לפני יומיים כתב אבו אלמוג ידידי פוסט משובח בו התריע

מה יקרה אם יעלה אחוז החסימה כמו שרוצות  מפלגות הקואליציה (בעיקר יש עתיד והליכוד)

אמרתי לו בתגובה שלא שמעתי שהחוק עבר והוא ציין שהודיעו באותו ערב בגלי צהל שמתקיימים דיונים בסוגיה

אני בחופש כידוע ואני עוקב בחצי עין אחרי אישור תקציב המדינה וההסתייגויות לחוק שמשודרים בערוץ הכנסת

התוודעתי לעובדה שהאופוזיציה הבטיחה להלחם על  גזרות כאלה ואחרות, שמעתי  הצהרות מפי חברי האופוזיציה שהם ילחמו נגד עיזים שהוכנסו בחוק ההסדרים ואכן האופוזיציה הגישה 4500 הסתייגויות להצעת חוק התקציב.

מה רבה הייתה הפתעתי שאתמול בכל אתרי החדשות באינטרנט הודיעו שתקציב המדינה עבר לפנות בוקר כשאני יודע שהדיון היה צריך להמשך עד אתמול  בצהריים

היום מפרסם הכתב הכלכלי הבכיר של ידיעות אחרונות סבר פלוצקר ידיעה בה הוא מספר שכל ההסתייגויות של האופוזיציה נמחקו !

ועליכם לדעת,הממשלה מונה 68 חברים,כלומר אפשר לתפוס את הקואליציה עם המכנסיים למטה כמה פעמים,להוציא חוקים כאלה ואחרים,למשל לא לקצץ בקצבאות הילדים קיצוץ כה עמוק,אבל האופוזיציה לא נלחמה  גם לא  נגד העלאת מס ההכנסה ואף אחד לא דרש  להחזיר שעות לימוד שקוצצו ועוד כהנה וכהנה

לפי סבר פלוצקר מסתבר שהממשלה הבטיחה לאופוזיציה  שמחוק המשילות יצא אותו סעיף שעלול לסכן את בחירתם לכנסת הבאה ובשל הבטחת הממשלה לעלות את חוק  אחוז החסימה בכנסת הבאה ולא בנוכחית ויתרו אלה על מלחמה בתקציב המדינה

אני לא יודע איזו מפלגות היו בסוד העניין,סביר להניח שכולם וזה מסריח ומגעיל ומוכיח את הטענות  נגד חברי הכנסת,שהם נמצאים שם כי על התחת שלהם הם שומרים,על התחת ועל המכונית וההטבות שמתלוות להיותם חברי כנסת

לעלובים האלה  שהייתה יד למעל אני מאחל רק רע

עוד מי שהתגלה במלא עליבותו הוא ערוץ 1,ערוץ 1 מעביר את אליפות העולם בשחיה מברצלונה,תחרות מרתקת,היום התחרו במקצים 3-4  2 שחיינים ישראלים (אין מה לכתוב הבייתה אם מישהו תהה)

שניות לפני שהחל המשחה השלישי  מתוך 6 מישחים החליט ערוץ 1 המהולל להכניס תשדירי שרות,למה בדיוק לפני המקצה ששוחה בו סוף כל סוף שחיין ישראלי? למה אי אפשר להכניס תשדירים  במקצים ששחיינים ישראלים שהם מעטים וזמן התחרות בה הם משתתפים ידוע ,לא מופיעים ? ממש לא ברור

רגע לפני המשחה השלישי עלתה סדרת תשדירים,לא ויתרו על קצה קצהו של תשדיר וכשחזרו לבריכה  המשחה כמעט הסתיים

ערוץ 51 (יורוספורט) מעביר את אליפות העולם בשחיה ובו ברגע עברתי לשם ואני מניח שכך עשו עוד כמה מתי המעט שצפו בערוץ 1 ואני בטוח שכבר לא יחזרו  לשם כי הטיפשות והטמטום שם עולים על כל דימיון

לא פלא שרשעות טמטום ונסיון לעבוד בעיניים משמשים בערבוביה גם בכנסת ישראל וגם בערוץ הממלכתי

אני מבקש את תשומת ליבכם באשר לספר "שתיים דובים"  לעוד רגע קט

הפוסט הקודם  נכתב מתוך סערת רגשות,זה  בא להעיר כמה  ההערות בשכל

ראשית אודה על האמת,לא קישרתי בין שם הספר לנבואתו ההיא של אלישע הנביא,שבעטיה של התגרות תמימה של ילדים בנביא(עלה קרח עלה קרח)

יוצאים "שתיים דובים" ולפי הכתוב אם לצטט במדוייק "ותבקענה מהם 42 ילדים"

כל אחד רשאי לפרש כרצונו את הפסוק,לדעתי הלא נחשבת שוב יש כאן עונש מוגזם פראית על התגרות של ילדים,מי אחראי לעונש? גוד ידידינו ששוב מכביד ידו?

