"הנה שוב מתחיל הבוקר,שנינו שוב פוקחים עיניים

הנה שוב השיר שלך,את מתעוררת לעולם

אני קם ראשון ביננו,יש דברים קטנים עדיין

בואי ונפתור אותם,כדי שיהיה מושלם"

זה הבית הראשון בשיר המופלא "איסלנד" של שלמה ארצי שביצעה  אחת המתחרות הכי מופלאות בכוכב ,ever

שרון קידושין שהודחה לשברון ליבי רגע לפני הגמר.

המילים בשיר פחות חשובות,הלחן מקסים והביצוע של שרון היה ביצוע מופלא לדעתי

האמת שלא כתבתי פוסט 5 ימים ואתמול באמצע ציוץ בטוויטר פתאום תפסתי שאני מתרחק מאוד ולא נמצא כאן כמעט,

שנסחפתי לגמרי על ידי הפלטפורמה המתחרה או שאולי לא מתחרה אבל אחרת

וחשבתי למה בעצם ניסחפתי

ויש לי הסבר,דווקא,חכו רגע :

"הנה שוב את מתמכרת,לרגשות ומספרת

שחלמתי עלי בלילה,שהבאתי לך פרחים,נ

שיקות קטנות בבוקרנשיקות קטנות בערב

תסתכלי החוצה,הנה , השמים מאירים"

הטוויטר הוא  מכשיר נפלא,קורה לך משהו, אתה מצייץ אותו לעולם,אתה רואה משהו ,מצלם באינסטגראם מעלה את התמונה לפיד,מגיבים עליה

העולם שם חי,זז,מתאים לבעלי קשב קצר כמו שלי ונוצרות חברויות קטנות,אנשים מגיבים אליך אתה מגיב אליהם,בתוך בליל האנשים הגדול שיש שם, אתה בוחר את המילייה שלך,מתחבר אליו,מגיב אליו ומגיבים אליך

הבלוג הוא אחר אתם יודעים,יתרונותיו עימו כמו גם חסרונותיו,הוא הבית שממנו יוצאים ואליו חוזרים בערב והטוויטר הוא שינוי  טוב בשבילי.

כמובן שצריך להקפיד לא להתמכר יותר  מידי,זה לא טוב  להתמכר לשום דבר אלא לעשות אותו במידה

פעם שמישהו מאס בך כאן הוא היה מסיר את המנוי שלו,מהלך קצת פוגע,והיית באין ברירה חי עם זה,נעלב אבל ממשיך

גם בטוויטר מפסיקים להגיב אליך ,מישהו " מאנפל" אותך(מפסיק לעקוב) וגם במקרה הזה אתה מרגיש נעלב,מה זה ,אני לא מספיק טוב כדי שיעקבו אחרי???

את המאנפל אגב היה מאוד קשה לאתר,מה תעשה ,תעבור על פיד העוקבים ועל פיד הנעקבים למצוא את הרשע?

זה לא ריאלי בכלל

אז לטובת אלה הנעלבים כשמאנפלים אותם  מישהו יצר אתר שמאתר את הזדים !

וככה ברגע ,אתה מאתר את הזד שאינפל אותך ויכול לאנפל אותו בחזרה ,חביב ביותר אם תשאלו אותי

" רק לפעמים באמצע צחוק על הפנים

משתוללת כאן סופה כמו באיסלנד

מה קורה לנו כשרע לנו בפנים

את חוזרת מהכפור

אני בא חשוף לאור

ומחבק אותך חיבוק שלא נגמר

ולוחש:אלמלא היית כאן,אין לי שום מחר"

האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות מהסוג הזה ,בלוגרים,פייסבוק טוויטר המציאו המצאה שאני לא יודע איך להגדיר אותה:

בתגובות לבלוג אם אין לך מה לומר אתה עושה אייקון לפי בחירתך, בפייסבוק אתה עושה לייק ובטוויטר אתה מפברט.

