את הספר "היה היה פעם" כתב א. א. מילן בשנת 1915 כאשר שירת כחייל בצבא בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. בספר זה כתב מילן אגדה שהיא למעשה פרודיה על שתי ממלכות דמיוניות – אורליה וברודיה - שיוצאות למלחמה.
הסיבה למלחמה – מלך ברודיה מנסה את מגפי הריחוף החדשים שלו וחולף מעל ראשם של בלוריטוב, מלך אורליה, ובתו הנסיכה יקינתון בשעת ארוחת הבוקר. בלוריטוב מורה לחיל הקשתים שלו לירות במלך ברודיה והם מתיזים זיף משפמו, מה שמוביל להכרזת מלחמה בין שתי הממלכות.
משם ממשיכה האגדה, בנימה מחויכת–צינית, לספר על קורות המלחמה ועל קורות הנשים שנשארות בארמון בזמן שהגברים יצאו לחזית.

כמו בכל אגדה, גם ב"היה היה פעם" יש מלכים, רוזנת ערמומית, נסיכה יפיפייה, נסיכים, פיות, קסמים, שינויי צורה, חרבות קסומות, גלימת היעלמות וסיפור אהבה. אולם, בשונה ממרבית האגדות המוכרות לנו, ב"היה היה פעם" הדמויות נלעגות, המלכים לא חכמים במיוחד (אך בהחלט אנושיים ורגישים), הנסיכות עלובות, הנסיכים לא תמיד טובים ולעיתים אף מגוחכים, הפיות עצבניות והקסמים לא בדיוק עובדים.

האגדה מובאת לנו מפיו של מספר כל-יודע ומובאת בדרך מתוחכמת המותחת ביקורת ומודעת לעצמה. הספר כתוב בנימה צינית–מחויכת מלאה ברוח שטות ואירוניה ההופכת את תבנית האגדה המוכרת לנו ("...והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה...") לפרודיה אנטי מלחמתית המראה כיצד שורת אירועים מטופשים מובילה לסכסוכים בינלאומיים הגורמים נזקים רבים. בין השורות של האגדה ניתן למצוא לגלוג רב על השחיתות של השלטון וביקורת על כותבי ההיסטוריה.

מי קהל היעד המדויק של ספר כזה, לא אוכל לומר. מבוגרים ודאי ימצאו בו פרודיה פציפיסטית משהו שגם היום, כמאה שנים אחרי כתיבתה, רלוונטית. ישנם גם ילדים שיוכלו ליהנות ממנו (אם כי ודאי לא יבינו את כל הרבדים), אם כי שפת התרגום [יעל – כיוון שאצלנו בד"כ אין קרדיטים למעלה, אפשר להוסיך כאן "של כרמית גיא"?] עשירה וקולחת אך אינני בטוחה אם היא נהירה לכל ילד ואם אינה קשה ומתוחכמת מדי בקטעים מסוימים.

אסכם את דברי על האגדה הלא שגרתית הזו בציטוט מדבריו של א. א. מילן – "זהו ספר שתיהנו ממנו, או שלא תיהנו ממנו. זה מין ספר שכזה".

אני נהניתי.

מאת יעל דומב-אלון

הסקירה התפרסמה לראשונה באתר המשובח של נוריתהה