אפשר היה להקיש  מההקשר בין התגרות  הילדים ותוצאותיה המרות לבין עלילת הספר שבו מכריז הסופר כבר מההתחלה:

"בעלילה שלנו הרובה ראשון והאשה אחרונה" וזה סימן רע לכל דבר ועניין והסימן מתממש לצערנו

שליו ידען גדול  בתנ"ך,אביו יצחק היה מורה לתנך, והוא ספג מהבית את האהבה לדבר

שליו מתגעגע לראשית ימי היישוב בארץ ישראל,בוואריציות שונות ברבים מספריו הוא חוזר אל המתיישבים בגליל בעמק בהר ואל ימיהם הקשים

ומספר לכאורה את סיפורם,קצת שונה  בלשון המעטה מסיפורי הלימודים באזרחות או בהיסטוריה של עם ישראל  שנקראים מתוך ספרי הלימוד  הנלמדים בבתי הספר

אז אני לא רומז שההיסטוריה שוכתבה אבל ללא ספק רוככה

שליו כותב את הסיפור שלו בגוף ראשון נקבה ,דבר שהוא קצת יוצא דופן כשמדובר בסופר גבר, אני כקורא האמנתי למה שרותה מספרת ולא חשתי לרגע שיש כאן איזשהיא בעיתיות  ,אבל זה רק אני

בכלל אגב הספר כתוב בעברית עשירה,נפלאה ,נכונה,כזאת שרק סופר כמו שליו בנו של משורר וחובב מושבע של השפה העברית יכול לכתוב

המספרת רותה עושה באומץ את מה שאני לא עושה והייתי שמח לעשות :מתקנת בלי  חשש את העברית הקלוקלת של  אנשים עימם היא מדברת

יש אנשים שאני מתקן להם ויש אנשים גם בישראבלוג שאני לא מעיז לעשות זאת,אבל אם יכולתי ,הייתי עושה זאת

הרבה אנשים רואים בתיקונים ובהערות האלה ניג'וס לא הכרחי

הביקורת היחידה שיש לי וגם אותה חשתי רק אחרי שסיימתי לקרוא את הספר נוגעת לחברות בין איתן ודוביק, חברות שנרקמת אחרי ששניהם שרתו ביחידה המובחרת והשתחררו ממנה (לא באותו זמן)

מהספר אפשר להבין שהיחידה הינה סיירת מטכ"ל אבל  זה לא משנה,אחוות גברים אפשר למצוא בכל פלוגת מילואים קרבית בדרגת חשיבות כזאת או אחרת

רותה אומרת ואני מצטט:

"כל החברויות הנרקמות בצבא הן הבל הבלים, משהו שהם מדביקים על עצמם כמו שפמים בתיאטרון,לא יותר מפוזה של גברים  שמתגעגעים לעלומיהם ועוד תרוץ  לעוד מנה של עוד אקשן ועוד חוויות,הם יעזרו אחד לשני והם יפגשו ויספרו סיפורים,אבל חברות ממש זה לא,חילוצים כן,מגביות והלוואות כשצריך,אבל לפתוח את הלב  הם פשוט לא יודעים" (עמוד 116)

הביקורת הזאת של רותה,פשוט לא נכונה,האמת שהיא רחוקה מהמציאות  ואני מתפלא על הדברים ששם שליו בפיה של רותה

אם יש לי חברים שאיתם אני הולך הרבה שנים אלה החברים מהצבא,נכון שלפעמים זה טרחני,כי כמה אפשר להזכר בסיפורים מ1972 על המארב ההוא בבקעה שהיינו בכוננות לחצייה של מחבל ובסוף הוא לא בא,או  עלילות הגבורה שלי מאחורי העץ בטירונות משנת תרפאפו? אז זה טרחני

אבל כל השאר? כל השאר אהבה גדולה,חברות אמיתית שלא נמדדת בכמה פעמים בשבוע אני רואה אותם או כמה מדברים בטלפון,זה לא המדד לחברות

והיא גם לא נמדדת במפגשים שאנחנו עושים פעם בכמה זמן במסעדות כאלה ואחרות

זה בעיקר בלב,בתחושות האחד כלפי השני ובמוכנות האין סופית לתת מעצמך לאחרים בלי לשאול שאלות בכלל

