מסעות בין גלקטי לפנימי

מתוך: "שירים ומחרוזות מילים"

זה ממחברת ישנה שלי מלפני שנה... כל מילה שם פוגעת במקום ומהדהדת עד עכשיו... אז אני משתף:

1] לא, כן, האם האמת היא?...

    כששמן מתערבב במים אני צף

    ולרקיע יש מכסה מצופה בזהב.

    כואב לי וזה מסביר לי למה...

    רוצה לדעת אני עד כמה...

    מראה מראה שעל הקיר -

    יש כמוך אינספור בעיר.

    אך מיהו האדם ומיהי האישה?

    בודד לפעמים אוחז במשוואה שכולה נעלמים

    אני המרכז שלי האמיתי, בתוך תוכי.

          הנני.

   כאן, עכשיו, עוד נגיעה, עוד סערה, חולף הזמן.

            שקט בי...

   צבע סגול צובע חלומי, אל מולי סירה.

   מפרש צהוב מתנופף בעדנה ואני שם.

                וכאן?

   מילים. דיו. כעס מרוח על כאב כמו דם.

   אני נוזל... מותר? או שעדיף לשקר?

   להגיד שיש לי בחירה... מוצא. ועדיין....

   מוצא אותך בכל פינה. אהובה, יקרה, נשמה.

                 דממה.

2]  כשלא אומרים לי איפה אני - אני מחפש.

    כשאני מחפש את מה שכבר נמצא - אני עוצר.

    בעצירה חשובה גם המנוחה, שהיא גם העבודה.

    מרכז נשאר מרכז, אני זז לידו, מסביבו.

    לקום זה הרפיה מהדברים החשובים.

    להמשיך זה מטרה בין טיפות המחשבה.

    התמדה היא קושיה שהופכת את עצמה.

    חיבור והקשבה - זה מהנשמה.

    נשימה נכונה -> כשהכל והכל לוחשים בקול.

    בדיחה קטנה זהו סוד החיים על האדמה.

    אהבה או לא נורא.... פעם הבאה!