השתחררתי הבוקר  מבית החולים וחזרתי הבייתה

אני רוצה להודות מקרב ליבי לכל אחד ואחת מכם שסימסו,התקשרו,שלחו מיילים,כתבו תגובות מרגשות  שמבטאות דאגה  ואיכפתיות.

היה לי מזל גדול

אני עדיין חלש וצריך לשכב בבית.

חוויתי משהו שטלטל אותי כהוגן

כל האחריות עלי  והזנחתי את עצמי  ברמת "פשיעה" חמורה ואני יודע את זה.

לכן עשו טובה וחסכו ממני דברי כיבושין ותוכחות

את זה עשו בצורה מאוד משכנעת הרופאים במחלקה המופלאה והמסורה בפנימית ד' בתל השומר.

אני עדיין חלש וחייב לשכב ולנוח ולכן אחר הצהריים או מחר אכתוב את כל מה שקרה לי משבת בבוקר עד היום ויש לי הרבה מה לספר

שוב תודה לכל אחד ואחת מכם

תיהיו טובים

שלום חברים.

טליק ביקש ממני להודיע לכם כי הוא אושפז אתמול, מוצ"ש, בתל השומר בגין יתר לחץ דם.

הוא מוסר שהוא בסדר ומתלוצץ עם רופאיו כהגדרתו. :-)

לא ברור מתי הוא יצליח לחזור ולכתוב פוסט בשם עצמו, אבל אני בטוחה שכולכם מצטרפים אלי בתיקווה שזה יקרה מהר מהר.

ובנתיים הוא מבקש שלא תדאגו.

בואו ביחד נאחל לטליק הרבה בריאות, שישמור על עצמו טוב ויחזור הביתה ולשיגרה הברוכה במהירות , כי הוא יקר לכולנו.

טליק - אנחנו חושבים עליך, כל אחד בדרכו, אם זה בתפילה, באנרגיות חיוביות, או פשוט באהבה גדולה.

תרגיש טוב והרבה בריאות.

גם אמא

"המשרד

המשרד היה הממלכה של אבא

בעיניים של ילדה,המשרד במנזר ראטיסבורן,בלב ירושלים היה מרחב גדול ושקט, כשהאוטו היה נכנס בשער האבן של המנזר,היה נשמע רעש הנסיעה על החצץ והייתה סוג של גאווה על מקום החניה הקבוע של אבא. בתוך המשרד היה ריח מיוחד שהתערבבו בו עץ ואבן וקרירות מסויימת

שולחנות שרטוט גדולים וכיסאות גבוהים מסתובבים

הייתי מבלה שם אחרי הצהריים עם אבא כשהוא עבד.

אני הדפסתי במכונת הכתיבה,ציירתי ציורים על שולחנות השרטוט רחבי הידיים והייתי מחפשת אוצרות בארון שהיה בחדר שלו ובו שמר כלי כתיבה חדשים. המופלאים שבהם היו עפרונות המכניים והמחדד העגול שעד היום אני יכולה לחוש את החיכוך המיוחד של החוד המתחדד בו"..

(מתוך פרוייקט 10 שנים לזכרו של אבא שכתבו שלושת אחיותי " אבא מא' ועד ת'

אני אעלה כאן ללא סדר פרקים ממה שכתבה כל אחות על אבא  ואוסיף הערות משלי

(אגב הייתה אזכרה מרגשת היום בירושלים)

אני אגב זוכר את המשרד הזה ואת המשרד הקודם בו הוא היה שכיר אצל פרידמן,ברחוב בן יהודה לפני שהפך להיות מידרחוב

אמא ואני היינו באים לבקר אותו בדרך לעבודה של אמא במרפאת פרוז'ינין

והמבט מהמשרד לרחוב היה משהו שאני זוכר בהתפעלות.

לאבא היו הרגלים קבועים,היום הזכרנו חלק מהם:

 הוא קנה ציוד משרדי בחנות אחת בירושלים שהייתה קרובה למשרד שלו,בלי קשר למחירים

הוא קרא כל חייו את עיתון הארץ ואגב בז לעיתונים אחרים

הוא ראה ערב ערב חדשות בטלויזיה  וביום שישי צפה באדיקות ביומן השבוע

בארוחת בוקר אבא היה אוכל באופן קבוע לבן, ואחכ קורנפלקס כמובן ,הצביע באופן קבוע למפלגות שמאל קיקיוניות שהגדולה בהם הייתה ר"צ

חייב את ילדיו ללמוד מוזיקה על כלי שהם בחרו

(אני פסנתר ואחכ גיטרה,אחותי אחרי  אקורדיאון,אחותי אחת פסנתר וכו וכו'

לא צריך לומר שהיום אף אחד מאיתנו לא מנגן על שום כלי)

כל יום שהתעורר ממנוחת הצהריים שתה תה שחור רגיל של ויסוצקי בליווי פירות יבשים או עוגה ופתר תשבץ של עיתון הארץ.

