| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 8/2003
זכרונות מאפריקה..
ה-17 בפברואר 1974
הטנקים שלנו התחילו להסתדר בשורה
ארוכה ארוכה
פולטים עשן שחור
מחממים מנועים
עמדנו לעזוב את אפריקה
לעולמים
השעה הייתה שעת בין ערביים
תעלת סואץ מגשר העץ מעולם לא נראתה כה יפה
כשהשמש התחילה לשקוע
נהם מנועו של ראשון הטנקים של הגדוד
ואנחנו עלינו על הגשר..
5 חודשים לפני
אוקטובר
73
מלחמה
אוגדה 252
מפקד האוגדה אלברט מנדלר נהרג
אנחנו
ילדים בני 18-19 בסוללת תותחנים סדירה
גדוד 403
יורים ויורים
מקבלים אש ונסוגים או משפרים עמדות לאחור
מפחדים
כל הזמן מפחדים
מחנק תמידי בגרון..
ואז מעבירים אותנו בשבוע השלישי של המלחמה לגזרה הדרומית
וכמה ימים אחכ
עוברים לאפריקה
שעת בוקר מוקדמת
תחושה מוזרה לנסוע בחייץ החקלאי הירוק
אחרי המדבר
ואנחנו מעמיקים דרומה
עד כמעט הנקודה הכי רחוקה שצה"ל ישב בה
הג'ניפה
מדבר אחר
3 שעות מהתעלה
6 שעות מאל עריש
8 שעות מאשקלון
9 וחצי מירושלים
12 שעות למרום גולן...
אפשר לטוס הבייתה כמובן משדה התעופה בפאיד..
הצחקתם אותי...
לטוס?
אנחנו?
רק מי שקצין
רק מי שקרוב
רק מי שקרוב ממש למטוס
הוא טס
אנחנו
אנחנו מיטלטלים באוטובוסים
של אגד
עד לשקם של אל עריש
אחכ לתחנה המרכזית באשקלון
לארץ
איזו מילה
"אתה נוסע לארץ"?
ישבנו בג'ניפה 5 חודשים
יצאנו הבייתה בסבב
איזו חוויה זאת להגיע הבייתה עם הרובה עליך
עם כל הציוד
ולומר שאתה בג'ניפה
מול ג'בל עתקה
אחלה קרבי שבעולם
אבל איזו בחורה תתרשם מהעובדה שאתה מגיע הבייתה פעם ב3 שבועות לשישבת
איזו מערכת יחסים אפשר ליצור בזמו הקצר הזה
שאתה גם צריך לראות את המשפחה
גם לישון
וגם טיפה לבלות
לצערנו אין זן כזה שמוכן
וגם למי שהייתה מערכת יחסים היא התמוססה בגלל המרחק ובגלל שלא היו פלאפונים
היה טלפון שדה שהתחבר לטלפון שדה אחר שהתחבר למצ"א ירושלים שהתחבר למצ"א תל אביב
וכך היית מדבר
אם מישהו היה דורך באשקלון על הכבל השיחה הייתה מתנתקת
ודרכו על הכבל
הרבה דרכו
עלינו על גשר העץ
תעלת סואץ מתחתנו
השקיעה לשמאלנו
נסענו על שרשראות כל הלילה
בבוקר הגענו לרפידים
חשבנו שנתארגן כמה ימים
יתנו לנוח
נצא לחופש
בני אדם..
אחרי יומיים הגיעה פקודה לתזוזה
עולים לרמת הגולן
לח'דר
מתחת לחרמון
לתגבר את גדוד התותחנים שם במלחמת ההתשה עם סוריה...
עברו עוד 3 חודשים.
ב-17 למאי 74 קיבלנו מתנה
היינו נחלאים שנתקעו זמן רב מידי בתותחנים
וביום הזה
החליטו שהגיע זמננו
לעלות לשל"ת מאוחר במרום גולן
עד השחרור -בנובמבר
קיבלנו מתנה אחרי שהיינו חבולים מידי
עייפים מידי
ציניים מידי
הגענו למרום גולן
חלק נשארו
חלק עזבו
המראות של המלחמה נשארו בערך עד היום הזה
כשהיא חוזרת עטופה בסיפורים על מלחמות גנרלים
גנרלים שהיו מפקדים שלי
ולא ידעתי אז
שהם
לא יודעים
כמעט כמוני
ילד בן 19 בסיני של 1973....
| |
אתה יודע אבא מה הכי מצער אותי?
