בשבת,היום האחרון של החופש הגדול (בהנחה שלא תיהיה שביתה)

כל המשפחה (כולל אותי כמובן) הולכת לממדיון)

אין תירוצים להתחמקות

אין הנחות

וזה סופי

בשבת מהבוקר בממדיון...

עוד שעה ניסע לירושלים לאזכרה לאבא שלי

6 שנים ללכתו מאיתנו

עוד שעה ניסע לירושלים אל בית הקברות

בחלקה שמשקיפה על מבשרת

שהוא תיכנן אותה

עוד שעה ניסע לירושלים לקיים מנהג

מנהג שהוא השריש בנו כשאמא שלי הלכה לעולמה לפני 38 שנים

כל שנה היינו עולים לקבר שלה

שמשקיף על סכר עין כרם

אני זוכר בשנים האחרונות שלו שהיה לו כבר קשה ללכת והוא נעזר במקל

עזרנו לו לרדת את 3 המדרגות שיורדות מהכביש אל חלקת הקבר

תמכנו בו בלכתו כאילו מבלי שירגיש

אבל הוא בטוח הרגיש

עוד שעה ניסע אל בית הקברות

ניהיה שם רק המשפחה

נביא פרחים רעננים

ניקרא קדיש

נאמר כמה מילים ונתפזר

רק הגעגוע ישאר

הגעגוע ינעל אביו תמיד נשאר

כמו קעקוע שחורך בבשר ולעולם לא עוזב

אני לא מתחבר לכל האמירות האלה של "תשמור עלינו מלמעלה" והוא בטח רואה הכל ועוד כל מיני דיבורים שנוהגים לאמר בימי אבלות

לי זה נראה לא מציאותי

לי יש את הדו שיח הפרטי עם אבא שלי

ואגב הבלוג הזה מאוד  עזר לי בדיאלוג הפנימי

בתובנות על היחסים שהיו לי כילד עם אבא שלי

ואחכ כנער וכבוגר והלאה עד לשנים האחרונות

עשיתי השלמה מלאה ביחסים שלי עם אבא שלי

ואין לכם מושג איזה מזור זה לנפש

היום קל לי לומר לו

אבא אני מתגעגע

אבא אתה חסר

ואני שמח שהספקתי לומר לו בחייו כמה אני מודה לו ואוהב אותו

עוד שעה ניסע לירושלים

אל בית הקברות שבפאתי העיר

נלך לומר שלום לאבא שלי

המפגש החד שנתי הזה שכמשפחה נשמור עליו תמיד

תיהיו טובים

בסרטי המערב הפרוע של שנות ה-60 היה גיבור הסרט

בדרך כלל ג'ון ווין המסוקס

מנפנף בנונשלאנטיות לגבירתו התורנית

מפנה את סוסו לכיוון היציאה מהעיר ודוהר לעבר השקיעה

הערב בפלאשינג מאדו,ניו יורק

יעלה גיבור אחר לכר הדשא וינפנף לשלום לעולם

אנדרה אגאסי מתחיל את אליפות ארה"ב הפתוחה

וכשהוא יודח מהתחרות  וילך הבייתה אמריקה תריע לו עם דמעות

תאמרו קלישאות אמריקאיות

תגידו כולה טניס

הכל נכון

אבל למי שאוהד טניס כמוני ,מאז שנות ה60

כשגיבורי טניס יורדים מהבמה ואחרים עולים

החל בארתור אש ורוד לייבר האוסטרלי

עבור בצמד מקנרו קונורס

המשך בבוריס בקר,איבן לנדל עמוס מנסדורף שזכאי בהחלט להמנות על החבורה הזאת

ועוד כהנה וכהנה

הפרישה של אנדרה מטניס היא סיומה של תקופה ללא ספק

ומכיון שיש טובים ממני שכותבים על טניס בכלל ועל אגאסי בפרט אני מציע לכם לשבת בנחת ולקרא

 כאן שיר הלל לאנדרה אגאסי

תהנו