moon shoes

גוטנטאג, קיטי.

מי אני? איפה אני? איפה אני רוצה להיות, למה, והאם זה כתם או אגם  על המפה? אני מורטת את שיערותיי המסמורטטות בניסיון להשיב על השאלות האלה.

אני לא אוהבת את עצמי.

אני בטוחה שאנשים אחרים לא אוהבים אותי.

אני לא כתבתי את השם שלי מעולם (פנו אליי בתור ליטל ווייט ליי ), מפחד שמישהו יקרא ויחשוב עליי מחשבות מוזרות. (אם אתם עושים זאת כרגע, זה אמנם מחמיא, אבל תפסיקו.)

אני רוצה שיאהבו אותי.

אני רוצה שיהיה לי משהו לצעוק.

אני רוצה חלום.

אני רוצה שמישהו יחבק אותי ויגיד לי שאני האחת בשבילו.

אני רוצה שמישהו ירצה להיות כמוני.

אני רוצה להיות הכי טובה.

אני רוצה לרצות. בלי לחשוב. ולהשיג.

לעזאזל, אני רוצה!

אני רוצה ללבוש שמלה לבית ספר.

אני רוצה להגיד ניה.

אני רוצה שאנשים שאני אוהבת ירצו להיות בקרבתי.

אני מקווה שאתם לא חושבים עליי שאני איזה פתטית ממלמלת עם לוק של הומלס ווויטס של תנשמת. ואתם יודעים מה? תחשבו. תחשבו הכי חזק שאתם יכולים. תלחשו את המחשבה הזאת, תכתבו אותה, תצעקו אותה. אני אעשה כאילו אני שמה *כולנו יודעים מה, אני ארגיש מלוכלכת אם אני אכתוב את זה* על הכל, ואנסה להאמין שזה נכון.

תודה על ההקשבה, קיטי.