קראתי את הפוסט האחרון של אמאזונה ובין השאר היא כותבת שבערב היא צריכה בדרך כלל להכין ארוחת ערב.
אצלנו במשפחה אין ארוחות ערב.כלומר לא עושים ארוחות ערב מסודרות.
אני מנסה להזכר מה היה כשהייתי ילד ואני זוכר בבהירות את אמא שלי טורחת מסביב ארוחת הערב,כל ערב.
ואני זוכר שזה היה משהו ששמרנו עליו כמסורת,
בדירה ברח רבי בנימין בירושלים המטבח היה בנפרד מפינת האוכל,קיר הפריד ביניהם ובקיר היה חלון.
כדי שיהיה קשר בין מי שבמטבח(אמא) לבין אלה שהיא מגישה להם אוכל(אנחנו).
החלון בקיר המפריד הפריע לי כי הוא הנציח חלוקה בין מישהו שמכין ומגיש(אמא) לבין מישהו שיושב ומחכה לאוכל(אנחנו) מוזר שאני לא זוכר אם אבא היה מצטרף אלינו באיזשהו שלב ואוכל איתנו.
אני מניח שהוא היה מצטרף כי הייתה הקפדה די גדולה על עניין של "אוכלים ביחד" ו"אף אחד לא קם מהכיסא לפני שכולם מסייימים לאכול".
אחת התגליות המרעישות שגיליתי שהמנהג הזה לא קיים אצל כל המשפחות וזה די כייף לקום ברגע שמסיימים לאכול וללכת להשתרע על הספה מול הטלויזיה שכמובן פועלת בזמן האוכל כי אם מותר לקום גם הטלויזיה יכולה להשאר דלוקה , מן הגיון שכזה..
זוגתי שבאה מבית כזה שהיה מותר בו לקום בסיום הארוחה כל כך התפעלה מהמנהג של המשפחה שלנו (שאסור לקום לפני סיום הארוחה כאמור )שמייד חוקקה חוק שאף אחד לא קם לפני סיום האוכל גם במשפחה שלנו,לא עלינו
אני בסדר עם זה כמובן,אבל לפעמיםן נורא מתחשק לי לקום לפני שכולם מסיימים בעיקר אם מישהו אוכל לאט מידי.
אבל ארוחות ערב משפחתיות לא עושים
גם ארוחות בוקר משותפות בשבת לא עושים,לפעמים ארוחות צהריים.
מה שכן ארוחת ערב שישי זה קודש ועדיף שכל הילדים בכל הגילאים ישתתפו בה
מי שצריך ללכת או יודע שיעדר שיודיע ונתאם את מועד ארוחת הערב לזמן כזה שהוא יהיה.
ובארוחת ערב שישי הארוחה בדרך כלל בשרית, מגוונת (אתמול למשל גמענו מרק ירקות מצויין אני שבדרך כלל לא לוגם מרקים התאהבתי בחזרה במרק בסעודה המפסקת שלפני יום הכיפורים האחרון וכל כך אהבתי אותו שגם בסעודה אחרי הצום לגמתי ממנו)
וכמובן שיש קידוש וברכת המזון והטלויזיה הכי חשוב ,סגורה ולא משנה אם יאיר לפיד עולה עם היומן.
זוגתי בדעה שארוחת השבת היא דבר מקודש וחשוב יותר מהיומן עם יאיר לפיד.. טוב אפשר להתווכח על הקביעה ה"מוזרה" הזאת
אבל למה לי
יש דברים שחבל להוציא עליהם אנרגיה מלכתחילה
אז נפסיד 10 דקות מהיומן העיקר שהאשה תיהיה רגועה:-)
פעם כשהילדים היו קטנים היינו עושים ארוחות ערב בעיקר כי זה הקנה לילדים סוג של מסגרת.
היה סוג של טקס סביב העניין הזה,כל אחד נשאל מה הוא רוצה ואני או זוגתי היינו מכינים ואחכ יושבים וכמו בני תרבות מנומסים משוחחים על עניני היום שעבר.
