| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 9/2003
מחפש חבר קרוב...
אין קשר בין הכותרת לבין מה שיכתב כאן..
ראשית הכתוב בכותרת הוא שם של שיר שאני מאוד אוהב
ושנית אני לא יודע מה יכתב כאן
כי לא תכננתי כלום
ניתן ליד לרוץ
ונראה לאן נגיע.
.
אתמול כשהיינו אצל אחותי
אח שלי אמר שהוא שכח להתקשר לסבתא נאווה לאחל חג שמח.....
וואו...
השתררה דממה בחדר..
שכח להתקשר???
שישכח לאכול
שישכח את יד ימינו
אבל לשכוח להתקשר לסבתא נאווה בשביל לומר חג שמח?????
חביבי
אתה בצרות
יותר גדולות ממה שאתה יכול לתאר לעצמך
לדרעון עולם היא תזכור את זה
לא מצאת על מה לקבל נקודה שחורה?
ואני צחקתי ואמרתי שאפילו אני אחרי הריב שלנו שלא דיברנו 3 חודשים
השכלתי (עם עזרה ..עם דחיפה. אני לא אומר)
לצלצל אליה ולומר חג שמח
מהר לפתוח בלוג
מהר...
.
בפוסט הקודם כתבתי שאני סולח לסבתא נאווה על מה שהיא
לא אפרט מה אני חושב שהיא מכיוון שזה לא רלוונטי
הרבה זמן השחתתי כעס אליה ועליה
והחלטתי פשוט לוותר על הכעס הזה
כעס אחד פחות
אני לא מרגיש כועס כבר
יש לי רק פליאה אחת בכל מערכת היחסים הארוכה הזאת בנינו
היא מחוברת למשפחה שלנו 25 שנה
אימי יולדתי נפטרה כשהייתי בן 15 וחצי
טכנית
היא יותר אמא שלי מהאמא המקורית
נכון שפיזית גרתי איתה ואם אבא שלי שנה וחצי בערך שאחריה אבא שלי קנה לי דירה ובגיל 25 עקרתי אליה
אבל באתי לארוחות ערב שישי
שבת בצהריים וכאלה
כך שהיינו בסוג של קירבה
לא שאהבתי אותה באופן מיוחד אבל תמיד הקפדתי לתת לה את הכבוד שהגיעה לה מתוקף היותה אישתו של אבא
בשנים הראשונות לנישואין בינהם
היו משום מה מריבות וויכוחים איומים
לדעתי בעיקר משחקי כח
אני קורא לזה "נסיון להכנס לחניה"
היא באה למשפחה שבו היו 4 ילדים
2 מהם גדולים
2 יותר קטנים
והיא הייתה צריכה לבסס לעצמה מעמד
אני לא כל כך יודע על איזה רקע היו הויכוחים
כי לא הייתי שם
באתי
והלכתי
אף פעם לא נשארתי ממש לשמוע
גם כי זה לא עניין אותי
וגם כי לא רציתי מהתחלה שאבא יתחתן איתה
לא אהבתי אותה מהתחלה
אבל זו הייתה בחירה שלו
ורצינו שהוא יהיה מאושר
וברור שאלה הם חייו
לכן שינהל אותם כראות עיניו
גם אף אחד לא ביקש מאיתנו אישור לחיבור הזה
אבא הודיע
אנחנו קיבלנו
לא הייתי במצב שאבא שלי היה מקשיב לדעתי
גם לא היינו בסוג יחסים כזה שהוא יקשיב לי
הם התחתנו ב-78
רק ב1982 אחרי שעשיתי את ה-EST
עשיתי מה שנקרא COMPLISION עם ההחלטה שלו.
"השלמה"
השלמה בקטע שאני "מקבל אותה כבחירה שלו
השלמה בקטע שאני מקבל אותה כחברה במשפחתנו
השלמה בקטע שזה בסדר שהוא יתחתן
שאלו הם חייו
והוא צריך להתקדם הלאה
השלמה
גם מהמילה להשלים-להפסיק כעס
וגם השלמה-לחבר את כל חלקי המשפחה לשלם
מה שאגב מעולם לא קרה בסופו של דבר כי היא
לא ויתרה מעולם על האגו שלה לטובת אף אחד
גם לא לטובת מערכת היחסים עם אבא שלי
בסוף ימיו הוא הודה בפני שהוא טעה בבחירה שלו
לא הייתה לי הרגשה שהנה צדקתי
לא הייתה הרגשת "נצחון מכל סוג שהוא"
למי זה היה עוזר?
