויינת שלו "לילה גוב"

הוא חידש שירים שבוצעו על ידי זמרים אחרים

את השיר המקסים הזה

הוא שר בדואט באמת מרעיד לבבות עם אתי אנקרי

והחזיר לשיר הזה משהו מכבודו האבוד

 

"פנים אל מול פנים

אולי רק פעם בחיים

הזמן סוגר עלינו

מעגל של שינויים

אז מה עבר עלייך

ומה מביא אותך לפה

הלילה את נשארת

חכי איתי לבוקר שיבוא"

 

בנזין ניגנו את השיר הזה בצליל הכל כך מיוחד שאפיין אותם

יהודה פוליקר בגיטרה

אלי חדד בתופים

קיטש אמסלם בגיטרה

בנג'ו קמחי בבס

 

הם ידעו לעשות מוזיקה והם היו להקת רוק מצויינת

שימו לב למילים

מילים שיש בהם המון געגוע

וגם כמה טיפות יאוש

כמו ששיר אהבה צריך להיות...

 

"אהבנו פעם באמת ובתמים

אהבנו כמו שילדים יודעים

עלי וגם עליך רואים את השנים

ואת יפה פנים אל מול פנים"

 

כשגידי גוב חידש את השיר ועשה דואט ביחד עם אתי אנקרי

הקסם של השיר היה בצרידות המיוחדת של גידי

ביכולת שלו לגרום לכל שיר להגיע עד  עד לבפנוכו של הבפנוכו

 

כך או כך

בנזין שרדה 3 שנים בסך הכל

קמה ב1982 והתפרקה ב-85

יהודה פוליקר הלך לדרך חדשה

ושאר החברים עזבו את תל אביב וחזרו לחיים שלהם

בקריות ליד חיפה

 

לפעמים אני חושב שרב האנשים שהגיעו לתל אביב בשנות ה-80 היו כמו החבר'ה האלה מבנזין

שמגיעים לעיר הגדולה בסוג של חיל ורעדה

כמוני

אני הגעתי ב82

לא הכרתי אף אחד

 בחצי השנה הראשונה גרתי אצל סבתא שלי כי לא הייתי בטוח שאני רוצה לעזוב את ירושלים

ולא היה לי טוב

ובכל סוף שבוע מיהרתי לעלות על האוטובוס לירושלים

כדי להיות עם המשפחה והחברים

לאט לאט התחלתי להכיר אנשים

הציעו לי להשאר  במשרד ההפקות  שעבדתי בו

ואז גם שכרתי דירה (בן יהודה 85 אם אני לא טועה  בין גורדון לפרישמן )

הרעש של האוטובוסים היה מחריד

אבל  הייתי כל כך מאושר מהעובדה שאני יכול לרדת למטה והכל כל כך קרוב

שלא היה איכפת לי

אחכ הדרמתי לרח' מרכז בעלי מלאכה (מה שנקרא OF שינקין)

התחלתי לבלות בגלריה "תת רמה" של דני דותן (שהיה מנהיג להקת הקליק שאחד מחבריה היה שכן שלי מירושלים )

והכרתי את ה"שופטים"

 

בניגוד לסוף העצוב של להקת בנזין שהביקור שלהם בתל אביב היה קצר

שלי היה ארוך וממצה

ב92 התחתנתי ועזבתי את תל אביב מסופק

 

השירים מהסוג הזה

מזכירים לי את הימים הראשונים שלי בעיר

 

היום היינו עם הילדים בפרדס מינקוב ברחובות

הפרדס הראשון בארץ ישראל

מחר אולי ניסע לצפת

עוד לא ממש ברור לי מה זוגתי רוצה שנעשה שם

אבל לא ממש איכפת לי

לנהוג אני אוהב ומכיון שהחזרה היא גם מחר

הרי שפקקים לא ממש יהיו

אני שונא פקקים..(ואנשים שאומרים "זה בנפשנו"..הנושא מחולק ל3 חלקים..אנשים שהולכים עם סכינים..

אה ..התבלבלתי..זה הפרסומת לתוכנית החדשה של גבי גזית המצויין !) 

 

אז זהו..

 

תיהיו טובים וחזקים

אוטוטו מסתיים הפסח הזה

 

נכתב על ידי טליק , 28/4/2005 18:38   בקטגוריות הרהורים של סוף החג  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-1/5/2005 19:37
 



הרהורים לשעת ערב לא מאוחרת


 

אפריל עומד להסתיים אוטוטו

ואז אני נכנס לחודש שבסופו אחגוג כאן שנתיים

אני מעלעל בפוסטים קודמים לאורך השנתיים האחרונות

אפשר לומר שאני "מחזיק" את ספר קורות חיי

אי אפשר להתייחס לזה אחרת

כמות הפוסטים שנכתבו

מספר המנויים

מספר הכניסות

הכל ביחד זה אני

 

ואיזה שינויים חלו בחיים שלי בשנתיים האלה..

 

אבל  אני לא מתכוון לעשות סיכומים עכשיו

הרי צריך להשאיר משהו לפוסט סיכום השנתיים

אלה סתם הרהורים של לפנות ערב כשאני לבד בבית

שכולם נפוצו לכל רוח לעיסוקיהם

וככה  שקט ורגוע לי..

ומצד שני אני חושד שזה שקט של חוסר מנוחה

רק שאת מקורו של חוסר המנוחה הזה לא בדקתי עדיין

 

אני יושב מול הדף הריק כבר כמה זמן

ואני מעלה בעיני רוחי אפשרויות לגרום לחוסר השקט הזה ללכת

אבל כולם

כל האפשרויות מסתכמות בכניסה לאוטו ופשוט לנהוג

רק שזה קצת בלתי אפשרי

בעיקר כי האוטו אצל זוגתי..:-)))

 

הייתי רוצה לו יכולתי לנסוע לאורך כביש הבקעה בשעת בין ערביים

שרתתי שם בבקעה ב1972

כל כך שקט שם

כביש ארוך וצר

לאורך גדר המערכת

דרך הטשטוש צמודה לכביש

מידי פעם יישובים שנמצאים צמודים לגב ההר

מקום מדהים ביופיו בקעת הירדן

שכבנו שם מארבים

עד היום אני זוכר את הכלור ששמו באופן קבוע במים של מחנה גדי

והחום הבלתי נסבל של הקיץ בבקעה..

 

סתם הרהורים..

יאללה

תיהיו טובים וחזקים

 

 

 

נכתב על ידי טליק , 27/4/2005 18:30  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-1/5/2005 10:50
 



לדף הבא
דפים:  

462,917
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , ספורט , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטליק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טליק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)