לא נראה לכם שביבי מתפוצץ מצחוק ומסתובב עם חיוך זחוח על פניו מאז הכריז השר לבטחון פנים החדש גלעד ארדן,יקיר מרכז הליכוד על מינויו של גל הירש למפכ"ל המשטרה הבא?

כאילו מה חשב לעצמו ארדן שמינוי של מישהו כל כך שנוי במחלוקת יעבור כל כך חלק? עזבו את צביעות הניצבים והמפכ"לים לשעבר  שלא פצו פה ולא אמרו מילה כשהתפוצצו פרשות השחיתות האחרונות במשטרה,עזבו את זה שהם נראים כמו גילדת גברים די פאטטים  מוכרחים לומר, שזועקים חמאס שגונבים ללהם את המלוכה מאחורי גבם

אבל ארדן,יקיר מרכז הליכוד שעמד על רגליו האחוריות כשנתניהו רצה לתת לו משרד שולי לכאורה והעדיף להשאר מחות לממשלה ואחכ עשה את כל הטעויות האפשריות,גם זחל בחזרה לממשלה עם אותו תפקיד,גם  חזר לתפקידו כמגינו של נתניהו אם כי בעוצמה פחותה יותר,ועכשיו הטעות הזאת .הרי ברור שביבי לא מעוניין ששריו יהיו פופולרים ומצליחים,הרי הוא קוטע את גדילתם באיבו ולא נותן להם להרים ראש,אז כשמגיע ארדן עם בחירה שביבי מבין שהיא תסתבך,מה כפת לו שארדן יזרק לכלבים על הבחירות שהוא עושה? יכול בהחלט להיות שהירש יצלח את כל הועדות ואת כל המלעיזים,אין לי דעה נחרצת בעד או נגד מינויו

 אני רק חושב שמי ששלח גדוד של גולני באמצע מלחמת לבנון לצלם את דגל ישראל מונף מעל בתי בינת ג'בייל כשזו עוד לא נכבשה וסיבכה את גולני בקרבות מיותרים רק בשביל "פוטו אופרטיוניטי",אפאס לא נשמע מעודד כשחושבים עליו כמפ"ל המשטרה.

כששומעים את אהוד ברק מספר על דיוני הקבינט בנושא התקיפה באירן אפשר להתחלחל,נשמע כמו משחקי אגו של ילדים וגם תשוקה בלתי נגמרת של ברק לחזור למרכז הבמה

האיש  חושב שכולם מטומטמים? ככה הוא רוצה לחזור למרכז הבמה? בגילוי הסודות הכי שמורים  של המדינה?,ברק מצטייר כאילו אף אחד ושום דבר לא מעניין אותו חוץ מאת עצמו ונראה שגם בטחון המדינה פחות חשוב לו כשיש לו מטרה

המצחיק או העצוב כאן תלוי איך מסתכלים על זה , זו השאלה האם יש מישהו שחושב שאם הטריומוויראט נתניהו ליברמן ברק היו רוצים לתקוף את אירן,נראה לכם שאיזה שטייניץ אחד היה עוצר אותם?

תחשבו על זה

סוף אוגוסט,תמיד בסוף אוגוסט,לפחות ב15 השנים האחרונות,השבוע הזה הוא לא שבוע קל.

ביום שישי הקרוב  יש אזכרה לאבא שלי

השנה  היא הפכה מיוחדת קצת יותר כי סבתא נ. אישתו ,מצאה דרך יפה לציין את השנה ה15

אבא  היה אדריכל,איש ירושלים כל חייו צריך לומר ובין שאר הדברים שתכנן,את הספריה בחוות הנוער הציוני בירשלים,

חוות הנוער הציוני היא בית ספר תיכון ופנימיה,סוג של כפר באמצע ירושלים

סבתא נ. תרמה לספריה רצפת פרקט ובית הספר  הסכים לקרוא את הספריה על שם אבא.