אבל הילדים גדלו,כל אחד ועיסוקיו,זוגתי מגיעה הבייתה בסביבות 17:30 עייפה ורעבה ואז היא אוכלת את הארוחה העיקרית שלה
וכבר אין כוחות לשבת ביחד,להכין בטכסיות ארוחת ערב ולשוחח על עניני היום שעבר
הרי לא כולם בבית
אני חושב שכבר סיפרתי לא פעם שכשהילדים היו קטנים והם היו מארחים חברים היינו מזמינים אוטומטית את החברים לארוחת ערב.
בשלב מסויים דווחנו שלא כולם מקיימים את המנהג הזה
כלומר שאצל חלק מהחברים שהילדים שלנו מתארחים לא אוכלים ארוחת ערב
ותבעתי אז מזוגתי להפסיק את המנהג הזה כי אין הדדיות
הילדים גדלו,בני בן ה12 הוא היחיד שמתארח ממש אצל חברים ואני כבר לא שואל כשהוא חוזר האם הוא אכל כי די הוא גדול והוא יכול להכין לעצמו כשהוא חוזר הבייתה
רק מה,יש לו חבר אחד שאליו הוא הולך די הרבה ובכל פעם שאני מצלצל כדי לומר לו שאני בא לקחת אותו הבייתה אומרת לי האמא שהם כרגע אוכלים ארוחת ערב ושאבוא קצת יותר מאוחר.
האמת ,לא ייחסתי לזה חשיבות רבה כי ראבק את גם יכולה לא להאכיל אותו,זו לא חובה מצידך
אבל השבוע הילד התארח אצל בני
רק לידיעה כשבני מתארח אצל ילדים אחרים אני מקפיד לקחת אותו (או שאם הוא עם אופניו וחוזר עצמאית) בין 18:30 ל19:00
זו נראית לי שעה סבירה לקחת את הילד
הילד עוד פנוי לעשות דברים בבית וזה לא מעיק על המשפחה השניה.
אני לא אוהב להשאיר את ילדיי אצל מישהו עד מאוחר ואני לא אוהב שמישהו נשאר אצל מי מילדיי עד מאוחר
ויש הרבה משפחות שמבינות את זה אבל גם יש כאלה שלא
אבל הילד שהתארח אצלנו השבוע ישב וישב וישב ועברה השעה 7 ועברה השעה 7 וחצי והגיעה השעה 8 ואין אף אחד שבא לקחת אותו
עד כדי כך הוטרדתי ששאלתי את בני את השאלה המטומטמת ומלאת הרמזים: "עידו אמא של ל. יודעת שהוא כאן"? היה רק חסר שבני שהוא עדיין חף מציניות ומסרקזם יענה לי: "לא,הוא ברח מהבית והוא נשאר אצלנו עד הודעה חדשה" :-)
ואז זה היכה בי שהילד מאז שהוא הגיע אלינו ודאי לא אכל כלום
ומתוך ההרגשה שזה לא בסדר שהוא לא אכל כלום שאלתי את בני האם הוא הציע לחבר שלו משהו לאכול?
(לא חשבתי לרגע לקום ממקום רבצי ואשכרה להכין ארוחת ערב,איש נורא ואיום שכמותי)
אז בני מתוך משחק המחשב הסוחף בו הם שיחקו אמר לי, כן אכלנו,נתתי לו גלידה:-)
ב-8 ומשהו סוף כל סוף האמא של הילד התקשרה והוא ירד למטה
היא ודאי שאלה אותו אם הוא אכל והוא אמר לה שכל הזמן הזה הוא אכל רק גלידה והיא ודאי סיננה איזו קללה
והבטיחה לעצמה שתדאג להפיץ בראש חוצות שהמשפחה שלנו מרעיבה את החברים של הילד ואת הילד שלה היא כבר לא תשלח אלינו..
אז אצלנו לא עושים ארוחות ערב משותפות, לילדים הגדולים אני יודע שזה לא מפריע
ארוחת ערב משותפת רק "תגביל" חס וחלילה מצידנו לדרוש זאת , אותם מעיסוקיהם הכה חשובים
אבל אני יודע שהילד הצעיר שהוא רגיש מהם,משפחתי מהם
היה מאוד רוצה ארוחות כאלה ולעיתים הוא מבקש מאמא שלו או ממני שנכין לו ארוחת ערב מסודרת,חביתה סלט או ביצה קשה
משהו שהוא לא טוסט עם גבינה צהובה או קורנפלקס עם חלב שלפעמים אנחנו מנפנפים אותו לעשות כשאנחנו עייפים ומתי אנחנו לא?