כלומר מישהו צייץ משהו ואין לך מה לומר על הציוץ או שאין לך כח או חשק לצייץ בחזרה,

אתה מפברט למצייץ,מסמן לכאורה ששמעת אותו ואתה מרים את אגודלך לומר ח"ח על הציוץ.

שלושת הסימנים האלה בשלושת הפלטפורמות הם  סוג של תגובות מתחמקות משהו לפעמים.

הרי לא כל החיים שלנו הם דחקות וצחוקים ומישהו ,גם בטוויטר מעלה ציוץ חרישי שזועק בשקט את מצוקותיו,

אז אפשר לא להגיב בכלל,מבחינת לא הייתי ולא ראיתי את הציוץ אפשר כאמור לפברט,אבל מה זה נותן  להוא שלא צוחק ?

מה נותן לו סימן כתום על מה שהוא אמר,איפה המילה הטובה? איפה הנחמה?

מה ,בגלל שהפיד מלא צחוקים ובין כל אלה עולה זעקה שרובם מתעלמים ממנה,האם גם אני צריך לעשות כך?

 טוב אתם מכירים אותי

אני לא יכול להתעלם וגם לא הייתי רוצה שיתעלמו כשאני אומר משהו רציני ושלחתי לזועק כמה מילים אחרות באותה רוח שאני כותב תגובה בבלוג.

הטוויטר אגב מכריח אותך לצמצם במילים,רק 140 תווים במסגרת,נכון שאפשר אם לא סיימת את הנושא להמשיך לעוד 140 תווים

אבל לומדים להכניס רעיון למסגרת המצומצמת של 140 תוים,וזה מלמד ,זה טוב

" הנה שוב מתחיל הבוקר,הנה שוב פוקחים עיניים

אתה רחוק כמו סן פרנסיסקו,את אומרת תתקרב

נשיקות קטנות בבוקר,אני מנשק לך תעיניים

ושואל תרצי קפה ומתכון לומר אני אוהב"

יש רק דבר אחד שמעצבן אותי בטוויטר ,יותר מכל פלטפורמה אחרת,כמו בכל פלטפורמה או בכל חברה יש את הנסיכים,המקובלים, כאלה שיושבים בסוף האוטובוס, המגניבים.

אז יש כמה כוכבי טוויטר כאלה,יש להם המון עוקבים,לפעמים המספר מגיע לאלפים ולי יש תחושה שהם מרגישים שהם כל הזמן חייבים לספק איזו סחורה,הם הוכתרו כמגניבים ולכן הם צריכים לייצר ציוצים שיפילו  את כל  העוקבים מהרגליים

ובפיד יש מסורת שמידי פעם מישהו ממליץ עליך,נניח "טליק הוא צייצן רגיש ויש לו ציוצים מדהימים מלאי הומור אני ממליץ לעקוב אחריו" כזה.

אז שההמלצה באה על צייצנים רגילים זה אחלה אבל  כשההמלצה הולכת לאחד כוכב כזה ואתה מסתכל על הפיד שלו ורואה שיש לו ואני זורק סתם מספר יש לו 5000 עוקבים ו42נעקבים,

כלומר החרה האגוצנטרי הזה רוצה שכמה שיותר יעקבו אחריו אבל הוא כוכב,אז הוא בחר בפינצטה את אלה שאחריהם הוא עוקב,אתם מבינים?