בסוף ימיו הוא עשה COMPLISION עם חייו
איתנו
אני לא בטוח שהוא עשה השלמה איתה
גם לא היה כל כך טעם
הוא היה מאוד חולה
והוא נתמך על ידה במאה אחוז והיה תלוי בה בכל
זה לא בדיוק מצב לערוך "השלמה" כשיש חוסר שוויון כזה ביכולת התפקוד
הדברים האלה שאני כותב כאן אגב לא נכתבים מתוך כעס
בכלל לא
היו לי עליה כעסים יותר חדשים..
צריך לפנות מקום מידי פעם
אי אפשר לצבור.
.
גם אח שלי סבל מסוג יחס כזה ממנה
למעשה בגלל זה הוא הפסיק לדבר איתה
ולאח שלי היה הרבה יותר קשה
כשהם התחתנו אח שלי היה בן 9
רב ילדותו ונעוריו עברו איתה
די והותר היה לו עם הידיעה שכשהוא נולד אמא שלו מתה
אפילו כשהוא ידע שזה לא היה באשמתו המוות שלה
הרי שלחיות עם ההרגשה או עם הספק הקל
בייחוד כילד שעושה אנלוגיה" אם היא לא הייתה נכנסת להריון היא הייתה ממשיכה בחייה
אולי לא הייתי נולד אבל היא הייתה חייה"
מן אנלוגיה שכזאת
ברור לכם לגמרי אני מקווה שנתנו לו את כל הכלים להבין ולדעת שהדבר לא קרה כמובן באשמתו
היה סיבוך אחרי שהוא כבר נולד
לא היו אז הכלים והידע שיש היום
ולא הצליחו להציל אותה
והוא ידע את כל זה
כנראה הידיעה וההבנה לא תמיד מספקים
בכל מקרה אחרי שהוא חזר מהצבא הוא חזר הבייתה
וכל הזמן היה לה ביקורת עליו
על מעשיו
על התנהגותו
על תוכניותיו
והוא צבר כעס
צבר וצבר עד שהתפוצץ לו
היא הטיחה בו דברים קשים בשנה האחרונה
על זה שהוא היה צריך "להחזיק מעמד" בניו יורק
למרות שהוא היה בודד שם כמו כלב
על זה שהוא לא מסיים את התואר
לא חשוב שהלימודים בנושא שהוא למד הפסיקו לעניין אותו-לגיטימי
ועל זה שיש לו עוד חובה אחת לסיים את התזה והוא פתאום רוצה לשנות נושא
ועל זה שהוא לא נשאר בשום קשר נורמאלי ומחפש צעירות שאין לו איתן שום עתיד
זכותו אגב..
למרות שהוא אדם בוגר בן 35
שלעזזאל אחראי על חייו
לא נתמך על ידה בשום צורה
אז מה לעזזאל כואב לה???
אז מה הפלא שהוא" שכח" להתקשר לומר חג שמח?
אני במקומו הייתי שוכח שזה חג בכלל..
..
"מחפש חבר קרוב" זהו שיר
שיר עצוב מרטיט לב
שמעון בוסקילה שיודע דבר או שניים על להרטיט לבבות בשירה
שר אותו כל כך יפה
אולי הוא מתכוון לרון ארד
אולי הוא מתכוון למישהו אחר
אולי בכלל הוא שר אותו מפי המשורר-שלמה ארצי שכתב את השיר שהוא מחפש אחרי חברו הקרוב..
אחכ אלך לאתר של שירה יקירתי ואחפש את השיר
ואת המילים שלו
שווה לעלות בפוסט את המילים של השיר הזה
אני חבר קרוב של אח שלי יקירי
איש מדהים לכשלעצמו
שאני מקווה שעומד למצוא לעצמו מנוחה ונחלה בדמותה של חברתו
מגיע לו אחרי כל השנים האלה
מחפש חבר קרוב....
