עברו הרבה מים בנער מאז שהייתי ילד חסר חברים.
מאז הצלחתי למצוא המון חברים בתיכון, שחלקם הפכו להיות חברים לחיים. שגם בזה חטאתי, ושכחתי אותם מדי פעם, ולא שמרתי על קשר.
כי אין מה לעשות, זה קשה. כל אחד הולך לנתיב אחר בחיים שלו, לכל אחד יש תחומי עניין אחרים, לכל אחד יש אנשים אחרים בחיים שלו. לפעמים זה מרגיש כמו קשר שמתבסס מחד על נוסטלגיה, ומנגד על בדיקה שגרתית לראות - האם אני נמצא בקצב, האם הם עקפו אותי בלימודים, בזוגיות, בעושר, באושר, במגורים יותר יוקרתיים? השוואה עצמית.
הגעתי לחיי הבוגרים, ושם הכרתי כמה חברים חדשים במסגרת המקום העבודה שלי ב7 שנים האחרונות.
בעיקר שתי בנות, לסביות (אחת בארון, ואחת לא) שהפכו להיות החברות הכי טובות בחיים שלי בשנים האחרונות. במיוחד אחת מהן, שאפילו טסתי איתה לחו"ל- הפכה להיות חברת אמת.
אבל אז הבנתי, שהחברויות האלה כ"כ לא אמיתיות. מתבססות ברובן על קנאה, אינטרסים, רכלנות, משחקי כוח- שנובעים באופן דיי ישיר ממקום העבודה המשותף שאנחנו חולקים. כשזהו הבסיס ההיכרותי בנינו, אין מנוס מכך שזה יהיה הצל שירדוף את מערכות היחסים שלנו.
אחת מהן, נקרא לה שלי. גדולה ממני בכמה שנים, ההיכרות שלנו החלה כאשר אני הייתי עובד פשוט, והיא הייתה המנהלת שלי בעבודה. מהר מאוד הפכנו להיות החברים הכי טובים שיש. כעבור זמן מה, היא החליטה לפרוש לאפיקים אחרים, כי הרגישה שהיא מיצתה את התחום הזה. במרוצת הזמן, אני קודמתי להיות מנהל (ואף מנהל בכיר יותר ממנה), והיא החלה בלימודי תעודה לתחום אחר, אך כסטודנטית התקשתה לפרנס את עצמה. הצעתי לה להצטרף למקום אותו אני מנהל, הצעה שהתבססה על אינטרס משותף- לה זו תהיה עבודה נוחה, מוכרת וגמישה בהתאם לצרכיה הסטודנטיאלים, ולי העבודה תהפוך להיות יותר כיפית ונעימה כשחברה אמיתית מצטרפת אליה, ויחד עם זאת- יקל עלי בהמון משימות בעבודה, היא הרי הייתה המנהלת.
איך שהוא קרה, שהמנהלת שלי בעבר- הפכה להיות העובדת שלי בהווה. ברגע שהיא חזרה, מעולם לא חשבתי שאני מסכן חברות כ"כ חזקה ושאחשף לצדדים באישיות שלה, ובמערכת היחסים שלנו- שכ"כ לא טהורים ונקיים כפי שחשבתי. גיליתי זאת מהר מאוד, פחות משלושה חודשים; שלי לא הסתדרה עם אחד העובדים, וציפתה שאהיה לצידה ואפטר אותו (אף על פי שאני חשבתי שמדובר בעובד טוב). בגלל שלא נהגתי כך ולא הסכמתי לפטר אותו, היא זרקה לי ערימות של ביקורת עלי כמנהל, ויתרה מכך- החליטה לא לדבר איתי יותר. היינו מתראים יום-יום בעבודה ופשוט לא מדברים- עינינו היו נפגשות ומתעלמות זה מזו. המצב הזה היה קשה בכ"כ הרבה אופנים:
1- זה פגש אותי לראשונה בהתמודדות עם ביקורת במקום העבודה שלי. אני נחשב לאחד העובדים הטובים ביותר בחברה, מעולם לא התמודדתי עם ביקורת כה קשה וחודרנית, הרגשתי שהיא במכוון מנסה להוריד את ערכי בגסות, ומנסה להרגיש בחזרה את העליונות שלה עליי כמנהלת.
2- מדובר במצב כ"כ כואב ומתוח כי היא הייתה חברה שלי שאהבתי מאוד, והמנהלת שלי בעבר שכ"כ הערכתי, מעולם לא רבנו לפני כן. ולא רציתי לאבד חברה יקרה.
3- זה פגש אותי לראשונה במקומות בהם אני מכיר את עצמי כאדם בתוך ריב. אני טיפוס שמעולם לא רב עם אף אחד, שוחר שלום, מוותר על עצמי- העיקר כדי לא לצבור לעצמי אויבים חדשים. זו פעם ראשונה, שהוכנסתי לזירת ריב- מבלי שנשאלתי אם אני רוצה בכך, מבלי שעשיתי/נקטתי בפעולה כל שהיא, מבלי שפגעתי בפעולה מכוונת, או יזמתי פגיעה כל שהיא. להיות במקום הזה בעיקר הרגיש לי כאיבוד שליטה.