ביום שישי בבוקר יתקיים טקס הסרת הלוט מעל השלט  ואחכ נעלה  לבית העלמין לאזכרה השנתית שאנחנו הילדים מקפידים בכ שנה לעשות.

סבתא נ. ביקשה שאכתוב כמה מילים שאותם אומר בטקס ובהתחלה לא ממש ידעתי איך לגשת להספד ,כי אמורים להיות שם אנשים שלא הכירו אותנו,כילדים אלא רק את האבא ולקח לי כמה ימים לחשוב על משהו,ביום ראשון כתבתי טיוטה שחשבתי שאני שלם איתה ,הקראתי אותה לזוגתי ולאחת האחיות שלי ושתיהן חשבו שההספד ראוי והכל, אבל  אצלי משהו לא היה שלם והיום שניתי אותו ועכשיו אני מרוצה מהנוסח הסופי

אני לא יכול לעלות אותו כמובן כי אני לא רוצה שמישהו מהמשפחה שלי יקרא אותו לפני  הטקס

לכן כנראה אעלה אותו לכאן ביום שישי בבוקר לפני שאסע לירושלים.

עברו 15 שנה,כשאבא נפטר בתי  הגדולה הייתה  כמעט  7  רגע לפני כיתה א' החשובה והמרגשת, הבן האמצעי בן 5 וחצי והבן הצעיר בן  שנתיים

לא הייתה ביניהם קרבה מיוחדת בעיקר שבשנים שלפני לכתו אבא היה חולה ברמות כאלה ואחרות ,גרנו באזור תל אביב ואבא לא היה פנוי  רגשית לנכדים שלו ועל זה הצער הכי גדול שלי

כשאני מסתכל על ילדי היום אני בטוח שהוא היה מתאהב בהם ברגע לו היה חי היום

אני מניח שזו חוויה משותפת לכל מי שהוא הורה ואחד מהוריו הלך לעולמו,התחושה החזקה הזאת של איזה הפסד ענקי זה  שסבא והנכדים לא יזכו להנות אחד מהשני  ובעיני זו חוויה מיוחדת בעיקר כי אני  נהניתי מאוד מחוויית הסבים והסבתות שלי

ביום שישי ניסע לירושלים לזכור את אבא, כהורה אני משתדל להיות טוב ממנו ובמובנים מסויימים כמו שאומרים זו לא "חוכמה גדולה" הזמנים היו שונים,ההתיייחסות לילדים הייתה שונה ושעות הפנאי של ההורים איתנו הילדים התנהלו אחרת מאשר  מה שקורה היום

מה שכן ויכול להיות שכתבתי את זה כאן אבל  אכתוב שוב , אבא התגלה במלא גדולתו כאבא אחרי שאמא נפטרה,הוא נשאר לבד עם ארבעה ילדים שאחד מהם תינוק בן יומו שאך נולד,נשמות טובות הציעו לו לשלוח אותי ואת אחותי אחרי ,לפנימיה כדי שיהיה לו יותר קל,הוא לא הסכים אפילו לשקול את המהלך,הוא הבין אז שהמשפחה המאוחדת היא מעל כל שיקול כזה או אחר וסרב למהלך.

הוא חסר לי כל יום ב15 השנה האחרונות

אני סיימתי,תיהיו טובים

אני מה לעשות לא מתחבר לאפייה,ניסיתי כמה פעמים להתעסק עם בצקים

לא מרגיש לי נעים בידיים,יצא לי פעם או פעמיים מאפה מוצלח אבל בגדול אני לא שולט בחומר הזה ובמעבד המזון המצ'וכלל

שרכשנו לפני שנתיים לערך אנחנו בכלל לא משתמשים

אין סיבה נראית לעין למה לא,סתם ככה ,הוא גדול הוא מאיים עם כל מיני ווים מסתובבים,אני יודע שזה פרימיטבי לאללה לחשוב ככה

אבל הנה יצאתי מהארון ויש בי  סממנים פרימיטיבים :-)

אותו דבר לגבי אפיית עוגות,עשיתי בחיי 3-4 פעמים עוגה ,תמיד עוגת שוקולד אגב,אני לא מעיז לעלות את הרף,אני זוכר שכשעשיתי בפעם הראשונה עוד הייתי בטוויטר וקיבלתי משם בציוצים דחופים עזרה און ליין.

