אתם ודאי צופים כאן ושם בתוכניות אוכל,יש את הקטע הזה שכל אחד מספר על עצמו ורובם מספרים שהם הסתובבו מגיל קטן במטבח,הסתכלו על אמא או סבתא מבשלות וקלטו והתחילו גם לבשל.

כל אחד מאלה  מספר איזו השפעה הייתה לצד המרוקאי של אמא והצד הכורדי של אבא וכולם מביאים מנות שחבל על הזמן.

בטח שאני מקנא,גם אני רוצה הסטוריה משפחתית קולינרית כזאת,גם אני הייתי שמח לאמא או סבתא או שתיהן מבשלות ואני הקטן מסתובב במטבח

רק שההיסטוריה שלי לא כוללת אוכל בכלל.כלומר  זה לא שרעבנו חס וחלילה אבל אוכל היה הכרח,לא הנאה

סבתא הייתה עסוקה כל חייה במשימות לאומיות,פה יבשה ביצות ,שם הצילה כרופאה  אנשים מדלקת שחור השתן (כן הייתה מחלה כזאת)

היא ידעה על ההרכב של חינין שהציל מקדחת יותר מאשר ממה עשויה חביתה

היא ידעה לחצות את הארץ על חמור כדי לחפש  עבודה כרופאה אבל לעשות סנדוויץ לא טרחה ללמוד

וככה היא גידלה את אמא שלי,על כל הערכים האחרים שחשובים בחיים חוץ מבישול

גם סבא וסבתא מצד אבא לא ידעו לבשל,סבא שלי הצייר ראשו היה בעננים,כל יום חשב על מה לצייר וכשלא חשב על מה לצייר חשב איך יביא פרנסה למשפחתו שחיה בדלות

וסבתא,הייתה אשה שלא דיברה כמעט ואין לי מושג מה עשתה כל היום,אני לא זוכר שאכלנו אצלם,אולי רק שוקולד פרה..

לסבתא טובה ,הייתה מבשלת,קראו לה גב' לנדאו,עולה מפולין שלא ידעה עברית כמעט בכלל וידעה לבשל דברים שכנראה סבא וסבתא אהבו

והיא בדרך עשתה יותר וסבתא הייתה מביאה  חלק מהאוכל לאמא .

אני לא זוכר באיזו תדירות סבתא שגרה בתל אביב הייתה שולחת אוכל לאמא בירושלים,ואני גם לא זוכר איזה אוכל,סביר שאם גב' לנדאו הפולניה החביבה בישלה זה היה אוכל מהסוג הזה.

מצחיק שאני לא זוכר שום דבר מהמטבח של אמא,למרות שאני זוכר את אמא בממטבח מבשלת ואפילו יש לי תמונה שאני מחבק אותה כשהיא  מבשלת

אולי אמצא אותה

שמיניות עשיתי כדי לעלות את הצילום הישן הזה ,שמיניות,זה צילום שצילמתי מהתמונה שיש לי במחשב וסרבה לעלות ,צילמתי במצלמה של הסמרטפון את הצילום,העליתי לפייסבוק ומשם העתקתי שוב את התמונה לכאן

,זה אני שם בן 7 או 8 שמחבק את אמא.

מהבית שלנו אני זוכר בעיקר ארוחות ערב שכללו כמו שכבר כתבתי,חביתה ,סלט וחלב חם(בלי קרום..) ובשבתות אבא היה מפנק אותנו בדייסת סולת.

עד היום שכבר שנתיים וחצי אני מבשל באינסיביות אני לא יודע לעשות דייסת סולת,אני זוכר שאבא היה מחמם חלב בסיר,שופך כמות סולת בלתי ידועה ונותן לכל הדבר הזה לרתוח,כשרתח הוריד מהאש חילק לצלחות ועל המנה פיזר סוכר

בשבתות החורף הקרים היינו אוכלים את הדייסה החמה והמתוקה הזאת ולא היה דבר טעים וחם מזה,

החום היה מתפשט מהגרון אל כל החלק העליון של הגוף ואשכרה מחמם וזה היה טעים רצח

לדעתי אחרי שאמא נפטרה הוא הפסיק להכין לנו,ואולי הכין רק לאחיי הצעירים.אני ניסיתי להכין לפני כמה שנים,ממש לא יצא אותו דבר ומאז לא ניסיתי שוב.

