השבוע, עקב התקף נוסטלגיה מטורף שעבר עליי החלטתי לחזור לכמה בלוגים ישנים שלי שכתבתי לפני כמה שנים.
כמו שכבר סיפרתי פה פעם היו לי המון בלוגים, חלקם הוציאו את הצד הפואטי שבי, חלקם הוציאו את הצד האומנותי שבי, חלקם גרמו לי להדמות כמישהי אחרת אבל באף בלוג לא הייתי אני, אני נטו בלי התיפייפות נפש ובלי משחקים.
מה שלא קרה באף בלוג קורה כאן, בערך.
אני אף פעם לא אהיה 100% אני מול אף אחד, לא מול המשפחה, לא מול החברים, לא מול בלוג אינטרנטי ואפילו לא מול היומן שכתבתי פעם.
תמיד אגלה רק 70-80% ממה שבאמת קרה את שאר הפרטים אשמור לעצמי.
תמיד אשאיר לי מקום לברוח אליו, תמיד אשמור לי סוד קטן ופרטי מכל סיפור וחוויה.
במסגרת שיטוטיי בבלוגי העבר הרבים שלי נתקלתי באחד שנפתח לפני שנתיים.
הופתעתי לגלות בו תקופות שנעלמו ממוחי, זיכרונות שחשבתי שקרו לפני כמה שנים טובות אבל מסתבר שהרחשו רק לפני שנתיים.
באותו בלוג ראיתי את עצמי של פעם, ילדונת.. לא יודעת מי לימני לא יודעת מי לשמאלי, נאיבית, בעלת תום וכמעט ולא יודעת כאב.
עברו כבר שנתיים מאז שהבלוג נסגר ובהשוואה לאז רואים את השינוי, רואים שהתבגרתי, שהחכמתי.
התום עדיין נשאר אך מוקרן רק כלפי חוץ, מבפנים אני מחושלת וחזקה, יודעת להבחין בין טוב לרע ונהנית לשחק ולתעתע בגבול הדק הזה בין מציאות לדמיון.
הסיור בין הבלוגים הרבים גרמו לחיוך של זיכרונות עבר להתפשט על פניי ולניצוצות רבים בשתי עיניי, גרמו לי להיזכר באותן חוויות מקסימות גם אם אז הן שברו אותי.
כמה כיף שיש בלוגים :)
אגב, אם כבר בבלוגים עסקינן יש לציין שהבלוג חגג יומולדת שנה ב12.11
ואם כבר יומולדת היום 6.12 האמא היקרה שלי חוגגת יומולדת, מי ייתן והיא תזכה להמון שנים מאושרות ומלאות בריאות, אור, הצלחה ואהבה.
אני יודעת שאולי כל הקוראים שנכנסים לאחרונה לישרא מצפים מכולם לכתוב על השריפה אבל קשה לי, אני עדיין לא מוכנה לדבר על האסון הכבד הזה.
מבטיחה כשאוכל להתבטא אבוא לפה ואפרוק.
ואם כבר כתבתי פה כל מיני הודעות אז אני אציין כזה על הדרך שיש בחור חדש (בלי עין הרע!) שאחראי אגב לשיר המקסים שנמצא בשיר השבוע.
כשהיו פרטים נעדכן נקווה שיהיו ;)
שבוע טוב שיהיה לכולם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