את כל העוגות שעשיתי,עשיתי לכבוד יום ההולדת של זוגתי וכך היה גם אתמול,זוגתי עבדה והבוקר היה לי פנוי,עיינתי במתכון,בחרתי את הכי פשוט שביניהם,רכשתי את המוצרים שחסרו לי,הגעתי הבייתה והתחלתי בעשייה.

כשכל המצרכים של העוגה התאספו לתוך הקערה,לא חשבתי הרבה,פשוט הכנסתי ידיים לתוך הקערה והתחלתי  לערבב אותם כאילו היו בשר טחון..

תוך פחות מדקה הבנתי שאני טועה וזה לא צריך להעשות ככה,מכיון שכבר אין לי טוויטר והיה ברור לי שהטעות שעשיתי בנסיון לערבב את החומרים, מגוחכת,ניסיתי לחשוב במה בכל זאת מערבבים את החומרים כדי שהמרקם יצא ללא גושים.. (מצחיק אה..)

פתאום נזכרתי שיש לי מין בלנדר ידני,מצאתי אותו ולמרות שהיו לי ספקות רבים אם אני עושה בו שימוש נכון כי אפאס משהו כאן לא היה הגיוני,הפעלתי אותו לתוך הקערה.

טוב הוא ערבל והרעיש והתיז קצת החוצה והחומרים התערבבו,אבל היה לי ברור שזו לא הדרך רק פרח מזכרוני במה  כן משתמשים,לזוגתי לא יכולתי להתקשר כי זו אמורה הייתה להיות הפתעה  ולא עלה על דעתי אפילו להניח שאלה באחת מקבוצות הוואטס אפ שאני חבר בהן,כך או כך שימנתי תבנית,העברתי את התרכובת שיצרתי לתבנית,הדלקתי תנור על 175 מעלות ל40 דקות והתפללתי לנס..

בדקות הבאות כשמה שנראה כמו עוגה הייתה בתנור עמלתי לנקות את המטבח  ואת הכלים בהם השתמשתי לעוגה.

 האמת אחרי 40 דקות כשבדקתי עם קיסם וראיתי שהמרקם יצא חלק יחסית והעוגה עומדת טפחתי לעצמי על השכם ושיבחתי את עצמי בשקט

את הציפוי לעוגה כבר לא עשיתי,את זה אמרתי לעצמי אני משאיר לזוגתי לעשות,בערב שאכלנו את העוגה והדלקנו 2 נרות (נו אתם מבינים שזוג הנרות היה סמל למספר השנים שאותו חגגה זוגתי..) דודה שולה אמרה שהעוגה שאני עשיתי טעימה יותר  מהעוגות שזוגתי עושה.

נו אני לוקח את  המחמאה הזאת בערבון מאוד מוגבל,העיקר שהעוגה הצליחה ויצאה טעימה,אם היא טובה יותר או טובה פחות מעוגות אחרות זה ממש לא מעניין אותי העיקר שעמדתי במשימה וגם הכרתי את  המקצפת,הכלי הזה שאיתו מערבבים את החומרים לעוגה:-)

היה לחוץ מאוד אתמול מבחינת לוח זמנים,הבת הגדולה הייתה צריכה להיות בעבודה שלה ב18:00 בערב ודחתה את ההגעה שלה ל20:00 כדי שנאכל כולנו ארוחת ערב חגיגית,רק שהבן החייל נשאר במפתיע בבסיסו  ויום ההולדת איבד קצת מטעמו בלעדיו,כבר ביום חמישי האצתי בילדיי ללכת לקנות לאמא מתנה ולכתוב ברכות והם עשו זאת ובסופו של דבר  עשינו חגיגה קטנה  עם הברכות והמתנות לפני ארוחת השבת שאותה אכלנו אחכ ללא הילדה שהלכה לעבודתה וללא הבן שנשאר בבסיס

