בין שורות החיים אני מטיילת לי...
מאבדת המון ומקבלת עוד יותר. מכל חוויה אני לוקחת לי מזכרת קטנה.
בכל פעם אני מוכנה לאתגר חדש.
אבל תמיד מאז שהמסע התחיל אני מחכה לאותו אדם,
שלו הנאמנות שלי,הכל כך תמימה ,תלך אחריו כעיוורת.
המקום נתפס על ידי הרבה אנשים, אבל את!
את, היית שונה ,כל כך שונה ,שהצלחת להדהים אותי בנאמנות ,בהאבה ,במילים ובהבנה שלך.
כל דבר משך אותי אלייך יותר ויותר.
אבוי לכל אותה האהבה ,הנאמנות ,הנתינה ,האמונה ,התמיכה ,ההבנה ,אחרי הכל החברות
שננתי לך בתמימות ואולי,אולי מטימטום.
*כשהכעס הולך העצב נשאר וכל מה שנותר הוא לבכות מהשאר.*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