אז למה שאני אעקוב אחרי מי שלא שם עלי בכלל אלא רק רוצה לצרף את שמי כדי להאדיר את שמו? בטוויטר אומרים לאחד כזה "זדיין"

ואם בהמלצות עסקינן אומר משהו על המלצות לעוקבים,אגב זה מאוד דומה למה שקורה כאן,אתה רואה בלוגר חדש,רוצה לעודד אותולהמשיך לכתוב 

לגרום לחבריך להכיר מישהו חדש ,אז אתה ממליץ עליו עם קישור לבלוג שלו

לפעמים זה מצליח ולפעמים פחות,אבל מנסים

בבלוגיה זה נראה לי מובן שמי שאני קורא אצלו יקרא אצלי,מין סידור שכזה

אני לא מצפה מאף אחד שאם סתם אני אומר ,ילד בן 16 מתחיל לקרוא ולהגיב בבלוגכם ואתם ,הסבירות שתקראו ותגיבו אצלו היא נמוכה בגלל שזה לא מתאים

אותו דבר אתה מצפה ממי שאתם עוקבים אחריו,נענתים להמלצה של צייצן שממליץ לעקוב אחרי מישהו,או שמישהו מבקש עוקבים

באופן טבעי כולנו רוצים שיעקבו אחרינו הרבה אנשים,כולנו באופן טבעי רוצים שיהיו לנו הרבה עוקבים כמו שיהיו לנו הרבה מינויים בבלוג,זה מחמיא,אתה מרגיש טוב עם זה

בפייסבוק זה אחרת כי אתה מחליט מי וכמה חברים יהיו לך,בכלל יש לי השגות רבות על הפייסבוק והם לא יהיו בפוסט הזה

רק לומר שמצאתי שחסרונותיו של הפייסבוק גדולים מיתרונותיו,עבורי כמובן

בקיצור עוקב חדש מבקש לצבור לו עוקבים והוא מצייץ בקשה

אני חושב שהמינימום ביחסי אנוש הוא עקרון ההדדיות,אני מסכים לבוא לצל קורתך,תבוא גם אתה בצל קורתי,כלומר אתה רוצה שאני אעקוב אחריך? סבבה

כשאתה רואה שהצטרפתי לכוחותיך הדבר היחיד שאני מצפה ממך הוא שתצטרף לכוחותי,נימוס בסיסי

ומדהים אותי שיש אנשים שלא מבינים את זה

חלק בדיעבד מתפלספים ומספרים סיפורי תחת למה הם חושבים שצריך לעקוב אחריהם אבל הם  יחודיים שכמותם לא עוקבים אחרי כל אחד

אני כשאני מתחיל לעקוב אחרי מישהו,אני מחכה 20 דקות,סביר לא? אם אחרי 20 דקות הבחור לא מבין  שצריך לעקוב בחזרה

אני מאנפל עאותו ואת אמא שלו

אגב אני גאה לומר שהייתה לי כבר מריבת טוויטר אחת:-)

נורא קשה לריב ב140 תווים,אבל הכלב אונפל וגם שמתי לו בלוק,כלומר חסמתי לו את התגובות

ניהיה ארוך הפוסט וכמעט כולו כפתור ופרח חוויות על הטוויטר,טכנית הרי אי אפשר לכתוב שם כל כך הרבה אז הנה,אני מתבטא כאן :-)

אגב אני גאה לומר שיש לי 184 עוקבים ואותו מספר של נעקבים,עשיתי סדר וגם  העברתי כבר כמה ביקורות על מה שאני חושב שקורה שם,בעדינות בלי להרגיז יותר מידי

כמו בכל מקום גם שם יש דרך סמויה להעביר מסרים,אפשר להעביר הודעות בדיאם,בפרטי כדי שלא כולם יהיו שותפים למה שאתה אומר וזה ערוץ מעניין

אגב אני לא היחיד שם מישרא,יש זרם דקיק ואיטי של אנשים שבאים מישרא ,לרחרח,לבדוק את הפלטפורמה החדשה,לא אזכיר שמות כי אולי הם לא רוצים שידעו עליהם,אבל אני שמח לקלוט אותם ולעזור בהתחלה,אתם יכולים למצוא אותי שם תחת הכינוי talik אני מקבל את כולם  בזרועות פתוחות ושמח לסייע לכל מי שמגיע ורוצה לנסות

בקיצור צחוקים ודחקות,לא כל הזמן

הבת שלי מי שלא יודע נשלחה למחנה עופר,היא הגיעה לירכתי המדבר שם,נבהלה מהמרחק וביקשה לחזור לצוויליזציה

וראה זה פלא ,הצבא היה קשוב,היא חזרה לקריה הוצבה בתל השומר ואחרי יום נשלחה  ליפו ! שם לא להאמין היא כבר נמצאת 3 ימים וכנראה  תישאר.