ואני בטוח שהיו גם ארוחות צהריים,כלומר אמא בישלה או שאולי גב' לנדאו בישלה וסבתא העבירה  עם אריה הנהג שלה  בקופסאות פלסטיק אטומות,אנא עראף

אבא היה אוכל במסעדות (אני לא זוכר לומר אם זה היה בגלל שאמא לא בישלה והוא לא אהב את האוכל של גב' לנדאו או כשעבד כאדריכל שכיר לא היה יכול להרשות לעצמו לבוא הבייתה למנוחת צהריים )

המשרד שבו הוא עבד ישב באמצע רחוב בן יהודה,לפני שהיה מידרחוב,לבעלי המשרד קראו רובין ופרידמן,צמד אדריכלים שהעסיקו את אבא שלי ,אין לי מושג איזה יחסים היו ביניהם,אני זוכר שהייתי שם פעם אחת והמשרד נראה לי נורא גדול,אז מסעדת רימון הייתה 20 מטר מהמשרד, ליד כיכר ציון אני זוכר איך התרשמתי מהכבוד שעשו לו כשהיה נכנס כלקוח קבוע ושם טעמתי פעם ראשונה אוכל מזרחי לכאורה ,חומוס טחינה,חמוצים,פיתות טריות ,דברים שלא ממש היו אצלנו בבית

קפה עטרה היה ממול למשרד ומשם אני זוכר מלצריות מבוגרות  והמון אנשים,קפה עטרה היה מוסד ברחוב בן יהודה לפני המידרחוב (וגם אחרי שנוסד המדרחוב כמובן)

אחרי שמסעדת רימון הפכה לבית קפה ,אבא היה מרחיק למסעדת חן ברח כורש בפינה של רחוב יפו ,מסעדה כורדית קטנה ששם לראשונה אכלתי קובה בורגול ונטרפתי על הטעם ושם גם נתקלתי בנשיר נבון שלמרות נשיאותו לא ויתר על האוכל המצויין במסעדת חן

בקיצור כמו שאתם ודאי מבינים מטבח קוויזין לא היה בבית שלנו.

עוד דבר קטן על גב' לנדאו המבשלת הפולניה החביבה כל כך של סבתא טובה

כשסבתא הייתה אומרת לגב' לנדאו שאני צריך לבוא לתל אביב לחופש,גב לנדאו הייתה אופה במיוחד בשבילי עוגת טורט  בסיר פלא קטן

הייתי (ועדיין כמובן) הבכור מכל הנכדים וסבתא אהבה לפנק אותי,מכיון שהיא לא ידעה לבשל ולדעתי בכלל  לא עלה על דעתה שאפשר לפנק באוכל,היא  עשתה זאת דרך העוגה שמאוד אהבתי ואני זוכר את זה כחוויית אוכל אחת מהיחידות שיש לי

אתמול אחרי שחזרנו מהאזכרה,היה כבר צהריים ורק רציתי להכנס לישון וממש לא בא לי לבשל

זוגתי עובדת באזור התעשיה הצפוני של רמלה(או לוד) ויש שם קייטרינג שאפשר לקנות ממנו אוכל לשבת

ונכנסנו

האמת בדיעבד למרות שהאוכל נראה מצויין,הוא לא היה מי יודע מה,קציצות אני עושה הרבה יותר טוב מהם,גם תפוחי אדמה אפויים,אבל קנינו וגם שיפודי פרגית ואורז וקצת קובות וסיגרים,שיהיה

