אושר בא לעצב, הזמין אותה לצאת.
עשתה פרצוף עצוב אמרה שאין לה מה לתת, הוא עשה פרצוף שמח, אמר לה: תהיי עצמך, ענתה לו: אני לא יודעת איך.
הוא אמר לה: ככה אני אוהב אותך, תראי איך אני אצחיק אותך, יותר לא תבכי ולא תהיי עצובה כזאת, ואוכיח לך שעצבות היא סתם מילה מהאגדות.
אז הלכו עצב ואושר, ישבו בבית קפה.
הוא התאמץ בפרצופים מצחיקים, וזה לא עלה יפה. אז נכנס לדכיאון והעצב הפכה לעצובה.
כנראה שיש גם עצבות באהבה.
היא אמרה לו: ככה אני אוהבת אותך, אל תשתנה תהיה עצמך. תראה בחיים הכל עובר ולפעמים האושר גם חוזר.
אמרה לו: לא חשוב, בוא נחיה ביחד.
אמר לה: הכיצד? הרי תמיד נהיה עצובים.
אמרה לו: אל תדאג, מדי פעם נתחלף בתפקידים.

הוא אמר לה: ככה אני אוהב אותך.
תראי איך אני אצחיק אותך.
יותר לא תבכי ולא תהיי עצובה כזאת,
ואוכיח לך,
שעצבות היא סתם מילה מהאגדות.

[כפיר אפשטיין].