מדהים אגב שחושבים על זה,תל השומר רחוקה 10 דקות נסיעה באוטו מאזור

אבל כשצריך להגיע לשם בתחבורה ציבורית הסיפור מסתבך והולך,

הרי אין אוטובוס מאזור לתל השומר כמו שאין אוטובוס ישיר מאזור להרבה מקומות,

הקירבה לתל אביב מרמה ולא מקנה שום יתרון כשמדובר בתחבורה ציבורית

וכך חישבנו שהיא תזדקק ל2-3 אוטובסים כדי להגיע לתל השומר וממנו

גם ההגעה ליפו לא פשוטה,צריך לנסוע מאזור לחולון ומחולון לקחת אוטובוס לבתים שעובר ביפו

ולוקח להגיע לשם ובחזרה כשעה וארבעים דקות עם ההמתנה לאטובוסים,אבל אין ברירה

היא מרוצה ואני מקווה שישאר ככה

בלי קשר:

התחילה אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס,שחר פאר כרגיל הובסה בסיבוב הראשון על ידי טניסאית שנמצאת 50 מקומות מתחתיה וזו לה הפעם הראשונה בגראנד סלאם ושחר לא מצליחה לעבור גם כאלה

יוליה גלושקו המחבט מספר 2 של ישראל עלתה מהמוקדמות ועפה בסיבוב ראשון אבל בסדר,זה גראנד סלאם ראשון עבורה

איתי שגב לקח מסתבר את הישרדות,אין לי מה לומר על זה,לא ראיתי את הגמר ולא ממש עניין אותי למרות שהייתי בעד ענת שאני חושב שהגיע לה

ביום שישי יש אזכרה לאבא שלי,עברו 12 שנה

אני סיימתי,תיהיו טובים

האמת שאין לי משהו מיוחד לומר

היה שבוע לא קל עם האוטו ועם הפגיעה הקלה ביד של הילדה.

האוטו סוף כל סוף חזר מהמוסך ולביטוח זה יעלה הרבה כסף ובסוף גם אנחנו הוצאנו כסף שלא תיכננו,הסתבר שהגלגלים שחוקים ואין אחריות של חברת הליסינג על גלגלים,נאלצנו לשלם על 3 גלגלים ועל  הביטוח לאוטו החלופי שאני מצטער שלקחנו אותו,הרי שנים שאנחנו מסתדרים עם אוטו אחד,עכשיו אנחנו מתפנקים עם שתי מכוניות?

אגב 2 מכוניות, היום בו נמכור את האוטו הישן הולך ומתקרב,כלכלית זה מתחיל להיות כבד עלינו,וזה לא הגיוני להחזיק 2 מכוניות כאילו אנחנו טייקונים,אנחנו לא,ממש לא.

אתמול התבשרה הילדה שאין מקום בקריה (במקום הספציפי אליו הוצבה) ולכן ביום ראשון תתיצב במחנה עופר

הקצינה אמרה לילדה שיהיה לה טוב שם,שיש שם אנשים נחמדים ושזה ליד מודיעין. 

בתחת שלי מודיעין,איך שהיא אמרה לי בטלפון מחנה עופר ידעתי שנפלנו לצרה

מחנה עופר נמצא ליד צומת גבעת זאב על כביש 443 קרוב לצומת ממנה נוסעים לרמאללה,אז שלא יספרו לי סיפורים על מודיעין.

ביום שישי אישתי התקשרה לקצינה,כן כן ,מה אתם חושבים,אם יש אפשרות למעורבות הורים ,מה שלא היה פעם ,למה לא לנצל אותה עד הסוף?