רק שהכרתי את זוגתי נפתחתי לאוכל,כרווק אכלתי במסעדות או בישלתי בקטנה,בעיקר חיממתי,אבל אוכל לא היה משהו שהתנחמתי בו או התענינתי,חוץ מחומוס כמובן שעל חומוס יש לי דוקטורט ,ודאי משנותי בירושלים ואחכ בשנותי בתל אביב,היום הרבה פחות לצערי

הפוסט הזה נכתב  מההשראה שהפילה עלי התוכנית המצויינת של חיים כהן ויונתן רושפלד ,הכי טובים שיש' שמשודרת לפני  החדשות של יום שישי בערוץ 2 ובאמת מביאות ניחוחות של בית,לא שלי אומנם,אבל כזה שהייתי שמח לגדול בו.

פתיליות על הגז,סירים שמתחממים הרבה שעות,ריח של תבלינים (אגב רק בקורס זה שאני לומד בו למדתי לא לפחד מהכמון,בעבר פחדתי מהטעם הדומיננטי של הכמון,היום אני מפזר חופשי)בצל,שום,לא היו בתמונות של ילדותי,אבל אני מכפר על העובדה הזאת היום בקורס שאני לומד ובבית כשאני מבשל בהנאה גדולה.

הבן החייל מסיים ביום רביעי הקרוב את קורס החובשים וחוזר ליחידה במשמר הנגב להתמחות במקצועות שלא הספיק לעבור בגלל היציאה לקורס חובשים,הסתבר גם שהפסיד פחות בגלל המלחמה

שבת,אנחנו רובצים בבית ,נסיים את הכביסה שהבן הביא אחרי העדרות של שבועיים בצבא וננוח,מחרתיים מתחיל ספטמבר

יהיה נחמד אם כל אחד יספר על איזה אוכל גדל,אולי נציע למריאט לעשות מזה נושא חם..

אני סיימתי,תיהיו טובים

תיכף נוסע לירושלים לאזכרה של אבא שלי

14 שנה ללכתו מאיתנו

אין ספק שאבא שלי גם אם דמותו הפיזית נשכחת ממני כשהשנים עוברות,ודאי דמותו המצטמקת בשנים האחרונות לחייו, כשסבל מ2 מחלות שהתחרו ביניהן מי תיהיה הראשונה שתביא לקיצו,היה הדמות הדומיננטית בחיי הרי נוכחותו וזכרו  בחיי לא נפסקו אף פעם

אני מניח שכל הורה שילדיו גדלים והופכים אנשים צעירים מצטער שהוריו שלו לא ראו את ילדיו כשהם הופכים לכאלה

ואצלי אם תסלחו לי,אצלי זה קצת יותר (אצל כל הורה זה קצת יותר,אני יודע ...)

אבא שלי היה איש נוקשה רב הזמן,דרש מצויינות מכל ילדיו,בגלל שהיה מצויין בעצמו בכל מעשיו ואני הייתי הבכור..

לי היה קשה לספק את המצויינות הזאת בעיקר בגלל ענינים אובייקטיבים  (נגיד הפרעת ריכוז וקשב ,דיסקלקוליה )

אבל מעבר  לזה הוא היה איש תרבות ,רחב אופקים שהעביר לנו את אהבתו לספרים למוזיקה טובה וגם לכדורגל מיינד יו

אני חושב שאת הידע הכללי הרחב שלי ירשתי ממנו ,כמו את הצמאון לדעת עוד ועוד,  עצמאית,מיעתונים,ספרים אנציקלופדיות (בטרם גוגל)לא במסגרת לימודית

הוא היה איש מוסרי,בעל מצפון ולו למשל השחיתות של הולילנד הייתה מתרחשת בזמן שהוא היה חי הוא היה נלחם בה עד חורמה

הוא היה אדריכל מצליח ששמר על יפי הנוף,אהב את ירושלים בה גר כל חייו והיה חף משחיתות ומקומבינות

הוא לא סבל כשמפוצצים לידו בלונים ממסטיקים(גם אני ) לא יכול היה לשמוע לעיסת מסטיק מפצפצת(גם אני )

,הרג אותו כשהיו מדברים לידו עברית קלוקלת,לפעמים ממש התרגז שמישהו מילדיו מחרב ככה את השפה העברית ,הוא היה מעיר מייד ומתקן ואני את זה קיבלתי ממנו ואני  מעיר לילדיי כשהם מחרבים .