רותה גם מבדלת חברות של גברים שהיו יחד בצבא לחברות של גברים בכלל,אני לא קונה את זה,נכון שהמחוייבות שיש לי לחברים שהזכרתי גדולה מחברויות אחרות בתקופות מאוחרות יותר ,אני עובד כאמור 19 שנה באותו מקום ויש לי שם חברים מצויינים, שאני מחוייב אליהם רגשית ואוהב חלק מהם אהבה רבה וחברות היא חברות

ובאשר לסבא וסבתא שלי,עשיתי תחקיר קטן,סבא התגורר בבנימינה 14 שנה,סבתא נישאה לו וגרה יחד איתו במושבה 7 שנים

לפי התחקיר שעשיתי המשק שלהם נקלע לקושי כלכלי,הם הזדקקו למשכורת שסבתא קיבלה מקופת חולים,משכורת שאני מניח שגם אז הייתה גבוהה (בגלל דרגתה הבכירה,היה לה אוטו עם נהג צמוד שודאי הקל מאוד על ההתנהלות שלהם)

ובגלל זה נאלצו לעזוב את המשק (לא קיבלתי תשובה על השאלה ששאלתי איך זה שמשקים אחרים החזיקו מעמד בעת ההיא ואנשיהם לא עזבו את המושבה,אבל נניח לזה)

באשר ליחסים בין סבא לסבתא,נאמר לי ש"אינטימיות גופנית לא הייתה חלק מהעולם שלהם" וזאת בניגוד ליצרים הרוחשים והגועשים שמסופרים בספר

ואמרתי למי שאמרתי שזה עצוב שככה היה

ואמר לי מי שאמר לי ,אבל הם אהבו את ילדיהם (אמא שלי ודוד שלי) אהבה עזה.

אמרתי אני לסיכום שאין דין אהבה של בני זוג על כל המשתמע מזה לאהבה של הורים את ילדיהם וזה בכלל לא סותר האחד את השני,ברב המשפחות זה גם וגם

בקיצור  הספר שתיים דובים ממולץ בחום  וכמו שאמרתי שימו חבילה של טישו על ידכם בזמן הקריאה

אני סיימתי,תיהיו טובים

אתה קורא ספר,כי אתה אוהב לקרוא

וכשאתה מתחיל אתה לא יודע אף פעם לאן הספר יקח אותך

סבא שלי היה ממיסדי בנימינה,איכר,איש אדמה

הוא הגיע לשם ב1922 ,סבתא הגיעה לארץ ב1923 אחרי שהוסמכה להיות רופאה,

בשנתה הראשונה בארץ טיפלה סבתא כרופאה במחנות החלוצים,,היא טיפלה בחלוצי בלפוריה לפני עלותם לקרקע (בעמק יזרעאל) ומשם עברה לעבוד במרפאה בבנימינה,שם מןהסתם הכירה את סבא.

היא לא נשארה בבנימינה ועברה לעבוד בבית החולים בצפת,בראשית שנת 1927 נשלחה  לוינה להשתלמות רפואית  והתמחתה ברפואה כללית ובבריאות הציבור

ב1928 חזרה לארץ  והתמנתה  כשהיא בת 30 ליו"ר ארגון רופאי קופת חולים.

ב1929 נישאה לסבא,ילדה את אימי ואת דודי יצחק והם גרו בבנימינה שבע שנים נוספות.

אתה קורא ספר על אנשים מהיישוב הישן,איכרים שנאבקו באדמה ,מצאו בה פרנסה,ספר מטלטל  כמו שכתבתי בפוסט הקודם,חונק,מידי פעם אתה מניח אותו מידך כי אתה צריך אוויר

אתה קורא את הפוסט על הספר שאתה קורא שכתבה  קוראת מחשבות (עם פרוט יותר ממה שאני הבאתי באשר לסיפור)ואתה לא מפסיק לחשוב על סבא שלך

נולדת כשסבא וסבתא גרו בתל אביב,כשגדלת הבנת שהם גרו בבנימינה והיו להם שם שטחים נרחבים של פרדס וכרמים

סבא היה איכר וסבתא רופאה ועסקנית  של המפלגה השלטת ואתה מקבל את הדברים כפשוטם כי אתה ילד ומה אתה מבין

וסבא וסבתא מפנקים אותך כי אתה הנכד הבכור  ובין השאר לוקחים אותך בחופשים לבנימינה

ורק שנים אחכ,הרבה שנים,בערך עכשיו אחרי שאתה קורא 2 ספרים מרתקים  שאת השני סיימת עכשיו אתה שואל את עצמך שאלות

האם סבא עשה הקרבה  בזה שעזב את המקום שאהב לטובת הקריירה של סבתא?