אבא אהב זיתים ואכל אותם כל יום בארוחת ערב הוא מילא דלק באותה תחנה(במוזיאון ישראל והיום אח שלי סיפר באזכרה שאם פועל הדלק מוסא לא עבד  אבא לא היה מתדלק)

קנה שנים באותה מכולת,שוב,ליד המשרד שלו בלי לבדוק את המחירים ,ישב באותו מקום ליד שולחן האוכל בבית שתה באותו בית קפה(טעמון המיתולוגי) ובימי שישי היה מנגב חומוס( או טחינה) באותה מסעדה(רימון) במשך שנים

וכמה מאיתנו ירשו חלק מההרגלים האלה..

בהקשר למנוחת צהריים אני מוכרח להזכיר שאבא  עבד כל יום עד הצהריים  היה מגיע הבייתה אוכל והולך לנוח בין 2 ל 4

היה אסור בתחלית האיסור להפריע !

אחותי ואני  סיכנו את נפשותנו כשיחקנו ראשיות,מין סטנגה עם הראש כשאנחנו משתדלים מאוד לא להרעיש,אבל אם הרעשנו והוא התעורר לפני הזמן,היה חבל לנו על הזמן,לפעמים גם חטפנו מכות

בסיום הטכס,הוא היה חוזר לעבודה עד כ7 בערב.

אני אגב באופן קבוע ישן בצהריים ולקח זמן להרגיל את ילדיי לתת לי לנוח ,שזה אומר בעיקר אין חברים שמתארחים בשעות האלה,הטלויזיה על קול נמוך ובעיקר לא מעבירים לי שיחות טלפון

הסברתי להם שאפשר להפריע לי במנוחה ,רק אם מישהו מת,כל שאר הדברים יכולים להמתין עד שאתעורר:-) וזה עובד

אף אחד לא הלך לעולמו כשישנתי (טפו טפו טפו)

בכל פעם שאני עולה לירושלים אני זוכר 2 דברים חשובים שאבא אמר, חזור ואמור:

כשמגיעים לתחתית הקסטל מכיון תל אביב צריך "לתת שוונג" כדי להצליח לעלות את הקסטל  וכשיורדים את הקסטל בהמשך צריך לנסוע לאט ,בצד ימין ולעבור בשלום את סיבוב מוצא :-)

אבא נתן כבוד רב מאוד לחיות:

בחיפה החזקנו ארנבת

בבית הראשון בירושלים בטלביה החזקנו 2 חתולים מיצי וקוקי,

ברבי בנימין בדירה הראשונה שלנו בבית הכרם לא היה מקום לחיות אבל אבא ואמא גרמו לנו לוותר על החדר שגרנו בו לטובת סבתא רחל שנשארה בודדה אחרי שסבא שמואל הלך לעולמו,( לא שאני משווה חס וכרפס את סבתא לחיית מחמד) נתנו לה את החדר שלנו ועשו לנו  בחדר הנוסף מיטת קומותיים שפיצתה על אובדן החדר לטובת סבתא

בבית אליו עברנו לרחוב השחר

אבא והאחים שלי החזיקו את טיני,כלבה מגזע מעורב,פשוט, שמאוד אהבה את אבא והיא אותו

אחרי שהלכה לעולמה אבא היה מאוד עצוב ואחרי כמה זמן לקח חתולה ששמה היה שניצל.