בהתחלה הקצינה אמרה שאסור לה לדבר איתנו ושזה לא בסדר שהתקשרנו אבל לאט לאט התרככה,הסבירה את השיקולים וסיכמה שזה יהיה נסיון לחודשיים,ואם לילדה לא יהיה טוב שנצלצל אליה בעוד חודשיים והיא תבדוק אפשרויות אחרות

קיבלנו את מה שהיא אמרה,לא רצינו ללחוץ יותר מידי

אני לא בעד מעורבות הורים בצבא,אבל צריך להיות הגון ולומר שיש לזה יתרונות וחסרונות,

פעם בתקופה שלי למשל שילדים סיימו תיכון והלכו לצבא,אף אחד לא בדק אם מבחינה נפשית הם מתאימים,אני לא התאמתי,הייתי ילד,נכון שהתקופה המוקדמת בשלת מוקדם במרום גולן עזרה

חייתי כחצי שנה מחוץ לבית בפעם הראשונה,נאלצתי לעשות דברים,(טוב לא נאלצתי,) אבל עשיתי דברים חדשים שביגרו אותי,למדתי יותר על רצינות על אחריות אף אחד לא גונן עלי במיוחד שם וכשכל הגרעין שלי התגייס גם אני  הייתי שם

גוייסנו,והצבא לא ממש התעסק עם מי שנפשית ומנטלית לא היה מוכן לצבא,לא סיים את ההתבגרות שלו

הצבא לא התעסק בזה,ההורים לא היו שם לתמוך,לסייע,לדבר בשם,זה לא היה מקובל ולא נעשה ולילד,כלומר לי  לקח הרבה זמן  להתחיל  להפנים איפה אני נמצא. המזל שהיו לידי חברים מהגרעין

אז היום זה שונה ,הצבא מעודד התענינות ,מאפשר להתקשר לקצינים וכו',בתי כמוני לא סיימה את שלב ההתבגרות,היא לייט בלומר,לוקח לה זמן  להבין מצבים שונים,לקלוט דברים חדשים

זה שהגיעה זמנה להתגייס והיא עשתה זאת וסיימה טירונות לא אומר שהיא בשלה להזרק באיזה לוך ליד רמאללה ,וודאי שאנחנו מגוננים עליה ואין לי שום בעיה לומר את זה

אני מגונן ומצד שני משחרר,לאט.

יהיו כאלה שיגידו שאנחנו צריכים לשחרר מהר,פאק איט,שיגידו,לא מעניין לי את התחת,אני משחרר ומגונן לפי תחושות הבטן שלי.

לא אתנצל שאני דואג לה ורוצה שיהיה לה קל ונוח,אני רוצה שהיא תעשה צבא,אני גאה בעובדה שהיא עושה ואני מאמין שתוך חודשיים שלושה היא תצטרך הרבה פחות את הסיוע והתמיכה שלנו,עד אז  היא תקבל

החסרון היחיד שאני מוצא במעורבות הורים ואני לא בטוח שהוא כל כך חיסרון שאם הצבא לא היה מאפשר מעורבות הורים הילד היה קופץ למים ומסתדר לבדו,לא הייתה לו ברירה,הצרה שזה גובה מחיר,ולפעמים מחיר כבד

לא כולם מהירי מחשבה,לא כולם מבינים קודים חברתיים במהירות הראויה ולכן אני רואה במעורבות הורים בזמן הזה יתרון

וטוב שהצבא מבין את זה

בלי קשר:

לאנס ארמסטרונג רוכב האופניים האגדי הושעה על ידי הDEA הסוכנות האמריקאית נגד סמים או משהו כזה מכל הישגיו בטור דה פראנס

אז ראשית לסוכנות הזאת אין שום יכולת להשעות את ארמסטרונג משום דבר,הם יכולים להמליץ במקרה הטוב

דבר שני,אם היו חשדות נגדו על שימוש בממריצים אסורים למה לא גילו את זה בזמן אמת?