מה הוא הרגיש ?הוא כעס,הוא נטר טינה? האם היו לו ברירות,האם חיי הנישואין היו מעל הכל והוא דבק בדרכה כי לכאורה היא "הצליחה " יותר ממנו?

ואיך היו חיי הנישואין שלהם אחרי ההקרבה לכאורה הזאת בה סבא ויתר על הבית על האדמות ועל החזון והלך להיות מנהל חשבונות במשרד בתל אביב?

אני לא ראיתי אותם מעולם מתחבקים,ודאי שלא ראיתי אותם במצבים אינטימיים יותר קרובים וכשאני הייתי ילד  בשנות ה50-60 הם היו בשנות החמישים שלהם,פחות ממה שאני היום והזוגיות שלי רק פורחת,אז יכול להיות ששלהם קמלה  בגלל הויתורים שסבא עשה למען סבתא?

היה להם בית גדול עם חצר ליד הים בתל אביב ובכל זאת הם ישנו הכי רחוק שאפשר האחד מהשני

סבא ישן בחדר הכי צפוני בבית וסבתא בדרומי

ולנו זה נראה טבעי בזמנו ולא שאלנו שום דבר  ושום דבר לא נראה בעינינו מוזר כי הם סבא וסבתא

סיפור רע ונורא הוא הסיפור של "שתיים דובים"  שמאיר שלו כה מטיב לארוג,לא תמיד ביד עדינה

דורות מתערבבים אלה באלה,שנאות  שלא נשכחו ואהבות שלא קיימו הבטחה,חוט שמושכים אותו בהתחלה מוצאים  את  קצהו בסוף  והסוף מצמרר ומכביד על הנשימה

אחרי שסבא וסבתא עזבו את בנימינה, הילדים ,אימי חווה ואחיה יצחקל'ה לא עברו איתם לתל אביב,הם הועברו נגד רצונם לקיבוץ גבעת השלושה

סבתא הייתה עסוקה מכדי להקדיש להם זמן כנראה וסבא לא יכול היה לגדל אותם לבדו

החלטה נוראית בעיני,קשה מאוד  מ1932 (שנה אחרי שאמא שלי נולדה ) ועד 1948 עמדה סבתא טובה בראש המחלקה לרפואה מונעת במרכז קופת חולים,היא פיתחה את רפואת הילדים,עמדה בראש ועדות לתכנון המשפחה והרחיבה את שרותי טיפת חלב בקופת חולים והכניסה את הפיקוח הרפואי לבתי הספר

הימים היו אחרים ואני  לא יכול  ולא רוצה לשפוט אותה על הבחירות שעשתה

כמו שאל לנו הקוראים לשפוט את גיבורי הספר "שתיים דובים" על מעשיהם,רק מוזר שבכל סיטואציה משלמים אנשים אחרים את המחיר

ומכיון שאני לא רוצה להרחיב על הספר אומר  שסבתא שלי שילמה מחיר על ההתמקדות שלה בדברים אחרים,בתה ,אמא שלי מתה בלידה,לכאורה במסגרת  שסבתא שלי עזרה להקים במו ידיה  וגם הכרותה והבאתם של מיטב הרופאים למיטתה לא הצליחו להציל אותה

אני ממליץ בכל פה לקרוא את "שתיים דובים"  של מאיר שלו,רק תקחו הרבה אוויר ושימו חבילה טישו על יד

אגב לא בטוח שהפוסט הזה ישאר כאן, הענינים  שנכתבו כאן עדינים מידי ,רגישים מידי ואני לא רוצה לפגוע באף אחד

אז מי שרוצה לקרוא שיקרא מהר

הכותרת אגב מתוך דיאלוג בין גיבורת הסיפור רותה  וגיסתה  דליה על אמא של דליה ,אליס שמפציעה מידי פעם בסיפור ובעת ההיא אליס אשה מבוגרת אך שמורה היטב ודליה שמחזיקה בלב על אמא שלה כמו ילדים רבים על הוריהם,אומרת לרותה

" אמא שלי באמת נראית טוב,שמורה יפה,אבל אלה האגואיזם והרוע שלה ששומרים עליה,היא משומרת כלענה" ואני אומר ,עדיף להיות משומרת כלענה מאשר להיות  ממורמרת ששומרת דברים בלב

אני סיימתי תיהיו טובים