אז עד עכשיו הכל בסדר..
כלומר שום דבר יוצא דופן לא קרה,ראיתי CNN עד שהלכתי לישון..
מרקל ניצחה בבחירות בגרמניה,נשיא הונדורס ממשיך להסתבך,בקולומביה אולי ישחררו 2 חטופים ושחר פאר זכתה ערב החג בטורניר טשקנט. בטניס כמובן
אה כן,האירנים מצאו את ערב יום הכיפורים כיום הכי מתאים לבדוק כמה טילי שיוט שהם ייצרו,לא משהו שצריך לרוץ לספר לחבר'ה או לגייס מילואים :-)
אני לא יודע איך עבר ערב החג ביישובים אחרים,אבל אצלנו היה הרבה פחות רעש והמולה משנים קודמות וגם כמות רוכבי האופניים הייתה פחותה ואין לי הסבר לתופעה.
בתי נסעה לעשות את החג בגדרה אצל גיסי וגיסתי.
בני האמצעי שהחל לצום ,שבר את הצום בערך ב1 בלילה
ובני הצעיר שהסתובב על אופניים עם חבריו חזר הבייתה מוקדם מהצפוי.
לבית הכנסת לא הלכנו.אולי נלך לתפילת נעילה.
אני סיימתי מערב החג עד עכשיו את 2 הספרים שלקחתי בספריה.
האחד ,סחיטה' של ג'ון גרישם המצויין שממש לא רציתי לסיים אותו
והשני ספר על נפילתו בשבי של הטייס גיורא רום.ספר קריא,על נפילתו ושהייתו בשבי המצרי במלחמת ההתשה וסיפור חזרתו להטיס מטוסים,בסדר,חביב.
יש לי עכשיו את הספר של חנה גולדברג,"דיבה" ואת הספר של אליסון פירסון,"אין לי מושג איך היא עושה את זה" שאחותי קנתה לזוגתי ליום הולדתה,לא שמעתי כלום על 2 הספרים האלה.
אז אני יכול להתחיל לקרוא את הספרים ואני יכול לעשות פאזל.
אני חושב שכבר כתבתי על זה (בעצם כבר כתבתי על הכל) אבל הייתה לנו מסורת במשפחה.
לא צמו אצלנו כשהיינו ילדים,
אבא היה מביא מבעוד מועד פאזל,איתו היה מביא לוח שרטוט מהמשרד שלו וככה היינו יושבים מערב יום הכיפורים עד צאתו ומרכיבים פאזל.
היה הפאזל הגדול שאבא שלי הרכיב ואליו היינו מצטרפים מידי פעם והיו פאזלים עם פחות חלקים שאותם אנחנו הרכבנו.
המסורת נשמרה גם אחרי שכמעט כל הילדים עזבו את הבית
בשנים הראשונות לעזיבתנו היינו מגיעים בימי כיפור הבייתה כדי לא לפספס את בניית הפאזל המשפחתי
ורק אחרי שאבא הלך לעולמו המסורת נפסקה
לכל אחד מאיתנו יש בבית כמה פאזלים שמידי פעם שמתחשק לנו אנחנו מוציאים אותם ומנסים להרכיב
אבל לא צריך לומר שזה לא אותו דבר.
עיתוני החג מלאו כרגיל סיפורים על המלחמה הרחוקה ההיא,סיפורי גבורה כאלה ואחרים,זרקור שהוסט לפני כל כך הרבה שנים מיחידה שעשתה רבות הוחזר אליה כדי לקבל בדין את הכבוד שהגיעה לה.
וזה נראה כל כך רחוק ואני מנסה לזכור דקות במהלך היום הראשון של המלחמה
ואני נזכר שמכיון שלא הייתי שייך אורגנית ליחידה איתה לחמתי, (הייתי נחלאי בתותחנים) לא פגשתי למעט 2 אנשים (שכמוני לא היו להם תשובות לשאלות שיש לי ) אף אחד מהם מאז ועד היום ושאלות שהיו לי לגבי המהלכים שהייתי שותף להם נשארו בעיני בלתי פטורים,עד היום,36 שנים אחרי.
ואולי הגיע הזמן לסגור איזה מעגל ולברר.
האמת שלפני כמה שנים ניסיתי לברר דרך מפקדת הגדוד העכשווי,אבל מצידם לא הייתה התלהבות לחזור כך וכך שנים אחורה ואני לא לחצתי וכך נשאר לו סוג של חור שחור שגם באינטרנט לא מצאתי לו תשובות.
אני אמשיך ברשותכם לראות CNN,לפקוח עין שהכל בסדר,שלא נופתע מאיזה טיל אירני טועה דרך:-)
ואני מאחל לכולכם חברים יקרים שלי המשך יום נעים וגמר חתימה טובה.
תיהיו טובים