לא סתם חוש השמיעה מפותח יותר מחוש הראיה.
הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו נתקלים במצבים שבהם אנו חושבים שהכל אבוד.
אנחנו לא מצליחים לראות את הטוב, לא מסתכלים על חצי הכוס המלאה והאור בקצה המנהרה נראה לנו בסוף העולם.
דווקא מהמקומות האלה במקום ללכת מולם ראש בראש ולהאבק לחינם בניסיון לראות את העתיד הורוד צריך להמשיך להתנהג כמו עיוורים זאת אומרת - לפתח חושים אחרים ובמיוחד את חוש השמיעה.
לא קל לבטוח בדברים שאחנו לא רואים, מבחינת בני האדם חוש הראיה וחוש המישוש שווים, ראיתי משמע נגעתי, ראיתי משמע קיים.
הרבה אנשים לא מבינים איך אני מאמינה במשהו שכביכול לטענתם לא קיים, הרי הם לא ראו אותו אז איך הוא יכול להיות קיים? אני עונה להם בדיוק את מה שאני כותבת פה, את הדברים החשובים באמת לא רואים, מרגישים.

חז"ל מספרים על דוד המלך שיצא להילחם בפלישתים וה' אמר לו אל תזוז עד שתשמע רישרוש של עלים, כשתשמע את זה תדע שאני איתך.
הפלישתים מגיעים, מחפשים את בני ישראל וקולטים אותם מתחבאים, הם מתחילים להתקרב, ממשיכים להתקרב ובני ישראל כבר בלחץ מה יהיה הם רואים אותם מולם אבל דוד רגוע, בשלו.
הפלישתים עומדים כשמונה אמות מהם שזה בערך 4 מטר בני ישראל בטוחים שהם הולכים למות ופתאום דוד שומע את רישרוש העלים ויוצא להילחם. מיותר לציין שהם ניצחו.
הסיפור הזה אומר לנו שלא משנה מה אנחנו רואים, אסור להילחץ משום דבר "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו".

שיהיה לנו יום טוב ובשורות טובות ♥