תוספת שנכתבה היום והייתה צריכה להכתב אתמול
כתבתי אתמול שאין קשר בין הכותרת לבין מה שיכתב
בסוף
מסתבר
שתמיד תמיד יש קשר
גם עם בהתחלה לא התכוונתי שיהיה..
| |
ועכשיו אחרי שכולם הלכו......
אני יושב לי ליד החלון הפונה לרחוב השקט
וכותב
עוד לא ברור לי על מה
אני סומך על האצבעות האלה שרצות אצות על המקלדת שיובילו אותי בסמטאות הכתיבה
כולם הלכו להם לטיול שבת בסטף
אני עם גב תפוס
וכאב איום בצד שמאל של הגוף
עוד לא הצלחתי לזהות את מוקד הכאב
נשארתי בבית
לא יכול לזחול במצבי בנקבה מלאת מים
או לקפץ מסלע לסלע
לא היום בכל אופן
אז סגרתי את הטלויזיה שהייתה כרגיל על ערוץ 24
משהו שלא אופייני לי לעשות
ניסיתי לנמנם
ולא הצלחתי..
מה שמדהים אותי בערבי חג כאלה
זה השיירות הארוכות של המכוניות שנמצאות על הכביש
אם כולם על הכביש
מי בבית בכלל?
לא היו פקקים בדרך לאחותי
לא לשם ולא בחזרה
אבל היו המון מכוניות על הכביש
כאילו זה לא נגמר
כאילו ערב ראש השנה
הוא זמן מתאים לשוטטות אין סופית
הארוחה והישיבה בצוותא אחכ היו מאוד נעימות
היה משהו מאוד נינוח אתמול
בלי לחץ
בלי הרבה אנשים
אוכל טוב
והרבה
סוג של ערב חג בייתי שונה מפעמים אחרות בהם היו המון אנשים
רעש בלתי פוסק של הילדים
שלא ממש מפריע אבל מושך תשומת לב ברמה של לבדוק שהם לא פוגעים בעצמם
ולא גורמים נזק לשום דבר
אז אתמול גם הילדים היו נינוחים ואנחנו חוזרים לשם מחר אחר הצהריים יחד עם אחי וחברתו
למין "קפה של 5" כזה לסיומו של החג
וגם סוף כל סוף לבחון מקרוב את חברתו החדשה של אחי
שהעניין ביניהם נהפך לרציני
ולהבין לאן מערכת היחסים הזאת מובילה
נשמח עם תוביל לחופה ולמעשים טובים..
די בן 35 הילד
זמן להתיישב..
כזכור לכם סיפרתי על אזכרה שתיהיה לחללי גדוד -50 של הנח"ל ברמת הגולן ב-8 לאוקטובר לרגל 30 שנה למחלחמת יום כיפור
ובכן קיבלתי הזמנה לארוע
ולמרות שלא הייתי בגדוד
אבל אני מכיר את הסיפורים על הלחימה בתל סאקי
ואת האנשים
החלטתי לנסוע
צפוי טכס מרגש עם עצרת וסיור באתרי הלחימה של הגדוד בדרום רמת הגולן
לצערי היחידה המפוארת שלי
גדוד התותחנים 403
שנלחמנו בסיני כאמור
לא עושים שום דבר
במלאת 30 שנה למלחמה
אני לא הייתי תותחן אורגינלי אלא באתי מהנח"ל לזמן קצוב שהתארך
ואני לא יודע איפה לחפש אפילו את האנשים שהיו איתי
למרות שכמה מהם מופיעים ברשימות של אתר חבר'ה
אבל כבר מאוחר להתחיל לארגן משהו
כי הזמן אזל והתאריך מאוד קרוב
אולי הייתי צריך לקחת יוזמה לפני כמה חודשים ולארגן משהו
אבל לצערי לא עשיתי זאת
וחבל
הייתי שמח לקבל תשובות לשאלות שלא ענו לי עליהם מעולם...
