פוזמקים

מעשה שהיה כך היה - לפני מספר ימים נפתחה בפייסבוק קבוצת אוהדים חדשה בשם 'פלפל'. עד כה נשמע כירק (או שמא פרי?!) חביב במיוחד. כשנכנסים לעובי הקורה מגלים שלא כך הדבר - מטרת הקבוצה פלפל היא לשווק בגדי ים הנושאים את שם הקבוצה. כבר לא ירק, אך עדיין עד כה הכל בסדר. הבעיות מתחילות כשנכנסים לעובי עובי הקורה (אהאה! גשש בלש פותר כל תעלומה). מסתבר שאי שם בארץ ישראל קיימת לה וילה, ובוילה הזאת התנהלה תחרות שלשמה הוקמה קבוצת פלפל, תחרות שמדרגת בנות על פי מראן. בלבד. בכל יום פורסמו כך וכך תמונות של בנות עם בגדי ים, ועוד שהבנות בגילאיי 15-16 בערך. לא כל כך נכנסתי לעובי הקורה (קודם סתם עבדתי עליכם), אז אני לא בדיוק יודע את כללי התחרות, אך באופן עקרוני קיימת איזושהי מדידה על פי מידת האהבה לכל תמונה (מה שכמונה בעברית צחה - לייק). עד כה אני נשמע כסבא חביב במיוחד. אולי, אולי. תגידו מה שתגידו, אך אני מתנגד להצגת בנות כאובייקט מיני, או פסל. באופן כללי, אני חושב שאי אפשר לשפוט אדם על פי מראו החיצוני, לכן אני גם מתנגד לתחרויות יופי למיניהן (שלא לדבר על תחרויות היופי לילדות קטנות שמתנהלות בחו"ל). יופי הוא טעם אישי, ולכן אי אפשר לקבוע מי הכי יפה, אבל לא זה הנושא. התחרות הזאת משטחת את כל הבנות, לא משנה עד כמה הן שופעות, משטחת אותן לעובי של פלקט. מכת השטחיות הכתה אותנו הישראלים, וגם אותנו בני האדם באופן כללי, חזק מאוד. זה מתחיל באח הגדול שמדגיש תכונה אחת בכל אדם, ועל בסיסה יש להצביע מי הכי לא יודע מה, וממשיך עם תחרויות כגון זו אשר מעודדות חשיפת חלקי גוף כדי לקבל אהבה. השטחיות הזו מופיעה גם בשירי הפופ האמריקניים, ובארץ בשירים ה"מזרח תיכוניים". כשכסף הוא המטרה העילאית, לא תקבלו הרבה כנות או חוכמה. לא תקבלו איכות. ומה כן תקבלו? אוכל אכול ולעוס, קל לעיכול, ללא שום צורך במחשבה (איכסה מחשבה). ולמה לא אהבתי את אוואטר? בדיוק בגלל זה. עד כמה שהאפקטים היו יפים (וואו אנשים כחולים!!!), ועד כמה שהעלילה הייתה יפה (בכלל לא צפויה...), היה חסר בו מידת עומק מסוימת. אוואטר הציג עלילה ותו לא. אמנם עמד מאחוריה איזה רעיון ירוק וטרנדי, אבל תעשו לי טובה...כמו שהאח הגדול כל כך נאהב, כך גם אוואטר. הקהל הוא קהל דומה במרביתו. האח הגדול מייצג בדיוק את הצפייה נטולת המחשבה, וכך גם אוואטר. אחרי שראיתי אותו, התלהבתי כמה דקות, הסדרתי את הנשימה, עבר לי הכאב ראש מהמשקפיים, ואז...כלום. סיימתי לחיות את אוואטר. על התפוז המכני אני חושב כמעט כל יום, על הרעיונות המוצגים בו, על הדמויות. אוואטר פשוט חלף לו. ובחזרה לנושא - אולי גם הקהל של פלפל הוא אותו קהל. לפי מה שהבנתי היו לעמוד האוהדים 1.5 מיליון אוהדים, משמע הרבה. מאוד. שיאי הרייטינג גם הם שייכים לאח הגדול. אלה רק התסמינים, הסימפוטים, שמעידים על ההידרדרות. ניתן יהיה לומר שכל דור ודור אומר את זה על הדור שבא אחריו (או על עצמו אם יש לו דימוי עצמי נמוך). ובכן, לא חייתי במאה הקודמת (6 שנים זה לא נקרא), וגם מעולם לא חייתי בדור אחר, אך כן חייתי פה לפני 10 שנים, וכן הייתי עד לטלוויזיה איכותית, מוסיקה טובה, וסרטים בלתי אנמיים - תרבות. כשאני