היו לו הרגלים קבועים ,למות מהם..

היה הולך כל בוקר לעבודה,חוזר בשעה 14:00,יושב לאכול עם כוס יין אדום,מסיים,הולך לישון צהריים,מתעורר ,חוזר למשרד עד 20:00 ומגיע הבייתה

כאמור הוא הצליח כלכלית,אני זוכר איך הביטוי לזה היה כשקנה בשנות ה60 אופנוע וספה,משם המשיך לאוטו קטן(מוריס מיני מיינור צהובה)  שהלך וגדל עם השנים עד  לוולוו שאותו החליף כל שנתיים שלוש בוולוו אחר

עד היום כשאני מגיע לקסטל אני נזכר שאבא שלי על מכוניות היותר ישנות והלא אוטומטיות היה אומר לי שכאן צריך "לתת שוונג"כדי לעלות את העליה הנוראית של הקסטל.

גרנו בבית משותף בבית הכרם והוא תיכנן יחד עם הקבלן את בית חלומותיהם שלו ושל אמא שלי במקום אחר בבית הכרם,אמא נפטרה לפני המעבר,אבא ואנחנו עברנו לשם והוא חי שם עד יומו האחרון

אני לא זוכר אם אהב לטייל,אבל מה שכן היינו נוסעים איתו לבנינים שתכנן,הוא אהב להראות לנו במה היה מעורב ואני מודה שחלק גדול מהזמן חשבי שזה משעמם

בשנה האחרונה לחייו כשכבר הוצאתי רשיון נהיגה (כן מה לעשות ,הוצאתי באיחור וזו הייתה סיבה ,עוד סיבה לסמן וי על נצחון קטן ולהתגאות בה לפני אבא)

לקחתי אותו לסיור בבינינים שתכנן ,כדי שיראה לי את פרי עמלו

אני לא זוכר ממרחק הזמן את כל המקומות שהיינו בהם

אני זוכר ישיבה ברמות פולין,מרפאה בשכונת גאולה ,את השיפוץ של משרד החינוך ברח הנביאים או שבטי ישראל אני כבר לא זוכר בירושלים

ועוד כהנה וכהנה מבני ציבור

הוא היה קורא אדוק של עיתון הארץ(ממנו קיבלתי את ההרגל לקרוא עיתון,אבל אני מנוי על ידיעות אחרונות ולא יכול בלי זה) ,הצביע בבחירות השונות למפלגות (בעיקר שמאל) שאף אחד לא שמע עליהן וקיבלו כמה אלפי קולות וכמובן לא עברו את אחוז החסימה)הייתה לו ביקורת על ממשלות ישראל ,גם על המצב הכלכלי אבל הוא מעולם לא חשב שמגיע לו משהו מהמדינה,למעשה הוא החדיר את העניין הזה בכל ילדיו,אין דבר כזה מגיע לי,כל אחד יכול לעשות למען עצמו כדי לעזור לעצמו להתייצב כלכלית

אני זוכר כמה הוא היה גאה בי שחזרתי ממלחמת יום כיפור,זה כלכך עשה לי טוב שלא היה איכפת לי אם היו עוד 2-3 מ לחמות,אחרי מלחמת לבנון הראשונה אני זוכר שהוא שלח אותי לנופש בקלאב מד באכזיב,מתנה ממנו