ראיתי כאן בכמה פוסטים שאנשים הודו לאנשים אחרים בפרטי פרטים
זה יפה ומרגש
ומחמיא כשאתה מוצא את עצמך ברשימות האלה
אבל לעשות את זה עכשיו בצהרי החג ולא בערבו
יהיה מן הסתם פאטטי
לכן אשאיר את זה לראש השנה הבא
ובנתיים נסתפק בתודות
תודה למי שחשב שאני ראוי לתגובה
תודה לכל מי ששם את שמי ברשימת הקוראים הקבועה שלו
זה מחמיא ומחמם לב
תודה לאלה שתמיד תמיד אני יודע שיגיבו
ואפשר לסמוך עליהם שיגידו את האמת בקשר לאמיתות שכתובות בפוסט
תודה לכל המחבקים
המעודדים
אלה שקוראים ולא מגיבים (סטופנדוסמן..)
תודה לאלה שמפציעים פעם ראשונה ומגיבים
עושה לי טוב לראות שמות חדשים
(כמו "שעושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה."..לא הצלחתי להתאפק כשהתחלתי לכתוב את המשפט הזה )
תודה לאביה ולפמה
שהיו מדור המייסדים של המגיבים כאן ולא נואשו מלהגיב עד היום הזה...
ואני לא אזכיר עוד שמות כי זה לא יגמר.
אז סליחה מראש.....
.
ותודה לכל אלה שמחפשים אצלי שגיאות קטנות
יש לי סוג של ליקוי למידה כבר כתבתי
אבל להם
מה איכפת..
ולבסוף תודה לי
שאני משתדל ומצליח לכתוב אמת
על החיים שלי
המשפחה שלי
הקשיים שלי
השמחות ואהבות
חג שמח שיהיה לכם יקיריי
שתיהיה שנה נקייה ללא שנאות מיותרות
ואם אפשר עם הרבה אהבה
בעיקר בין אדם לחברו
כי זה מה שבאמת חסר.....
אני טוב-אתם טובים...
| |
הפוסט ה-166- 4 חודשים -ומעל 5000 כניסות-שנה שעומדת להסתיים
מחר תסתיים לה השנה הזאת
חלקי הפאזל שהיו מפוזרים והתחברו להם לאט לאט
ישלימו מחר את התמונה
שנה תסתיים
ושנה חדשה תתחיל
סתיו כאמור בפתח
היה סוער אצלי ביומיים האחרונים
הלחצים המסיבים שהופעלו על ידי זוגתי ואחותי
לעשות טלפון לסבתא נאווה כדי לאחל לה חג שמח
ושנה טובה
ובזאת לנסות לפתוח דך חדש
היו כבדים כאמור
הסיבה העיקרית לרצון מצידן היה כמובן
"טובת הילדים"
תגידו צודקות
תגידו הילדים זקוקים לסבתא
ולמה שהיא נותנת ככזאת
הכל נכון
לא אכנס לדברים שהתרוצצו אצלי בראש
לא אתחיל לפרט למה רציתי להשאיר את המצב כשהיה
זה לא ממש רלוונטי
כל הזמן זכרתי את הדברים של אביה
על הויתור
על האפשרות לעזוב את הכעס
לוותר לו לכעס
להפסיק לבזבז אנרגיה על השלילי
לחשוב חיובי וכו
'
כעסתי על זוגתי שמעמידה אותי במצב הזה
כעסתי על זוגתי שבכלל העלתה שוב את הנושא
בייחוד כשאני חוזר הבייתה מהעבודה
סחוט מעייפות
ובשבועיים האחרונים בגלל החג אנחנו עובדים מאוד קשה
ואני מגיע הבייתה ורוצה לנוח קצת
לישון
והיא טוחנת לי במח את הנושא
והמחשבות וההתלבטויות משאירות אותי ער.
..
מחר מסתיימת לה השנה הזאת
זוגתי הטובה הלכה לחתונה
עם פמה..
אם החתן שעבדה עם זוגתי ועכשיו עם פמה צלצלה שוב אחר הצהריים להבטיח שזוגתי אכן באה
ושאלה האם מגיעה איתי
וזוגתי אמרה לה שאני נשאר בייבי סיטר
שזה נכון
אבל לא לגמרי
כי אם זוגתי הולכת לבד
הצ'ק מן הסתם קטן יותר כשאחד מגיע..
נורא מוזר לי שאני מדבר על פמה ועל זוגתי
כשזוגתי קוראת לפמה בשמה לוקח לי רגע להבין על מי היא מדברת..