החקירות הרבות של איגוד האופניים הבינלאומי ושל הנהלת הטור  יצרו קטע מגעיל של האשמות והלשנות  וחקירות לא נעימות

אתם יודעים מה,אם ארמסטרונג לקח סמים,זה לא בסדר,אני נגד שימוש  ובעד הוקעת העבריינים ולקיחת כל תאריהם

אבל לעשות את זה בזמן שזה קורה ,לא 5-7-9 שנים אחכ

זה לא ריאלי כבר,זה לא עושה כלום

ואומר לכם עוד משהו לאנס ארמסטרונג היה ספורטאי ענק,ראיתי אותו כמה פעמים עושה את הטור

הרשות למלחמה בסמים החליטה לקחת ממנו את כל תאריו?

שיבושם להם,אוהדי המירוץ הקשה הזה בכל העולם מצדיעים לספורטאי הזה ומודים לו על תקופה מלהיבה ונפלאה

מי שרוצה לתפוס סמים שיעשה את זה,שלא יברבר ויבוא אחרי שנים לספר לנו שהנה הפושע סוף כל סוף נתפס ומעכשיו הוא כבר לא אלוף

אוקיי בעיני הוא ממשיך להיות כזה

יוליה גלושקו הטניסאית מספר 2 של ישראל עלתה להגרלה הראשית של ה US OPEN ויש לה סיכוי להתמודד מול שחר פאר,ה US OPEN יפתח ביום ראשון

פאר בתקופה רעה,היא לא עברה סיבוב ראשון בטורנירים קטנים שלא לדבר על גראנד סלאם,היא מפסידה ליריבות שמדורגות  מתחת לטופ 100 וזו לא תיהיה הפתעה עם גלושקו תנצח

כך או כך אני מאחל לה גראנד סלאם ראשון מהנה

בטוויטר הגעתי כבר ל172 עוקבים,סבבה אגוזים שם.

אני מאוד נהנה לצייץ,מבין כבר את הקודים, את הדיבור,מצאתי מילייה משלי (שנקרא אגב פיד)

והולך לא רע,אני עדיין לא ממש בחבר'ה,אבל  מצחיק שלקחו עלי חסות כמה טייקוני טוויטר שראו את ה איכויות שלי ותומכים וזה נהדר,ויש לי את החבר'ה שלי,חבר'ה ,אמצע האוטובוס' אני קורא להם:-)

באינסטגראם אני מתפתח,מי שרוצה לעקוב אחרי שירשום  talik ומי שרוצה לעקוב בטוויטר שם אני tal_5

בפייסבוק אני כבר כמעט ולא נמצא,לא מעניין לי שם

תיכף מסתיים החופש הגדול,הללויה,ילד אחד עולה ליב' וילד שני עולה לח'

אני סיימתי,תיהיו טובים

בעוד יומיים ישראבלוג יציין 11 שנים להיווסדו

אני לא יכול לדבר בשם קוראי  הנבונים והנעימים,אבל אני מתרגש.

אני מצטרף בדחילו ורחימו  לפרוייקט של מערכת ישרא שהוצע בבלוג 5 ,למרות שכתבתי לא פעם על ההתחלה שלי כאן

למען קוראי החדשים יחסית  אצלול שוב לנבכי ההיסטוריה.

נתקלתי בכתבה בעיתון ,ידיעות אחרונות' במאי 2003 על תרבות הבלוגים שהחלה לנצנץ בארץ,

הכתבה הייתה לדעתי על יריב ,על ישראבלוג שלו,אז אתר בלוגים קטן שהיה שמח לדחיפה קדימה ורואיינה בלוגרית שאני כמעט בטוח שכתבה  בלוג על חוויותיה כמוקדנית ב144.

