לא הכרתי אישית את מוטי קרשנבאום למרות שבתקופה מסויימת ,ליתר דיוק בשנים 75-76 עבדתי בטלויזיה הישראלית. האמת צריכה להאמר שהוא היה כבר אז מבכירי "הבניין" ואני עובד מתחיל ,עוזר צלם שלא היה שייך ל"בניין"אלא לחברה שעבדה עבור הטלויזיה.
זאת כדאי לדעת,הייתה היררכיה ברורה בשנים ההן בטלויזיה הישראלית,בדרג הראשון היו בכירי הטלויזיה בהם קירשנבאום ,חיים יבין ומגישי התוכניות השונות לסוגיהן,בדרג השני היו עובדי התוכניות שצולמו באולפנים של הטלויזיה הישראלית ובהם היו עובדי ה"בניין"כאמור, או בשמו המלא ,בניין הטלויזיה הישראלית ברוממה'
ובדרג השלישי היינו אנחנו, עובדי החוץ,אנשים שעבדו בחברות הפקה שעבדו עבור הטלויזיה הישראלית ויצאו לצילומי החוץ לתוכניות השונות.בעיקר תוכניות בערבית אם להיות ישר..
את קירשנבאום פגשנו בעיקר במזנון,תמיד מוקף באנשי צוותו בשחקנים ששיחקו בתוכניות שערך וביים ולא צריך לומר שלא התקרבנו אליהם.אנחנו היינו פועלים והם היו מהקצפת וככה התייחסנו אליהם,בסוג של ההערצה שקטה.
קירשנבאום היה בתחילת דרכו אוהד של הפועל ירושלים בכדורגל והייתי רואה אותו שם במגרש בקטמון אחכ עקר מירושלים והפך אוהד מכבי נתניה ואז כמו כל ישראלי ראיתי את שמו בעיקר על הרולר של אחת היצירות הכי גדולות שלו "ניקוי ראש".
יצירת מופת שהגיעה בדיוק בזמן כדי לתקוע את המסמר השני(הראשון היה כמובן במלחמת יום כיפור) בתחילת חורבנו של המערך (מפלגת העבודה בגלגולה הקודם)בראשותה של האטומה הזאת, גולדה מאיר שלו הייתה יכולה הייתה מפטרת את קירשנבאום זצ"ל ומפזרת את צוות התוכנית ניקוי ראש לכל עבר.
אבל היא לא הייתה יכולה לשמחת כולנו לעשות זאת והמשיכה לדרדר את המדינה לפי פחת ,שניקוי ראש היה לנו האור בקצה המנהרה.
קירשנבאום תמיד הזכיר לי את דודו גבע,גם הוא זכר צדיק לברכה,עוד אושיה"חתרנית" שהיה שותף ליצירה גם של ניקוי ראש וגם לספר שכתבו כל כותבי התוכנית ניקוי ראש "זו ארץ זו" שעותק שלו נמצא בביתי עד היום.
קירשנבאום הלך ביום שישי לעולמו ואין ספק שהשפויים בארץ הזאת איבדו מורה דרך וקול חשוב.
ערב סוכות היום,לדעתי אין חג מיותר ממנו,סתמי וארוך כל כך על כלום. כשהילדים היו קטנים נאנסנו לבנות סוכה טיפשית על פי אותו מנהג שלכאורה נהגו בני ישראל במדבר. סליחה ומחילה אם אני מקלקל למישהו את מנהגי החג עם דעתי הנחרצת, אבל היום כשהילדים גדולים כבר לא נדרש מאיתנו לרצות מישהו ואני שמח על כך. אף פעם לא אהבתי לשבת בסוכה,תמיד היה קריר מידי וצפוף מידי לאכול את ארוחת החג בסוכה ואחרי ארוחת החג מכיון שאיננו דתיים והיינו עושים את הסוכה "למען הילדים" (כמו אגב עוד שורת מטלות טיפשיות וצבועות שלכאורה נעשו "בשביל הילדים" ונפסקו עם הזמן לשמחתי
לא אכלנו או ישבנו בסוכה והיא אפילו לא פורקה בצאת החג אלא עמדה בבדידותה עוד ימים אחדים עד שמישהו טרח לפרקה ולאכסן את הטעון אכסון במחסן עד לשנה הבאה.
אגב ככל שאני מנסה להזכר אין לי זכרונות ילדות מהחג הזה,אני לא זוכר אם בנינו סוכה,אני לא ממש בטוח שהיה היכן להקים כזאת כי המרפסת הייתה קטנה מידי,יכול מאוד להיות שהוקמה סוכה משותפת לבניין בחצר למטה,אבל אני לא זוכר שישבנו בה. אצל זוגתי בילדותה זה התנהל אחרת כמובן,שם הוקמה סוכה עם קישוטים שהילדים הקטנים יצאו והמסורת נשמרה די הרבה שנים ופסקה מתישהוא.
אין לנו תוכניות מיוחדות לחג,אנחנו עם אוטו אחד שאותו אנחנו חולקים עם הבן החייל שנמצא בחופש. בחול המועד שנינו עובדים וטוב שכך.
אנחנו מתכוונים לסיים את פרשת האוטו השני כבר אחרי החג ובאין מתעניין למודעה שפרסמנו ביד 2 נמכור אותו בכמה גרושים למגרש לפרוק רכב או משהו דומה ונתחיל לתור אחרי קניה של אוטו אחר.
מחר בערב הפועל קטמון בלוד ואני כנראה אסע למשחק.
חג שמח.
אני סיימתי,תיהיו טובים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