הכי מצער אותי שלא ראית את הילדים שלי גדלים
שלא ראית את הילדה קוראת ספרים באותה תשוקה שאני קראתי
שלא ראית אותה תופסת עיתון
וקוראת בו-ממש כמוני
שלא היית עד לסקרנות העצומה שבה לדעת דברים
וחבל שלא ראית את האמצעי
בוגר
יוצר
יורד לפרטים-חכם כזה
ואת השלישי הקטן שהיה ממש תינוק שהלכת לעולמך
גדל להיות ילד נבון-שקט שמאוד יודע מה שהוא רוצה
זה הכי מצער אותי אבא
ולא הצלחתי יותר לקרוא
ופרצתי בבכי
בבית הקברות הענק הזה
בשיא החום של סוף אוגוסט בירושלים
אחותי שעמדה לידי חיבקה אותי
כרוצה לנחם אותי
אבל אני לא הייתי זקוק לניחום
3 שנים לא זלגה דמעה מעיני
פתאום זו הייתה הזדמנות נהדרת לבכות
על עוד דברים
אחכ אמרנו קדיש
ועוד כמה דברים והתחלנו להתפזר
אמרתי לזוגתי שתלך למזגן שבאוטו
אני הולך לחפש את הקבר של מאור אח של GOaway
הרי החלקה היא אותה חלקה
והלכתי לחפש
וחיפשתי
ועליתי וירדתי
וראיתי מצבות כתומות מתחת לתקרה ולא מצאתי
ובית הקברות התרוקן
ולא רציתי לעזוב את זוגתי ליותר מידי זמן
וחזרתי לאוטו
מוותר על המשך החיפוש
ואת הפרח שלקחתי לשים על קברו
שמתי על קבר של מישהו אחר שנרצח בפיגוע
כל כך הרבה מאלה יש בחלקה הזאת...
רציתי לכתוב כאן מילה במילה את "נאום ההספד" שקראתי על קיברו של אבא
אבל זה מסובך בשבילי-טכנית מסובך
את הדף עם ההספד נתתי לאח שלי
והמקור נמצא כאן במחשב
מה לעשות ואני לא ממש מצליח להעביר אותו לכאן
אני יודע שאפשר להדריך אותי אבל בואו נעזוב את זה
אספר ככה
אתחיל בעובדה שמאז שנפטר לא אמרתי שום דבר לזכרו
לא הרגשתי צורך לחלק עם אף אחד מהמשפחה את היחסים עם אבא שלי
שהיו יחסים רגילים לגמרי
אני הבכור במשפחה
אבא ואמא התחתנו מאוד צעירים
20-21 בהתאמה(הפוכה יש לאמר אמא הייתה גדולה מאבא בשנה בערך)
ומתוך חוסר הנסיון שלהם נעשו טעויות
היום במרחק הזמן
וכאבא לילדים אין לי כבר טענות
וגם שאלות כל כך אין לי
השלמתי עם עברי
כבר כתבתי בפוסטים מוקדמים על עברי
ואין טעם לחזור על זה
אבא היה איש שעבד קשה
הרבה שעות כארכיטקט שכיר ואחכ כעצמאי
הוא לא הקדיש לנו תשומת לב רוחנית או ריגשית
הוא היה יותר על החומר
אמא הייתה על הצד הרגשי והרוחני
אבל אמא נפטרה כשהייתי בן 15 וחצי
ואבא אחכ לא היה מסוגל גם אם רצה למלא את 2 הפונקציות
באזכרה דיברתי על זכרונות מדברים קטנים
על אבא שנוסע בטוסטוס עם אטבים במכנסיו כדי שלא יתקעו בשרשרת
על ביקור במשרד שלו והליכה משותפת לארוחת בוקר אצל אדון קופ בטעמון
על זה שהיה עושה לנו כל שבת בבוקר דייסת סולת עם סוכר
דייסה חמה שחיממה לנו את הבטן..