לימים חשבתי שזו אוקא,או שהיא סיפרה לי את זה אישית במפגש נדיר בעזריאלי עם מתנדבי ישרא של אז עם יריב חבוט,

(במפגש  היו ברוטוס,דוברמן,אוקא,יריב ולדעתי גם מי שהיה  או עדיין שופט בבלוג בית המשפט שתהרגו אותי מעולם לא ביקרתי שם).

בקיצור, מאוד התרשמתי מהכתבה,שבועות קודם אתר IOL בו השתתפתי בפורום  ושם כתבתי נסגר ועבר לוואלה.

וואלה הזמינה את משתתפי הפורומים לעבור לפורומים של שלה  ולהמשיך לכתוב שם,

אבל המסגרת הייתה שונה,לא הייתה כבר תחושה של בית והגרעין הקשה של משתתפי הפורומים התפזר לכל עבר ואני מניח שכל אחד מצא בית אחר לכתוב בו.

אגב לימים נולד בישראבלוג בלוג של מישהו שמנסה לשחזר את הפורומים של IOL בימים הטובים שלו ב2002

מכיון שעברו הרבה שנים ומכיון שאת תחושת הבית  מצאתי בישרא,לא נכנסתי לבלוג הזה למעט פעם אחת והבנתי שזה כמובן לא אותו דבר

בערבו של יום ה31 למאי 2003 פתחתי בלוג בישרא,קיבלתי מספר סידורי בן 4 ספרות שהיום נדיר למצוא במקומותינו והתחלתי לכתוב.

"יום יום אני תולש מהלוח דף

יום ראשון עצוב

יום שני אני שמח

ויום שלישי הוא יום חדש"

זהר ארגוב שר את השיר היפה הזה  עם מילים של משה בן שאול ולחן של אבנר גדסי המפוספס והמוכשר

זהר לא כתב בלוג,הוא שר אותו:-)

כשפתחתי את הבלוג לא חשבתי שהוא ישנה את חיי,

אהבתי לכתוב,מצאתי בכתיבת יומן שאגב מעולם לא כתבתי, דרך מצויינת  להוציא החוצה דברים,כעסים מתחים,זכרונות

ב2003 הייתי אבא לילדים צעירים והאינטרקציה עם אנשים דומים לי הפרתה אותי.

אני כותב 9 וחצי שנים כאמור,אין בכלל ספק שחיי השתנו.

לי,לי עצמי יש  חלק נכבד בעובדה הזאת ,בלי לדבר כרגע על  חברים שחלקם עברו מהוירטואליה לחיים (פמה,שדות,גם אמא)שתמכו,הקשיבו עזרו,לא פעם גם במציאות

לי יש חלק גדול ואני אומר את זה,זו הפעם בלי להצטנע.

אני לא יכול לשים את האצבע על הרגע שהבנתי שיש לי הזדמנות לשנות את החיים שלי,ואולי זה לא היה רגע

זה היה תהליך,תוך כדי הכתיבה הייתה לי הארה ועוד אחת ועוד אחת,התחושות היו מדהימות מצד אחד ולא קלות מצד שני,התמודדתי עם עברי הלא פשוט,על הילד שהייתי,הבנתי מי אני ומה אני ובעיקר מה אני שווה

התחלתי מסע ארוך ומטלטל שהביא אותי עד הלום ולא סיימתי אותו,

היום אני רק יודע שאני יכול,היום אני יודע שיש לי את הכלים,היום חיי בהירים יותר מאשר היו אז ב2003 כשהתחלתי לכתוב.

כשהתחלתי לכתוב ישרא היה אתר קטן עם מעט אנשים,אם היום הרולר של כותבי הפוסטים החדשים עובר בשניות בדף הראשי ,הרי שאז הוא עבר לאט מאוד,היו מעט אנשים והם לא כתבו בתדירות שבה כותבים היום

"יום יום אני הופך מחומר לאבק

יום ראשון שחור

יום שני אני זורח

ויום שלישי כוכב חדש"

על כל אלה צריך להודות כמובן לאב המייסד יריב חבוט שאותו פגשתי כאמור במפגש נדיר של מתנדבים שהיה מתישהו  ב2006,לדעתי אלה היו  ימין האחרונים של חבוט בישראבלוג.