4- כאחד שהכבוד והמעמד חשובים לו (כמו לרובינו), הרגשתי מושפל בפני שאר העובדים שלי שאני אמור לנהל, ואמור להיות המודל לחיקוי עבורם. עובדת בחברה מרשה לעצמה "להחרים" את המנהל שלה, מבלי שהמנהל יכול לעשות מהומה (בשלב הזה, עוד חשבתי שנשלים. אהבתי אותה והערכתי אותה כמנהלת עבר, לא היה לי את האומץ לצאת נגדה. ומעבר לזה- הייתי זקוק לה כעובדת חזקה).
5-זה השפיע מאוד על הקשר שלי עם החברה הכי טובה שלי (שסיפרתי עליה מקודם, שגם אותה הכרתי במסגרת העבודה)- שרון. אני ושתיהן היינו מעין שלישייה כזו, של חברים מאוד טובים. לרוב, אני ושרון היינו החברים היותר טובים (הולכים לכל מקום, נפגשים המון, יודעים אחד על השנייה הכל), ושלי הייתה חברה טובה, אך קצת פחות. בעקבות הריב הזה- ביני לבין שלי- יחסי הכוחות בין כל השלישייה השתנו, והחברות שלי עם שרון השתנתה גם היא- ומיד אפרט מדוע.
לאחר תקופה ארוכה של סכסוך ביני לבין שלי, הצלחנו לעלות על דרך המלך. וכעבור כמה חודשים, התחלנו לדבר- ואף חזרנו להיות חברים (לא כמו פעם, אבל היינו בסוג של חברות). אפילו קניתי לה מתנה מושקעת ליום הלדת, והיא ידעה להעריך. אך כעבור שבועיים, שלי באה וביקשה ממני העלאה בשכר (שגם ככה, מלכתחילה, כמנהלת עבר שחזרה להיות עובדת- קיבלה שכר גבוה מאוד ביחס לתפקיד שהיא עושה)- אמרתי לה שאעשה כמיטב יכולתי ואעביר זאת למנהל שלי, שהחליט בינו לבין עצמו- שכרגע היא אינה יכולה לקבל העלאה במשכורת, ואף אמר לה זאת בפנים.
שלי החליטה שהיא כועסת עליי, שלא "העברתי את המידע" כמו שצריך למנהל שלי. כיום בדיעבד, אני מבין שהיא התיקה את התוקפנות והכעס שלה מהמנהל שלי שלא הסכים להעלאה שלה (לא כדאי להוציא עצבים על גורם גבוה במערכת)- כלפיי, כי נוח לה להפוך אותי לשק החבטות שלה. ושוב הכל חוזר חלילה- היא לא דיברה איתי, התנהגה בצורה מחפירה וכו'. עד שלפני שבועיים, היא הודיעה לי שבסוף החודש היא מתפטרת (כאשר הטיימינג של ההתפטרות הוא שבועיים לפני תקופה מאוד קשה בעבודה, והיא מאוד מודעת לזה).
וכעת, אני זה שיוזם את השתיקה בנינו, את האווירה העכורה. אני כ"כ כועס, פגוע ומושפל- שאני לא יכול להירגע ולדבר איתה.
וכאן נכנסת החברה השנייה שלי- שרון. שרון ואני היינו באמת חברים מאוד טובים. שרון היא לסבית בארון, שתמיד הייתה מאוהבת בסתר בשלי- שהיא לסבית מחוץ לארון. פעם לשלי הייתה בת זוג קנאית, כה קנאית שהיא ביקשה לנתק את הקשר שלה משרון- והיא אכן עשתה זאת. שלי ניתקה את הקשר משרון, ושרון מאוד נפגעה מזה, הרגישה "שמישהו ממש זרק אותה, נפרד ממנה" לפי המילים שלה.
בעקבות הריב המאוד גדול שלי עם שלי, לשרון היה 'פירצה' להכנס לחברות מאוד חזקה עם שלי, "להחליף אותי"- כעת לשלי היה חלל פנוי לחברות חדשה ואינטנסיבית. וזה מה שקרה. שרון ושלי נהפכו לחברות הטובות ביותר.
בעקבות הריב עם שלי, נכנס המון מתח לחברות שלי עם שרון. אני ושלי לא חסכנו בביקורת ובריכולים אחד על השני בפני שרון. באיזה שהוא מקום הרגשתי, שאני בתחרות. בתחרות על ליבה של שרון. את מי היא אוהבת יותר- את שלי או אותי? עם מי היא מסכימה יותר בריב הזה- עם שלי או איתי? שרון בכלל חושבת שאני מנהל טוב? אולי היא ושלי מרכלות עלי בלי סוף שאני מנהל גרוע (מעולם שרון לא נתנה לי מחמאות על הניהול שלי, אף על פי שהוא עתיר הישגים). תמיד הרגשתי שאני מפסיד בתחרות הזאת. לא פעם ולא פעמיים, תפסתי את שרון גם מספרת מידע שסיפרתי לה לשלי. ובפעם האחרונה שזה ככה, החלטתי שאני שם לזה סוף. אני יוצא מהתחרות הזאת. והפסקתי לדבר גם איתה.
כמובן שמאוד קיצרתי ותמצתתי כאן את כל הסיפור. אבל כתוצאה מכך- נשארתי בלי שתי חברות. שתי חברות שהיו כל עולמי בשנים האחרונות. שבגללן וויתרתי על החברים הקודמים שלי והתרחקתי מהם. ועכשיו, אני מרגיש כל כך לבד. כל כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