זוגתי קיבלה המון ברכות ליום הולדתה ,באמת ,בפייסבוק בוואטס אפ במיילים ובטלפונים,היא אשה אהובה שנותנת מעצמה לאחרים בלי חשבון וזה רק טבעי שזו הייתה הזדמנות של הרבה אנשים להפגין אהבה

אבל  הברכות שהכי ריגשו אותי ואותה כמובן הגיעו מילדינו.

אני מניח שהרבה הורים מרגישים שלעיתים ילדינו לוקחים אותנו כמובן מאליו

אנחנו עושים בשבילם ונותנים להם וזה  חלק מהיותנו הורים ולעיתים זה מרגיש שאין הכרת תודה  או שהכרת התודה היא קטנה וזוגתי היא אשה טוטאלית כאמא,אני לא בטוח אם זה טוב או רע,אני לא כזה,לי יש את הגבולות שלי שאני מודה שבגלל שאני חי איתה כבר 23 שנה נתמתחו,אבל לעולם לא יגיעו אליה

לא אתן דוגמאות כי זה פאטטי משהו,אני מודה שהיא התמתנה קצת והיום למשל גם היא מבינה שלא ניסע להר קרן (כביש ניצנה צומת טללים) שעתיים ומשהו נסיעה מהבית לכל צד) בשביל להביא לבן החייל פינוק כלשהו,אבל עשינו את זה בעבר ונסענו למעלה עקרבים,רחוק יותר, כי לילדה שהייתה באבט"ש מהצבא היה קר,אז למדנו,גם היא, שיש דברים שלא צריך לעשות ואף אחד לא ימות  אם זה לא יקרה

אז אתמול הבן החייל התקשר מבסיסו בהר קרן לברך את אמא שלו והבחור הסגור והמופנם הזה  ששומר על איפוק מתמיד וממעט להביע רגשות בירך בחום רב את אמא שלו אמר לה שהוא מעריך את מה שהיא עושה בשבילו ועוד כהנה וכהנה סופארלטיבים וקינח באני אוהב אותך,וזה לא מובן מאליו !

אז נכון זה היה בטלפון ולא פנים אל פנים בגלל האילוץ אבל זה היה שווה את כל המאמץ שאנחנו עושים בשבילו,אותו דבר הברכות הכתובות של הילדה והבן הצעיר שהראו שהם מבינים את החומר ממנו עשויה אמא שלהם והנתינה שלה לא מובנת מאליה

היה מרגש ומתגמל

במעבר חד אני רוצה לכתוב על הצביעות וההתחסדות של שחקני הליגה הלאומית הדתיים בסוגיית משחקי כדורגל בשבת,תרגעו,אין כאן מילה על כדורגל.

מאז ימי קום המדינה ולפני כן משחקים כאן כדורגל בשבת,זה לא חדש

בשנים האחרונות התרבו שחקני כדורגל שחזרו בתשובה ומשחקים בליגות הנמוכות שאגב משחקיהם מתקיימים בימי שישי ומסתיימים לפני כניסת השבת או קצת אחריה

עד לאחרונה לאף אחד מהם לא הייתה בעיה לגלוש  לתוך השבת,רובם אנשים בוגרים שמתפרנסים מכדורגל,חתומים על חוזים ויודעים שלעיתים המשחק יגלוש לתוך השבת,וכל אחד עשה את חשבון הנפש שלו או את הסידורים למען יחלל כמה שפחות את השבת

העונה,הוחלט במנהלת הליגה שמשחק אחד ממשחקי הליגה הלאומית (כאמור עדיין ליגה מקצוענית גם אם היא ליגה שניה,) ישוחק בשבת ויוקרן בשידור ישיר בטלויזיה,מה שיתן לקבוצות יותר כסף שיגיע מזכויות השידורים,ספונסרים שירצו חשיפה למוצריהם וכו' וזה לא שקבוצות הליגה השניה משופעות בכסף

על זה קמו כ20 כדורגלנים  פעילים שהם דתיים ובלי משא ומן ובלי נסיונות להגיע לפשרה פנו לבית המשפט כדי שיעכב את ההחלטה הזאת.