אגב לספר אנקדוטה ,בשנותיו הראשונות של האתר, כדי לקושש קצת כסף להחזקתו, הציע  יריב את מנגנון הפרו,כלומר שידרוג של הבלוג שלך תמורת סכום כסף שנתי,אם היית בעל פרו היית רואה סטאטיסטיקות.

חוץ מזה להיות בעל פרו היה גם עניין  של התייחסות חברתית:

אתה בעל פרו אתה בחבר'ה,יושב בספסלים האחרונים של האוטובוס,מקורב למלך הכיתה (יריב כמובן) יכול ללחוש על אוזנו (בטח,מייד)

והיו כל השאר שבצדק סברו שלא מעניין אותם סטאטיסטיקות,הם לא ישלמו כסף לשדרוגו של אתר אינטרנט שהיום הם נמצאים בו ומחר יסגר

לי היה פרו שנתיים או שלוש עד שהוכרז על מהפך והפרו הפך באופן טבעי לנחלת כולם,

אבל הסיפור הגדול שבכל שנה מהשנים בהם היה לי פרו במקום לשלוח את הכסף ליריב בדאר ולחכות שהוא יקבל ואז יתחדש לי הפרו אני הגדלתי לעשות,

אני  נסעתי להורים שלו והבאתי כסף מזומן,אבא שלו איש חביב שכבר הכיר אותי היה מהנהן בראשו כמבין שהנה יש כאן עוד משוגע,היה מדווח ליריב על ההעברה והפרו היה ממשיך לי ברצף:-)

"יום יום אני ממתין לסוף הטוב

יום ראשון כמעט

יום שני את נעלמת

ויום שלישי אני לבד

ואז אשכב על הגב

אתהפך על הבטן

והמוח רץ

או עובד כמו חמור למזוזה אני עבד

והמוח רץ"  .

זה היה הפוסט הראשון שכתבתי,רק פמה הגיבה,התגובה שלי לתגובה שלה באה אחרי כמה חודשים,לא ממש הבנתי את מנגנון התגובות בישרא,והתגובות האחרות באו כמה שנים אחכ גם הן מסקרנות לקרוא את הפוסט הראשון.

תקצר היריעה מלהזכיר את כל האנשים היקרים שהכרתי כאן,השנה שנתיים הראשונות שלי בישרא לא היו קלות,לא היה לי בטחון,הרגשתי נבוך בגלל שגיאות כתיב ,היו אנשים כמו מוזטל,אריאלה רביב,רק האחת , שחששתי להגיב אצלם,ממש ככה.

אבל מצד שני ,יצרתי לי מילייה משלי,קרוב, עם אנשים בסביבות הגיל שלי,עם ילדים בערך בני אותו גיל,ביחד קיטרנו על הציורים שהילדים מביאים מהגן

ועל איך הגננת מתפטרת  מהנייר שיש לה ורואה בנו ההורים פח הזבל האולטימטיבי,דיברנו על אובססיית הצילום והתיעוד של ההורים את ילדיהם במסיבות ובארועים בבית הספר והגן

ומי לא זוכר את סביבון הממתקים שיורד מהתקרה בחנוכה?

כאמור תקצר היריעה ואי אפשר להודות לכל האנשים הנפלאים שהכרתי כאן

ואם יש כאלה שאי אפשר להתעלם מתרומתם , אז שלמי התודה ילכו ליריב חבוט האב המייסד, לאילנה שלי מתרחב הלב בכל פעם שאני מדבר עליה ולקוקסטה שהיא מלכה ואת זה ראיתי רק בשנה האחרונה

הפוסט מקושר לפרוייקט של מערכת ישראבלוג בבלוג 5

אני סיימתי,תיהיו טובים