נו..אם היא לא תחזור מאוחר
נשמע חוויות..
אחר הצהריים היום הוקדש ל"מקצה שיפורים" לקראת ערב ראש השנה בהופעתם של ילדיי
את הבנים לקחתי להסתפר
בין לבין עשיתי טלפונים לאחל חג שמח למכריי ומוקיריי
בין הטלפונים שהוקדשו לברכות לחג היו גם טלפונים למסיבת יום הולדת 50 לחברי הטוב אודי
שאנחנו ביחד מגיל 7
בשכונה בירושלים
בבית הספר היסודי ובצבא
והוא האחרון ברצי המרתון שמגיעים ל"עגול הגדול".
ואחכ בסיום התספורות
בלחץ אטומי לטוס לגיסתי להביא שמלה לזוגתי לחתונה ובלי לנוח לבריכה לחוג השחייה של הילדה
צריך לאמר שאני " מבלה" בבריכה הזאת פעמיים בשבוע
כבר כמה חודשים
אז בחודשי הקייץ אפשר לשחות בבריכה הגדולה
וכשלא מתחשק לשחות להשתרע על כיסא נוח ולצפות בתערוכת הבחורות הצעירות בבגדי הים שלהן
לא מי יודע מה
תאמינו לי
ואני אוהב להסתכל על נשים
אבל האופנה העכשווית פשוט מוציאה אותי מדעתי..
לא ניכנס לזה..
עכשיו בסתיו
הבריכה הגדולה ריקה
הבריכה הלימודית סגורה ומחוממת שם לומדת בתי
ואנחנו מעט ההורים שמלווים את ילדיהם
יושבים בחוץ בדי אפס מעשה.
זמן למחשבות
זמן להרהורים
לסיים את חיבוטי הנפש מכל מיני דברים שלא הושלמו
מתכון מושלם לטלפון לסבתא נאווה...
התקשרתי
היא ענתה
אם הופתעה
לא הראתה את זה
השיחה הייתה קצרה -קורקטית
ברכנו אחד את השני לשנה החדשה
הצעתי שברוח החג נבוא לבקר בשבת
היא אמרה שהיא עסוקה
אמרנו "שנדבר"
וסיימנו בנימוס..
זהו....
פופפפפפפפפ.....יצא האוויר מהבלון
סיגריה לא הספקתי לעשן אפילו....
מחר מסתיימת לה השנה הזאת
ותתחיל חדשה
החודש הרביעי שלי כאן מסתיים בעוד 4 ימים
4 חודשים שאני מציב מול עצמי מראה
יום יום
ערב ערב
לוקח הזדמנויות לגדול
מתפעל מהצלחות של אחרים
מעודד נופלים בדרך.
מחבק מצליחים
לוקח מטובם של אחרים
מנסה להעניק מטובי אני
מתייחס ברצינות לחיים שלי
לכעסים שלי
לשמחות שלי
למערכות היחסים שלי עם זוגתי
עם ילדיי
עם חבריי כאן שרכשתי לי ואני אוהב אותם אהבה עזה
אתמול כמעט כתבתי מייל לאביה
על ההתלבטויות שלי בקשר לכעס סביב סבתא נאווה
בסוף זה לא יצא
בעיקר בגלל עיסוקים דחופים אחרים
אולי בתת מודע חשבתי שישכחו עד החג מהעניין
ויעזבו אותי כבר לנפשי
היה לי מאוד קשה להתקשר
כאילו אני לא מוכן לוותר על הפריבלגיה לכעוס
לא מוכן לוותר על היותי צודק
ובעצם היותי זה שמתקשר אני עובר למצב נחות ביחסים שלנו
ברור היה לי לגמרי שהיא לא הייתה מתקשרת
היא לא הייתה לוקחת את ההזדמנות שמציב החג הזה ועושה צעד לקראתי
אבל אחרי שיחה נוספת עם אחותי
ועיון נוסף בפוסט של אביה
הפוסט שמדבר על הסליחה לעצמה על רשימה ארוכה של דברים
החלטתי לסלוח לסבתא נאווה על מה שהיא
ולעצמי
זהו יקיריי
שתיהיה לכולכם שנה נהדרת
שנה של אושר
שנה שקטה
וכרגיל..
תיהיו טובים....
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