שופטת בית הדין לעבודה אליה פנו החליטה שמשחק כדורגל בשבת היא עברה פלילית והיא  העסקה שהיא בניגוד לדין.

20 שחקני הכדורגל שפנו לבית המשפט ,לא ממש בולטטים בתחום כאמור שיחקו  לפחות בחלקם עד אחרי כניסת השבת או לפני צאתה בשביל כסף בתקווה שהאל הטוב לא יבחין במעשיהם.

אילו קידוש שם שמיים היה עומד בראש מעייניהם של אותם צדיקים היו מקימים ליגה משלהם עם מאמנים משלהם ,רק מה לעשות שהכסף הגדול נמצא בכדורגל המקצועני?? או אז מנסים לכפות על הרוב את אמונתם ומנהגיהם

מה כפת להם שראשי הקבוצות שהם אלה שמשלמים להם ,זקוקים נואשות להכנסות מזכויות השידור?

מה כפת להם שחיילים, לוחמים בעיקר, חובבי כדורגל מגיעים לסוף שבוע הבייתה ורק בשבת יכולים להתפנות לצפות במשחקי כדורגל? מה כפת להם שמשחקי נער וילדים  שמספקים המון מקומות עבודה למאמנים, לצוותים של קבוצות מתקיימים מזה עידן ועידנים בשבתות.

למעשה קרוב ל100 שנה משחקים כאן כדורגל בשבתות

אתם הגאווה שלנו אמרה השרה מירי רגב לספורטאים שחזרו ממשחקי אירופה עם מדליות,שחלקם אגב התקיים בשבת ,אותה שרה רגב שחיזקה את החלטת השופטת שביטלה  את משחקי הליגה הלאומית שנועדו להתקיים בשבת ואמרה שתעשה הכל כדי שלא יתקיימו תחרויות ספורט בשבת.

זה שאם קבוצות ישראליות משחקות ביום שישי בערב או בשבתות בתחרויות בינלאומיות ומביאות כבודכזה  ששרת הספורט וראש הממשלה נהנים לקפוץ ולהתהדר בהם ואותם אגב היא אפשר להזיז בהחלטה כזאת או אחרת של בית הדין לעבודה זו סוגיה אחרת בעיני הפוליטיקאים המחבקים את ספורטאינו עטורי המדליות (טוב עטורי זה הגזמה ,אחת או שתיים ולא מזהב לצערנו)אבל לתמוך בכפיה דתית שהסוגיה היא כדורגל זה תקין בעיניהם.

נראה שקומץ מסיונרים מוביל למדינת הלכה שתשתלט גם על הספורט המקצועני,כמו באירן וכאן אין כרגע אף פוליטיקאי  שיזהיר אותנו מפני האיום הזה

תחשבו על זה

קטמון במשחק רע וחלש במשחקה הראשון בליגה הלאומית הובסה 0:3 על יד מכבי הרצליה,קטמון שיחקה רע,הנחמה שזה היה המשחק הראשון בליגה,הליגה עוד ארוכה ויש זמן להשתפר אבל  אם לא יוסקו מסקנות על ידי הצוות המקצועי ומהר,נתחיל לפזול שוב לעבר ליגה א' וזה יה מבאס תחת

בכלל ההפסד איים לחרב לי את הנאת יום ההולדת ובסוף הצלחתי להתגבר,כזה אני :-)

אני סיימתי,תיהיו טובים