על המכונית הראשונה ב1963
כמה חיכינו במרפסת לראות אותו מגיע
על זה שהייתי בעל האופניים הראשונות בשכונה וכמה מכות שקיבלתי מהילדים שרצו סיבוב ואני מה לעשות לא תמיד הסכמתי לתת
את אבא שהיו לו הרגלים קבועים
יציבים
לא משתנים
ארוחת צהריים ביום שיש במה שהיום קפה רימון
ארוחת צהריים בבית עם בקבוק יין לבן או שמא היה אדום
ואז פרישה למנוחת צהריים
וב4 יצאה נוספת למשרד עד 7-8 בערב
שיגרה
היה חם בבית הקברות רציתי לנסוע בצורה שאני הולך בקיץ עם מכנסיים קצרים וסנדלים
זוגתי הטובה אמרה שזה לא מכובד
אמרתי "מה לא מכובד"
זה אבא שלי
לא יהיה אכפת לו
אבל בסוף התרציתי ובאתי בג'ינס ארוך וסנדלים
כל הגברים האחרים שראו אותי במכנס קצר וסנדלים בשנים קודמות באו ככה
ורק אני בערתי לי מחום
בסוף כולם הלכו לסבתא נאווה
אני לא
ואל תתחילו איתי עכשיו עם זה
כי זוגתי כל הדרך הבייתה כבר "שטפה" אותי כהגן..
ציפיה לנסיעה שקטה והקרדיט על ההספד נגוזו בשניות בגלל ההחלטה לא ללכת לביתה של סבתא נאווה אחרי האזכרה משהו שאנחנו עושים כל שנה
לא הרגשתי שאני מוכן עדיין לרדת מהכעס שלי עליה
והאזכרה היא לא בהכרח נקודת יציאה לסיום הכעס
זו בחירה שלי ומותר לי להחליט מתי לפתוח את האגרוף הקפוץ
ולשחרר את אבק הכעס
אני יודע שאני יכול וזו בחירה מודעת שלי להמשיך
הבית שלי על גלגלים
הבן של גיסתי עוזר לנו לצבוע את המטבח -האמבטיה והשרותים
זוגתי נכנסת להילוך גבוה ברצון שלה למכור את הבית ולעבור מכאן
אני שותף פסיבי לשיפוצון
מעביר
מוריד
מעלה
מסיע
מחזיר
קונה צבע
משלם
מחבר שואב אבק
מחזיר מכונת כביסה למקום
סמי פסיבי נקרא לזה
הערב יורד על היום הזה בסוף אוגוסט
3 שנים אחרי שאבא היקר שלי הלך לעולמו
אני זוכר את המקום המדוייק בתל אביב בו תפס אותי הטלפון מאישתו שהודיעה לי שהוא נפטר
אחכ נסיעה לירושלים לומר שלום
להפרד
לא נכנסתי לחדר שם הוא שכב
לא יכולתי להפרד
היום
בכיתי ונפרדתי
נוח בשלום על משכבך אבא
אתה חסר
אוהבים אותך
ולא
לא נשכח..
| |
עוד חצי שעה אני נוסע לירושלים
לאזכרה של אבא שלי
3 שנים
(לפני כמה ימים כתבתי 4 אבל זה 3 וזה רק מראה איך הזמן טס)
אני זוכר שהוא נפטר ביום האחרון של החופש הגדול
למחרת הילדה שלי עמדה לעלות לכיתה א'
כמובן שאי אפשר היה לדחות את הלוויה או לא לשבת שבעה
ואנחנו גרים במרכז וישבנו שבעה בירושלים
ככה שהיה קצת בלאגן עם העניין
אבל הסתדרנו בעזרת משפחתה של זוגתי וחברים
אתמול כתבתי משהו להיום בלוויה
כתבתי בוורד
ורציתי להעביר את זה הנה לפוסט
אבל כמובן שלא הצלחתי והחומר נעלם במרתפי המחשב
חוץ מזה בגלל שהמדפסת שלי מקולקלת הייתי צריך לשלוח את החומר באימייל למישהו עם מדפסת על מנת שיורידו לי אותו
וכבר היה 11 בלילה והייתי עייף
למזלי מצאתי את הכתב
שלחתי אותו לגיסתי וקיבלתי אותו היום בבוקר על מנת להקריא אותו באזכרה
כבר לא יהיה זמן לעלות את זה הנה
גם כי אני לא יודע איך וגם כי עוד 20 דקות אנחנו צריכים לצאת..
בכל מקרה
אשתדל לעלות את "ההספד" אחרי שאחזור
יש לי קצת פרפרים בבטן
זו פעם ראשונה מאז שאבא נפטר אני אומר דברים לזכרו בפורום המשפחתי
הקראתי את החומר לאחותי בטלפון גם כדי לקבל דיעה וגם כדי לתזמן
והיא בכתה
כשנסיים את האזכרה אחפש את קברו של מאור
מקווה למצוא
אני אחזור חברים..
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
