עד עכשיו לא הייתי באמת בטוחה שאני מאוהבת בו.
עכשיו? אני לגמרי בטוחה. אני מפחדת =\
יש לי כ"כ הרבה חששות, אני כל הזמן שואלת את עצמי "ואם..ואם..ואם.."
הפרידה האחרונה שהייתה לי ממישהו שאהבתי, כ"כ שינתה אותי, אני לא מה שהייתי,
קשה לי פשוט לזרום עם המצב, לפני כל צעד אני חושבת, הרבה, יותר מדיי.
אני רוצה לעשות כ"כ הרבה דברים איתו, להגיד לו כ"כ הרבה דברים, אבל מהפחד - קשה לי.
עשיתי רשימה של דברים שאני יגיד ויעשה, וחשבתי על כל דבר מלא פעמים, והתחרטתי על חצי מהרשימה והחלטתי שאני לא יעשה/יגיד.
מהפחד.
אני לא רוצה להתאהב שוב, זאת אומרת, אני רוצה ולא רוצה.
אני לא רוצה - כי בסופו של דבר ניפרד, הרי לא נשאר לנצח, ובסוף אני אשאר שבורה, הפחד להיפגע אוכל אותי ולא נותן לי לזרום עם מה שקורה.
אני רוצה - כי להתאהב זה כיף, זה ממלא את הבטן פרפרים, יש למי להתקשר כל לילה לפני שהולכים לישון, וללכת לישון עם חיוך בזכותו.
אבל איך אפשר לא להתאהב בך?
אתה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש, אני פשוט מרותקת אלייך.
השיחות פלאפון שלנו עד השעות הקטנות, הסמסים בבוקר, הנשיקות שלך, החיבוקים שלך, הליטופים שלך, הלחישות שלך, כשאתה עושה לי את ה"בבקשה" הזה שאי אפשר להתנגד אליו, כשאתה אומר לי "אני אוהב אותך" ואני כולי נמסה, ולא עונה לך ואתה מחייך,
העיניים המדהימות האלה שלך ירוקות דבש שכאלה, ההתחכמויות האלה שלך - כשאני אומרת לך "איך אני אוהבת שאתה אומר לי שאתה אוהב אותי" ואז אתה עם ההתחכמות התמידית -"איך?".
מה אני יכולה להגיד? כבשת אותי.
♥ JE T'AIME
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: