יער נורווגי הוא הספר שגרם לי להתאהב בהרוקי מורקאמי, ולאחריו לא יכולתי
לעצור את עצמי מלקרוא את כל ספריו, יהיו אלה סיפורים קצרים או רומנים.
טורו וואטאנאבה, הדמות הראשית שלנו, נזכר בנערותו כצעיר יפני הלומד
באוניברסיטת טוקיו. במהלך הספר הוא מפתח יחסים רומנטיים מקבילים ומפותלים
עם שתי נערות - נאוקו ומידורי. מורקאמי, שמרבית הספרים שלו מושפעים בצורה
כזו או אחרת מתרבות הנוער היפנית של שנות השישים (הנוער האידיאלוגי של
אחר מלחמת העולם השנייה), שופך אור אחר ומעט מזלזל על אותם סטודנטים
מפגינים חדורי אידיאלוגיה, אך זה החלק השולי בספר.
הספר עצמו מתרכז כמעט כולו בנבכי נפשו של טורו, ועל הרגשות השונים
שמפתחות הדמויות בספר. איני אוהב בדרך כלל לקרוא סיפורי אהבה, אך זה ממש
אינו סיפור בנאלי ומלא קיטש, אלא שיר הלל לרגש האהבה והרומנטיקה, שמצליח
כמו ללכוד בבקבוק את תחושת האהבה התמימה ביותר. הספר נוגע גם במיניותם של
הנערים והנערות, בקלות הבלתי נסבלת בה נפשם מתערערת לבלי שוב (בשלב מוקדם
בספר מסופר על התאבדות אחת הדמויות ועם ההתמודדות הקשה שההתאבדות גוררת),
וגורם, לצד תהיות נוגות, רגשות רומנטיים ועצב, גם לרגשות עזים של הזדהות
עם הדמויות אצל הקורא - דבר שמתרחש אצלי, באופן אישי, לעתים נדירות יחסית
בזמן קריאה.
אם קראתם את אחד מהספרים האחרים של מורקאמי ולא נהניתם, אני יכול לומר
שזה ממש לא אומר שלא תהנו מיער נורווגי - הוא אמנם דומה בסגנון הכתיבה
לשאר הספרים, אך שונה מהם מאוד בשאר, במיוחד לקוראים שמתעניינים יותר
בעלילה מאשר בכתיבה עצמה. אני נוהג לומר שיש רק שני ספרים שאני יכול
להמליץ עליהם לכל חובב ספרות, יהיה הטעם שלו אשר יהיה, כאשר האחד מהם הוא
יער נורווגי (השני? הפתעה לפעם אחרת). כמו ש"התפסן בשדה השיפון" הוא חובה
לכל חובב ספרות בשנים הראשונות שבהן רוכשים את ההנאה מקריאה (נניח, גילאי
14-16), יער נורווגי הוא ספר בחזקת חובה לכל חובב ספרות בגיל קצת יותר
מתקדם (16 והלאה). מומלץ!
-
מאת נימי