לשניצל זו היו חיים טובים מאוד אצל אבא שלי,אחותי מספרת שאבא השיג לה אוכל משובח,וויסקיס למבינים,אוכל מיוחד לחתולים שיובא מחו"ל וכשהפסיקו לייבא את האוכל הזה צלצל לכל החנויות בירושלים עד שמצא חנות שהיה לה סטוק  וקנה ממנו את כולו. שלא לדבר שלעיתים קנה לה בשר או נקניקים במעדניה הלא כשרה והידועה  קרנסצדוף ירחם השם

שניצל מוסיפה אחותי  כנראה העריכה את המחוות של אבא ומידי פעם הייתה מביאה לו עכברים מתים שהייתה צדה עוברו בעמק הסמוך:-)

לאבא היה ארון עם שפע של כלי עבודה במרפסת המטבח(כבר כתבתי על זה),כולנו העדנו שהיינו מוקסמים מהיכולת הפשוטה הזאת לתקן,לקדוח חור,מורח עם השפכטל וכו וכו'

חלק מאיתנו  ירש את  היכולות האלה,חבל שאני לא נמנה עם הקבוצה הזאת:-)

אבא היה מקלל כשהיה נוהג, בעוונותיו,לא אכתוב את הקללות שנאמרו תוך כדי נסיעה,בעיניו כל נהג אחר היה נהג רע

אני מודה וגם אחותי מודה שמן הסתם ירשנו את מזג הכביש הזה

למזלנו אנחנו לא מקללים את האנשים פרונטלית,רק שהחלון סגור ואף אחד לא שומע חוץ מאלה שיושבים לידינו:-)

ביום כיפור אבא היה עושה באופן קבוע פאזל,  בהיותו אדריכל  היה איש מדוייק שיורד לפרטים הכי קטנים

הוא התחיל את בניית הפאזל אחרי הסעודה המפסקת וסיים אותו עד תום הצום,אבא היה דייקן ומיומן בנושא

אף אחד מהאחים לא המשיך את המסורת לבד מאחי י' שקצת הגדיל לעשות ואצלו הצום מסתיים כשמסיימים את הפאזל על כל המשתמע מכך:-)

אבא הביא משיטוטיו בחול מוביילים,לא ברור לי למה התאהב במוביילים,פעם זה היה נורא אין

היום? רק אצל תינוקות

אבא היה גם אומן בבניית טייארות (עפיפונים) הטייארה היה נבנית מבוסים(עצי במבוק) שאבא היה חותך בדייקנות האופיינית לו אחכ עושה לה זנב ואת הכל היה קושר בחוט שפגט

 שדה התעופה הראשי לענינים האלה היה מול הבית של סבא וסבתא בתל -אביב שכאמור שכן מול גן האצמאות,כר פורה ביותר לטייארות

אבא עזר לכל ילדיו בלימודים,לא תמיד זה היה תענוג גדול,הוא היה קצר סבלנות והתרגז אם לא הבנו  מהר. בהיותי הבכור אני אכלתי הכי הרבה קש ובסדר יורד שאר אחי ואחיותי

מה שכן,למדתי בתיכון ערבית והוא לקח אותי כפרוייקט בנושא ובכוחות משותפים קיבלתי 8 במקצוע שבו הוא כל כך הצטיין

לאבא יש 6 ילדים מ2 נשים ואני רוצה לסיים  במשהו שנודע לנו רק לפני כמה שנים:

שאמא נפטרה בלידת אחי,היו הרבה מחשבות מה לעשות איתנו כי בכל זאת,היינו 3 אחים ותינוק בן יומו

ומישהו,אני לא יודע מי הציע שאבא ישלח אותי ואת אחותי אחרי לפנימיה ויגדל בעזרת מטפלות את אחותי שהייתה אז בת 4 ואחי שנולד

אבא קבע נחרצות מתוך האבל הכבד על אישתו האהובה שלא מפרקים את המשפחה בשום מצב וכולנו נתגבר ביחד

אחותי אחרי מסיימת את ה-א.ב שלה  עם שני המושגים: תוצאות מול תהליכים: "לא דיברתי על 2 המושגים האלה עם אבא,אבל נדמה לי שהוא היה איש ששם לב לתוצאות,הוא לא שיתף ולא דיבר על איך מגיעים אליהם,את השביל לזה  כל אחד מאיתנו היה  צריך למצוא לבדו"

ואני רוצה להוסיף שיש  עוד דברים רבים שנכתבו

אל איזה אדריכל מצויין הוא היה,כמה אהב את ירושלים,איזה איש הגון,ישר מוסרי הוא היה ואני שמח שכל אחד מילדיו לקח מלא החופון מתכונותיו אלה

היום  10 שנים ללכתו (בעצם ב31 לאוגוסט אבל אח שלי נוסע מחר בערב לחו"ל ככה שהקדמנו בכמה ימים את האזכרה)

אנחנו זוכרים אותו בגעגוע ובאהבה

תיהיו טובים