טוב, אז ככה, קוראים נכבדים. וגם אתה. הבלוג מת.
יחי האלפים שעוד נשארו.
אני, בלב כבד, פורשת מחוג החופרים ברשת, דהיינו ישראבלוג- זה פוסט ההספד של הבלוג הזה.
אם להגיד את האמת, מעולם לא היה לי מה להציע לקהילה הזאת.
אין לי חיים מרתקים, אין לי אמירה יוצאת מן הכלל, ההגיגים שיש לי בדרך כלל לא מצחיקים\פיוטיים\ דיכאוניים עד אימה וגורמים לך לרצות לחתוך ורידים\כוללים פימו .
אני לא חכמה במיוחד, אני לא יפה במיוחד, אין לי פטיש מטורף על שום נושא (טוב, אולי יש לי. לא משהו שאי פעם יחשף). אני לא אנורקטית.
אני לא יודעת לכתוב סיפור על - רומן רומנטי מטופש\ ערפדים+רומן רומנטי מטופש\ מדע בדיוני+ רומן רומנטי מטופש\ פאנפיקים+רומן רומנטי מטופש, ברוב המקרים גם חולני וכולל יחסים הומוסקסואליים,או פדופיליה, או התעללות מינית בחפצי בית. או הכל ביחד.
אני לא רבה עם ההורים שלי, אני לא צובעת את השיער או עושה פירסינגים, אין לי שום דבר למכור, שום דבר לקדם.
אני לא פילוסופית בעלת עומקים-עד-אין-חקר עם שם מתוחכם בלטינית ותמונה לבלוג שכוללת חמור\כונכייה\ציור של מגריט.
אני לא חנון מגניב שממש גרוע בצייר אבל ממש מצחיק, וכל דבר שהוא עושה צועק i am totally awesome
אני לא זוג פקאצות שמעצבות כפתורים של אדוארד קאלן ברקעים מתחלפים\ילדה עם קאפקייק\שחפים בפוטושופ.
אני לא מטורפת על אנימות.
ולא על ספרים מסויימים.
ולא על סרטים.
ולא על דוגמנים, ולא על שחקנים, ולא על מכוניות, ולא על בדים, ולא על פימו, ולא על תל אביב.
ואני לא דורשת מאנשים לקבל אותי כמו שאני וזהו.
אני כן,
ילדה.
חולמנית.
פנטזיונרית.
מלאת חלומות ושאיפות.
חסרת דעה פוליטית\אמנותית\מוסרית.
מחכה לאביר על הסוס הלבן.
או לסאם מעל-טבעי.
יש לי חברות טובות.
ובית טוב.
ואני לא צריכה אתכם.
אתם לא צריכים אותי.
אם כן,
שלום, ואולי גם להתראות.
מחוץ לפורמליות של ישרא-בלוג
מחוץ למדים של האאוטסיידר
מחוץ לניסיון הנואש להרשים, ולקבל תגובות.
במקום שבו אפשר לראות פנים, פנים אמיתיים.
כשהעולם האמיתי הוא החומר לחלומות שלכם, ולא הדלות של המציאות הווירטואלית, בה הכל אמיתי אבל לא ניתן להרגיש.
כשאנשים לא צריכים להתחנן לתגובה.
מקווה שנתראה.
littlewhitelie.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LittleWhiteLie