פותח את הטלוויזיה היום כל מה שאני מוצא זה רווק שמחפש לעצמו בת זוג אך כנראה שאין לו את הביצים להתמודד עם זה לבד, או חבורה של אנשים שהחליטו להיתקע על אי בודד כשמסביבם ציוד בשווי תקציב מערכת החינוך. אולי החברה שלנו מעולם לא הייתה איכותית במיוחד, ואולי איכות זה מושג שספגתי בתל אביב, והוא בכלל מייצג את ההתנשאות הכללית שמייצגים התל אביבים. בכל מקרה, המושג הזה, אם הוא קיים או לא, נשמע לי דווקא די נחמד. תרבות הפופ הייתה קיימת תמיד, אך היום היא חזקה מתמיד. כשביונסה זמרת העשר הבין לאומית ושרית חדד זמרת העשור הישראלית, זה קצת מדאיג אותי. הרוק האלטרנטיבי לטעמי הוא המוזיקה האיכותית ביותר כיום, כי דווקא היא באה מהמקומות הכי אמיתיים. ביונסה ושרית חדד נראות לי כצמד זמרות מסחריות, חסרות רגש. ערוץ 24 שמתיימר לייצג את המוזיקה הישראלית מייצג רק את הזרם הפופי שלה, את המוזיקה המזרחית. כשכל היום משודר הזבל הטלוויזיוני "התבורי'ס",  הפקה בשקל שפשוט מבייש לראות אותה, כבר אין מקום למוזיקה ישראלית אמתית. אני לא חושב שהמוזיקה המזרחית מייצגת באמת את מה שהיה פה פעם, את זוהר ארגוב ובני זמנו, אשר באמת יכלו לרגש. היום כל שהיא מתיימרת לעשות זה 'שמח'. אותי זה לא משמח (אבל אני סתם אשכנזי קר...). היום הזמר המצליח ביותר בארץ הוא קובי פרץ וזה פשוט מגעיל אותי. שחיתות היא מחלה שיש להרבה אנשים, ואין קשר בינה לבין המוזיקה, ולא בגלל העלמות המס אני לא אוהב אותו. זה נראה שכיום כבר אין עקרונות, אין רעיונות, אין מחאות. הכל לשם ה'שמח', 'להרים' את הקהל. כשארקדי גיידאמק הגיע ארצה, בעזרת הכסף שהיה לו (או לא היה לו) הוא הצליח לקנות את דרכו לכיסא המלוכה של הכתה, וכנראה שזה מה שכולם רוצים היום, כסף. סליחה, תיקון - זה מה שתמיד רצו. אני לא שואף לחברה סוציאליסטית, וגם לא לחברה קומוניסטית. זה לעולם לא יצליח. אני רק שואף שבתוך החברה הקפיטליסטית שלנו, יוכלו אנשים להבין שהכסף הוא חומר בלבד, והוא לא קונה אושר. היה לי נחמד לראות שריהנה, זמרת פופ שלכאורה שייכת לזרם הסוגד לכסף, דווקא היא עושה מופע שכדי לקבל כרטיס אליו נדרשים המעוניינים להתנדב 4 שעות. כשהבנתי שהארגון ממומן על ידי אורנג', וזה רק ספין שיווקי ותקשורתי, קצת ירדה לי רמת ההתלהבות. הספר שגרם לי להבין את הדברים החשובים יותר בחיים הוא 'הנסיך הקטן', אך אני חושש שהוא מסוגל רק להעיר רעיונות, ולא להצמיח אותם. אדם טיפש יישאר טיפש, ואדם חומרני בנפשו ובליבו יישאר כך. אני לא משלה את עצמי שהחברה שלנו תשתנה אי פעם. מה שטוב להם יישאר כמו שהוא, כל עוד הם הרוב. המיעוט יוכל לפחות להיחשב כנדיר יותר, ובחברה קפיטליסטית, הנדיר יותר הוא היקר יותר. פעם הבאה כשאתם פותחים את הטלוויזיה, אמליץ לכם לצפות בסרט במקום בפח התקשורתי. אולי במחוז 9, שבתקציב הרבה יותר קטן מאוואטר מצליח ליצור משהו הרבה יותר גדול, רעיון. 

 השטחיות משתלטת על החברה שלנו, ואתם, בין אם אתם אוהבים את הסדרות האלה ובין אם לא, החזיקו חזק, שלא תיסחפו עם הזרם. אני כבר לא יודע איפה אני נכלל, אך בכל מקרה אעדיף שיישארו כמה אנשים קצת יותר איכותיים בינינו. 

וככה אתם נראים כשאתם צופים באח הגדול.