אפילוג:
כל הבוקר חשבתי מה לכתוב בפוסט החגיגי הזה
ולא הצלחתי לגבש שום דבר חוץ מהדברים הרגילים
כל כך הייתי שקוע בעולמי הוירטואלי
שכמעט לא שמתי לב לפלאלפון שלי שצלצל בעקשנות
את המספר על הצג לא זיהיתי
נטע בתי הייתה על הקו
"יובל נפל מהחלון של הכיתה בבית הספר היא אמרה
בוא לקחת אותו לרופא"
לא צריך לומר שהדם קפא לי לרגע קט בעורקים
המורה שלו שלקחה את הטלפון מנטע
אמרה שהוא נפל מחלון הכיתה שנמצא בקומה ראשונה
וכואבת לו היד
והיא מציעה שאגיע מהר ואקח אותו לרופא
גם אם היו צמיגים בוערים בכביש גהה אני לא חושב שזה היה מפריע לי
טסתי מתל אביב לבית הספר ב10 דקות
מצאתי את יובל ליד הכיתה שלו
וכששאלתי אותו מה קרה הוא אמר שסגרו לו את דלת הכיתה כשניסה להכנס והוא החליט לטפס לכיתה מהחלון כי היה קודם באימון כדורסל ולא לקח את ארוחת עשר שלו והוא היה רעב...
וכשהוא ניסה לטפס מהחלון ילד מהכיתה שלו דחף אותו החוצה
המזל שזה קומה ראשונה ושזה אומר גובה של מטר וחצי שניים
והוא נפל על הצד וקיבל מכה חזקה ביד
לקחתי אותו ואת התיק
בדרך נתקלתי במורה שלו ודרשתי ממנה לעשות ברור מי הילד שעשה את זה
ביקשתי שהעניין ידווח למנהלת
וגם קצת הרמתי עליה את הקול
ונסענו
לקצר סיפור ארוך
עכשיו הכל בסדר
היד צולמה ונחבשה
והכל בא אל מקומו בשלום כולל טלפון מהמורה שאמרה שנעשה ברור
ויוסקו מסקנות
עד כאן בנושא הזה
בדרך הבייתה חשבתי שאנחנו נתקלים באלימות כזאת או אחרת מידי יום
ואם הייתי בטוח שלי (או לילדיי) זה לא יקרה כי אנחנו גרים ביישוב קטן שכולם מכירים את כולם
ואנחנו מחוסנים
אז מסתבר שלא
אנחנו לא מחוסנים מתופעות האלימות
ואנחנו חלק מהחברה גם אם בחרנו להתגורר איפה שאנחנו מתגוררים
וברוך השם שהפעם זה הסתיים כמו שהסתיים
אבל את האלימות צריך לעצור
אז אני רוצה להקדיש את פוסט השנתיים שלי לכל אותם הורים שחרדים לילדיהם
לכל אותם אנשים שמתנגדים לאלימות
כזו או אחרת
ונמאס להם לפחד שזה יקרה להם או לילדיהם
אין לי תשובות איך למנוע אלימות
אבל אם כל אחד יחנך את ילדיו להקשבה
לסובלנות הדדית
לקצת אורך רוח
לאהבת הזולת
ולכיבוד אב ואם
אולי נצליח
"אתה תוכל לשכוח
את כל הימים הרעים
ובקלות למתוח
שעה למליון רגעים
אתה תוכל לברוח
מאביך מאימך ומשימך
אך אפילו בסוף העולם
לא תוכל לברוח מעצמך
אתה תוכל לפתוח
עוד פרק חדש בחיים
אתה תלמד לבטוח
באור בריחות בצבעים
תמיד תוכל לברוח
מאביך מאימך ומשימך
אך אפילו בסוף העולם
לא תוכל לברוח מעצמך
אז תיקח את עצמך בידיים
ואל תעזוב
תיקח את עצמך בידיים
חזק וקרוב
ותמצא כמו כולם את הסוף המושלם
שנקרא לאהוב
בסוף העולם
אתה תתחיל לצמוח
אל אף צלקות ופצעים
אתה תוכל לצרוח
את כל מה שטוב ונעים
אתה תפסיק לברוח
מאביך מאימך ומשימך
כי אפילו בסוף העולם
לא תוכל לברוח מעצמך
אז תיקח את עצמך בידיים ואל תעזוב
תיקח את עצמך בידיים
חזק וקרוב
ותמצא כמו כולם
את הסוף המושלם
שנקרא לאהוב
בסוף העולם"..
מילים אהוד מנור ז"ל
לחן:קובי אושרת
ביצוע-נינט טייב
כן חברים
שימו לב למילים של השיר המדהים הזה
היום אני חוגג שנתיים להווסדי כאן
אמרתי את זה בעבר ואחזור על זה שוב
אני מניח שהייתי יכול להמשיך את חיי גם בלי המקום הזה
אבל השנתיים האלה כאן
עשו אותי בן אדם יותר טוב
הכרתי אנשים נפלאים
פגשתי חלק
רבתי
התפייסתי
ואני כל הזמן זוכר שרק אהבה מביאה אהבה
וממש לא איכפת לי אם אני משתמש בקלישאות
לא אזכיר שמות בפוסט הזה כי הרשימה תיהיה ארוכה כאורך הגלות באנשים שהיו כאן
ופרשו
באנשים שנמצאים כאן ואני מודה להם שהם כאן
כי העולם הזה הוא אולי וירטואלי לכאורה אבל האנשים בו ממשיים לגמרי
ואני מודה לכל אחת ואחד שהכרתי כאן
ולכל המגיבים
אלה שקרואים בשתיקה ואלה שמגיבים בקול רועם בהתמדה
לסיום רק לאחל לשדות שיעבור את הבדיקה היום בצורה הכי פחות כואבת
ויתאושש מהר
אוהב אותכם מכל הלב והרבה
רק אהבה וCARE
תודה תודה תודה
טליק
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
שארפובה-מאז מוניקה סלש לא קמה גונחת כמוה