פתחתי את תיבת הדואר ואיזו התרגשות, הנה הספר שאני אמור לתת עליו ביקורת. החזקתי אותו סגור לידי כל יום העבודה וכשחזרתי דפדפתי והתחלתי לקרוא את העמוד הראשון. למחרת, עדיין בעמוד הראשון, עברתי בתמיר ספרים וראיתי שם ספר של מיכאל הנדלזלץ על שרלוק הולמס, הייתה איזו התחבטות, בשביל מה לקנות, הרי במילא כבר יש לי ספר לשבת, אבל כמו שכולנו יודעים, כשיש התחבטות הספר כבר נמצא איכשהו בשקית ואתם מחוץ לחנות מנסים להבין איך התווסף אליו עוד ספר. שבת בלילה, הזמן להתחיל לקרוא בנחת, אין טלוויזיה, אין מחשב רק אני והספרים. פתחתי את המדונה של הרוצחים והתחלתי לקרוא את הדף הראשון. אני חייב להגיד שציפיתי ליותר מהקנון המדעי, בכל זאת על העטיפה של הספר כתוב שהמחברת זכתה בפוליצר לכתיבה מדעית, באיזור עמוד 93 הבנתי את הפרינציפ שלה ואת העובדה שיש משהו מאוד מעניין בכתיבה על מדע אבל אני מעדיף לחזור לקרוא סיפורת. פתחתי בשנית את העמוד הראשון בספר המדונה של הרוצחים ותוך כדי קריאה התחלתי להבין שספרים של הנדלזלץ תמיד נקראים טוב, לא זוכר ספר אחד שלו שהתחלתי ולא סיימתי. להנדלזלץ יש היסטוריה משפחתית עם שרלוק הולמס, סבא שלו תרגם את שרלוק הולמס לעברית, אנחנו אפילו יכולים לראות את התרגום שלו בסוף הספר של הנדלזלץ. ההיסטוריה של שרלוק הולמס (ספר שמבוסס על עבודה סמינריונית של הנדלזלץ, מה שמוכיח שיש אנשים שיודעים איפה שמורות להם העבודות האלו אחרי שסיימו ללמוד) נקראת בעניין רב, והספר מומלץ לכל אוהבי שרלוק הולמס. שבת בבוקר, אין לי מה לקרוא. אה, כן. המדונה של הרוצחים. אני עדיין מנסה לעבור את העמוד השלישי. לא ברור לי אם זו הכתיבה בצורה של שפה מדוברת מאוד, או החוסר עניין שהפתיחה עוררה ביאני עדיין מחכה לראוות אם אני אצליח לסיים את הפרק הראשון. אולי שם זה ישתפר. זה השתפר, פרסי ג'קסון הצליח שוב להציל את האלים, גם בספר השלישי שקראתי על המחשב. ומה עם המדונה? איך שהוא אלקסיס לא עשה לי את זה.  לסגנון הכתיבה מתרגלים בסופו של דבר, והוא אפילו נעשה ספרותי. אבל אם יש משהו שאני מחפש בספר זה שהוא יסחוף אותי, יגרום לי להכנס פנימה, לחשוב והכי חשוב לדמיין. המדונה של הרוצחים לא עשה לי את זה.

מאת גארפילד