עברו 14 שנה מאז לכתו,אני זוכר איפה הייתי כשצלצלו לומר לי שהוא מת (בלוינסקי 70 בתל אביב,מחלק דואר וקופא על עומדי עם הבשורה שלמרות שהמוות היה צפוי,תמיד ברגע שהוא קורה זה משתק אותך) ואז אשתו אמרה שהיא מחכה לנו שנבוא להפרד ממנו

הגעתי הבייתה ,נכנסתי לחדר השינה שלו הוא היה מכוסה עד מעל הראש בשמיכה איתה ישן

חיבקתי אותו אבל העדפתי לא להרים את השמיכה ורק אמרתי בשקט,ביי אבאל'ה ויצאתי מהחדר

עברו 14 שנה,ילדיי גדלו ויפו,אין יום שאני לא חושב על אבא שלי בסיטואציה כזאת או אחרת והכי כואב לי שהוא לא רואה אותם כאלה גדולים ויפים.

אוהב אותך אבאל'ה,נבוא לבקר אותך היום באחד המקומות הכי יפים שאפשר לנוח בשלום.

אני מקדיש את הפוסט הזה לאחיי ואחיותי האהובים שהרבה בזכותו של אבא אנחנו שומרים על קשר של אהבה וכבוד

אני סיימתי,תיהיו טובים

כשאני קורא ספר יש לי דרישות בסיסיות,לא משהו בשמים

1,שלא ארצה להפסיק לקרוא אותו

2 לא רוצה שהוא יסתיים

3שיתפוס אותי בגרון או לחילופין בכל מקום אחר בגוף

4. שאוכל לקחת ממנו משהו לחיים שלי

בספר החדש של דורית רביניאן "גדר חיה , בהוצאת עם עובד שמחזיק 344 עמודים,שום דבר מאלה לא קרה. והיו לי ציפיות גדולות.

מאוד אהבתי את ספרה הקודם: "סמטת השקדיות בעומריג'אן" וחיכיתי שהספר הזה יגיע אלי  ופווווף,כמו שמוציאים אוויר מבלון מאוד נפוח

.

או לחילופין (כולם ביחד) :" לא נפלתי ברצפה".

מסגרת הסיפור של "גדר חיה" ,עוסקת בבחורה ישראלית,ליאת ובבחור פלסטיני,חילמי שנפגשים בעת שהותם בניו יורק ומתאהבים.

הספר קריא,מעניין לפרקים אבל נורא צפוי וקלישאי ואני מתפלא קצת על הסופרת שנפלה "לבור" הזה.

כאילו את מפגישה ישראלית ופלסטיני ,אומנם במקום ניטראלי ואת מנווטת את חייהם להיות כל כך צפויים? אני לא רוצה לעשות ספוילר אבל בחייאת,ברור לגמרי שאם את מחזירה את הבחורה הישראלית לחיות בארץ ,היחס שלה לבחור הפלסטיני נסמך על  המקום שהיא נמצאת בו בהווה וברור שלא יוכל להיות כזה  אם היא יודעת שהיא חוזרת.

הישראלית היא הסטריאוטייפ של הישראלית הממוצעת(גם הישראלי אגב) מבחינת דעה פוליטית והתייחסות לסובב אותה והפלסטיני דומה לה ולכן היחסים ביניהם יכולים להתקיים רק במקום שבו הם נמצאים בהווה ומבחינת הקורא הממוצע,זה נורא צפוי ולא ממש מסעיר

וחבל שכך

לסיכום הספר גדר חיה הוא ספר חביב ואפשר להגדיר אותו קצת בבוטות כרומן רומנטי,אני מרביניאן על סמך ספריה בעבר, מצפה להרבה יותר.

 שוב אחזור לטובת  אנשים חדשים שלא מכירים אותי,אני לא מבקר ספרות,אין לי  ידע בביקורת ספרות אני סתם איש שאוהב ספר וככזה אני  כותב את הביקורת

אני סיימתי,תיהיו יטובים