וואוו. קצת יותר מחודשיים שלא הייתי פה וזה מרגיש כל כך הרבה יותר.
לא להאמין. שאני, זו שהייתה כותבת פה את הפוסטים הדכאוניים והמתבכיינים האלו פעם. פשוט וואוו.
חודשיים? חודשיים עברו בסה"כ ואני בנאדם אחר לגמרי.
טוב לי, אני שמחה ומאושרת, וטוב לי. טוב לי- זה משהו שלעולם לא חשבתי שאני שוב אגיד. לא להאמין שעברו חודשיים והכל השתנה כל כך מהר, וכל כך לטובה.
אני קוראת את הפוסטים, שלי, מלפני שנתיים וארבעה חודשים, קוראת ופשוט לא מאמינה שזו אני.
פעם, כשהייתי מדפדפת בארכיון, וקוראת את כל הפוסטים הייתי מרגישה משהו, העצב היה עולה וחונק אותי בגרון, הייתי מוצפת ברגשות. עכשיו, זה מרגיש לי כמו בלוג של בנאדם זר, אחר לגמרי ממני.
הטוב התחיל עוד לפני החודשיים האלו, עוד בחופש הגדול אבל מסיבה מסויימת ולא ברורה רק עכשיו קלטתי אותו. את כל הטוב ואת כמה שאני מאושרת.
אני? אופטימית? זה הדבר האחרון שהייתי יכולה להגיד על עצמי לפני שנתיים וארבעה חודשים, וכעת, זה הדבר הראשון שאני אומרת על עצמי. טוב לי ואני אופטימית.
אז כן, יש לי מישהו חדש ורציני וזה מריח כמו הדבר הכי נכון והרגשות רק מתחזקים, אבל גם אם לא היה לי אותו הייתי מאושרת. והדבר הכי נכון שהבנתי בתקופה הזאת, זה שהאושר שלי והטוב בחיים שלי לא צריך להיות תלוי באף בנאדם אחר, גם לא באהבה. אהבה- זה סתם בונוס, זו פריבילגיה למי שכבר יש הכל ורוצה עוד קצת. אני כבר לא אהיה אומללה וארגיש בודדה כשלא יהיה לי אף אחד וכשאני לא אצא עם אף בחור, כי אני יודעת שזה יבוא, וזה יבוא לבד, בזמן המתאים וברגע הנכון ביותר.
אני מאושרת כי אני שלמה עם עצמי ועם ההחלטות שלי, עם המעשים שלי, אני יודעת שיש לי חברות טובות שתמיד ייתמכו בי ויהיו שם בשבילי, יש לי את כל הדברים החומריים שאני רק רוצה, יש לי משפחה אוהבת, ובנוסף כמובן אהבה.
אז כן, גם התבגרתי המון והשתניתי, החכמתי והתנסתי בהמון דברים, מה שגרם כמובן לשינוי הזה. התפיסה שלי לגבי החיים השתנתה- כל דבר שקורה, קורה לטובה (:
כן, לחשוב תמיד על הצד החיובי זה נכון, כשרע לך אל תסתגר ותהיה לבד, תמיד יש שם מישהו בשבילך- אז לך אליו, לשקוע ברחמים עצמיים זה לא עוזר, אל תוותר על התשוקות והחלומות שלך בחיים, לחשוב פעמיים זה לא מזיק, אם תאהב את עצמך גם אחרים יאהבו אותך, פשוט תהיה מי שאתה והכל כבר יסתדר מעצמו.  אלו משפטים שבחיים לא הייתי מסוגלת להאמין בהם.
אז אני עדיין רבה כמעט כל יום עם ההורים, עדיין קשה לי עם העובדה שויתרתי על הריקוד ולעיתים מאוד קרובות אני מוצפת בזכרונות, וזה לא שהכל בסדר, אין כזה דבר הכל בסדר, שום דבר לא מושלם אבל אני עדיין מחייכת. כי אני מבינה, שאם אני באמת רוצה אני אוכל לשנות ולהשיג את הדברים האלו בחזרה.

יהיו עוד הרבה רגעי שפל בזה אני בטוחה, כי אחרי כל עלייה חייבת להיות ירידה, אבל תמיד חשוב לזכור את העלייה שתבוא אחרי.

עוד 157 ימים נשארו עד שאסיים באופן רשמי את התיכון. התחלתי לספור את הימים עוד בשנה שעברה כשרק רציתי שהסיוט הזה ייגמר כבר. היום אני רק מקווה למצות כל שנייה וכל רגע בצורה הטובה ביותר כי זה לא יחזור יותר, ואני אסיים את התקופה הכי משמעותית בחיים שלי.

אז אני לא יודעת אם אני אחזור לכאן עוד הרבה פעמים, אבקר מדי פעם כמובן, אולי אם אצטרך לפרוק משהו אחזור לכתוב, אבל לא באופן קבוע ושותף, כי היום, אני סוגרת מעגל. היה טוב והיה רע, אבל טוב שהיה מה שהיה. רק למדתי מהכל ובזכות זה אני בנאדם אחר וטוב יותר.

הזמן עושה את שלו. ללא ספק.