הערת שוליים

השבוע השלישי ללימודים, שמרגיש לי כמו חצי שנה. אני לומדת המון שעות, ואני מגיעה הביתה מעוכה, אין לי כוח לשבת אפילו עוד דקה ולפתור עוד תרגיל או לקרוא שוב את החומר של ההרצאה של אותו היום. ובסוף אני מוצאת את עצמי בסופ"ש יושבת וחורשת, ובקושי מספיקה לנוח.

ובין לבין, אני מבינה שהחומר שאנחנו לומדים כרגע פשוט לא מעניין אותי ברובו. מתמטיקה, פיזיקה, כימיה. זה עיקר השבוע שלי, פה ושם יש גם כמה קורסים קצת יותר מעניינים.

יש בכיתה שלי אנשים מקסימים, ויש בה אנשים שבטוחים שהם עדיין בתיכון, וזה מעצבן אותי. המון דיבורים ורעש באמצע השיעור, יחס מזלזל כלפי המרצים, אנשים שלא מקשיבים ואח"כ שואלים מיליון שאלות, על חומר שהסבירו דקה וחצי קודם. זה מעצבן אותי, קיוויתי שבגיל 25 הדברים יראו אחרת, אבל מסתבר שהם לא.

וכל יום כשאני לומדת עוד משהו במתמטיקה או עוד משהו בפיזיקה, ואני מבינה כמה שזה קל ופשוט, אני לא מצליחה להבין למה לעזאזל היה כ"כ מסובך להסביר את הדברים האלה בתיכון בצורה הגיונית.

וברמה האישית, החיים שלי דיי מוקפאים כרגע. אני משתדלת פה ושם קצת לצאת בסופשבוע ולראות חברים, אבל זה כמעט ולא קורה. אני מוצפת במטלות, אני מנסה פה ושם גם לעבוד קצת, ואין לי יותר מדי כסף כרגע.

קיוויתי שכשאני אתחיל ללמוד אני אכיר יותר אנשים, בסופו של דבר אנחנו כיתה מאוד מצומצמת, אנחנו לומדים את כל הקורסים ביחד ואין יותר מדי משהו מעבר...

זה מצחיק, דווקא כשהתחלתי ללמוד אני מרגישה תקועה במקום.