מה יש עוד לומר אחרי שבע שנים?
הגעתי לכאן ב2003
ילדיי היו קטנים,הגדולה הייתה בת 9 ומשהו,האמצעי בן 7 וחצי והצעיר בן 5,בגן.
הבלוג נתן לי אפשרות להוציא קיטור על החינוך ומנהגי הגננות בגן הילדים,בבתי הספר בהם הם למדו,על מנהלים ומורים.
כשהיה צריך נתתי בראש וכשהגיע חיבקתי
ליוויתם אותי כשהסביבון ירד מהתקרה בחנוכה, וכשעשינו מדורה יחד עם עוד 20 מדורות בקוטר של מטר על מטר כי צריך לחגוג את לג בעומר בכל מחיר:-)
ליוותם אותי בקשיים שהיו לילדה בלימודיה
נלחמנו נגד דעות קדומות,(רבתי עם מרגי המיתולוגית על בורותה בנושא והפסקתי להגיב אצלה עד לפרישתה מישרא)
ליוויתם אותי כשגיליתי על הדיסקלקוליה והפרעת הקשב שלי בעקבות האיבחון שעשינו לילדה.
התבררו לי תוך כדי הכתיבה כל כך הרבה דברים על עצמי בסוגיה, שיכולתי לחבק את העולם אם היה מתאפשר לי.על ההזדמנות להסתכל בפתיחות ובאומץ על העבר,בעיקר זה הקשור לילדות לנערות ולהתבגרות שלי
כתבתי 2580 פוסטים ב7 השנים האלה
יש לי (בזמן כתיבת פוסט זה) ,225 ,236 אלף כניסות.
ויש לי מעל 100 מינויים אם כי אם להיות ישר עם עצמי צריך להוריד בערך חצי שהם כבר לא פעילים.
אני עורך את הנושא החם מעל 4 שנים והייתי שותף לכתיבה של בלוג המשחקים האולימפיים ב2004,אלה ב2008 ועכשיו בבלוג המונדיאל.
גם אם הייתי מאוד רוצה לא אוכל לומר תודה לכל אחד ואחד מכם.
יש לי כאן חברים שפגשתי וחברים שהייתי שמח לפגוש ולא יצא עדיין.
ליווינו אחד את השני בצער, בחולי ובשמחות
הילדים של כולנו כאמור גדלו מול עינינו, עם חלק עברתי מהגן לבית הספר עם חלק מבית הספר היסודי לתיכון ועם חלק לצבא ואחכ
שמחתי עם כל יום הולדת שלהם,חרדתי ביחד איתכם כשמישהו מהם נפגע,גם אם לא פיזית .
לא אגזים אם אומר שיש כאן אנשים שנפשי נקשרה בנפשם, גם כאלה שלא ראיתי פיזית
ליוויתם אותי באישפוז שלי ערב ראש השנה לפני 3 או 4 שנים עם דלקת ראות,ולפני שנה כשזוגתי הייתה עם הבעיות בגב
7 שנים זה המון זמן,הבלוג הוא לא ,עוד משהו' שאני עושה,הוא חלק ממני .
היום אני יכול לומר בפה מלא ,הוא מי שאני.
חוץ מהמשפחה שלי אני חושב שהבלוג הוא המקום שהכי יקר לי.
התהליכים שאני עובר חברים יקרים עוד לא הסתיימו
הבלוג ואתם יקיריי תמשיכו להחזיק את המראה מולי, קרוב, גם ללב
אין עוד מקום שהייתי יכול לאחל לעצמי להיות בו ולהיות מאושר.
אין שיר מתאים יותר לסיום הפוסט החגיגי הזה מהשיר שחלק ממנו כתוב בכותרת הבלוג:
"אם יש בי מיתרים הם מתנגנים ברטט.אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט,אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט.אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט. יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד ובחסדו שורות אליכם נכתבות,קחו את ידי,עשו אותי מפוייס, ביום חולין כזה דרכנו מצטלבות." (השינויים,עלי..)
אין לי די מילים כאמור להודות לכם על הליווי הצמוד הזה.
תודה לכם
אתם טובים,אני משתדל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