ארוחות ערב משפחתיות זה סוג של בית,לפחות כזה שהיה בילדותי
כמובן שזה לא הדבר היחידי שמרגיש בית,היריעה רחבה והיום בחרתי להאיר פינה קטנה במרחב הזה שקוראים לו בית
יש לי עוד הרבה מה לומר,אבל זה לפוסט אחר
מה עוד שיעבור מן הסתם לפוסט אחר זה על העובדה שאיך נורא בקלות אפשר "להחריב" אווירה נורא נעימה בבית בינך לבין זוגתך, בעיקר בשעות הערב כשאתה מפנטז תוך כדי על איך בסוף הערב אתה וזוגתך הולכים "לחגוג" במיטה
ואז אתה רואה את התמונה מתרחקת לעיתים ממש נעלמת כי התחיל ויכוח טיפשי על משהו ואתה יודע בוודאות שהלך עליך וזה ממש לא יקרה הלילה..
זה מצחיק, כלומר זה לא ומזה זמן שאני בוחן את הדינמיקה הזאת:
איך כל הערב אתם פוצי מוצי ופתאום אתם לא (וזה אגב לא מריבה נוראית או משהו,סתם מילה שלא במקום או ויכוח שלמחרת נשכח מן הסתם)
ואיך זה בסוף אני מרגיש מפסיד,מה ,היא לא בן אדם? אבל האמת שמעניין לשוחח איתה על זה
זה משהו שלא דיברנו עליו.
איך המנגנון הזה עובד אצל נשים ולמה הוא אחר מאצל גברים.
לא שאלות קיומיות אני יודע,אבל עדיין מסקרן
בלי קשר:
שברתי החודש את שיא הכניסות לבלוג בחצי שנה האחרונה ,לא אתן מספרים אבל זה בהחלט מחמיא
קרו לי תקלות בשבועיים האחרונים בכביסה שאני עושה ,קצת ערבבתי צבעים מתוך עצלנות והשמדתי בערך 3 חולצות
אולי צריך להעביר את המושכות לאחד הילדים
אולי יש בי עייפות החומר הכביסה הרי לא נגמרת וכל הזמן יש עוד ועוד
יש לי הרהורי פרישה לא תאמינו אבל אישתי לא מקבלת את הרצון שלי לפרוש לגימלאות והיא רוצה שאלך ל"קורס" קצר אצל גיסתי..
תראו מה זה,אני משמיד בטעות 3 חולצות וכבר קורס ריענון?
עדיף לפרוש וזהו,מה על הגאווה שלי על עשרים ומשהו שנות כביסה ? זה לא משהו שיכול לעמוד לזכותי?
בכותרת שורה משיר של אריק לביא "אני מאמין" המילים של שאול טשרנחובסקי והלחן של טוביה שלונסקי
אתמול נתנו בערב החג בערוץ ה1 ערב שירים ישנים והיה מענג מאוד
תנו לי להעתיק לכם את השיר
"שחקי שחקי על חלומות
זה אני החולם שח
שחקי כי באדם אאמין
כי עודני מאמין בך
כי עוד נפשי דרור שואפת
לא מכרתיה לעגל פז
כי עוד אאמין באדם
גם ברוחו,רוח עז
רוחו ישליך כבלי הבל
ירוממנו במתי על
לא ברעב ימות עובד
דרור לנפש פת לדל
שחקי כי גם ברעות אאמין
אאמין,כי עוד אמצא לב
לב תקוותי גם תקוותיו
יחוש אושר יבין כאב"
השיר ארוך ואני בוחר לא להעתיק את כולו.
שימו לב למילים וגלגלו על הלשון את הטעמים
ותזכרו איך אריק לביא הנפלא שר אותו
חג וזה
תיהיו טובים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
