לא פעם התחבטתי בשאלה  מהי הזהות הישראלית הכל כך חמקמקה ובלתי ניתנת להגדרה.  בעוד שברור לי מאוד מה הופך אותנו ליהודים, תהיתי  האם יש משהו- שלא קשור ליהדות שלנו- ושהופך אותנו ל"עם"?

בספרו של אמיר גוטפרוינד מצאתי את התשובה. ביד אמן, הוא מנתח להפליא את הדמויות שמאכלסות כל ילדות שהיא בארץ ישראל.

השכנים ניצולי השואה והשכנים בני עדות המזרח, הזוג ששנים  מנהל את ועד הבית ויש ביניהם ספק רומן. המלחמות  והאמונה התמימה בצה"ל הלא מנוצח מול המציאות של ניצחונות מרים וחללים אינסוף.

וליד כל אלה חיי היומיום, עם המריבות בין ההורים ומשחקי הכדורגל בשכונה..קרובי המשפחה המשונים שיש לכל אחד מאיתנו, וקרובי המשפחה המשונים של חברינו למשחק. האנשים שמאמצים אותנו אל חיקם ואלו שאנחנו אימצנו אלינו...

יש בספר הזה הכל: חוזרים בתשובה ומתנחלים, קיבוצניקים שמאלניים ואנשי עבודה ששגרת עבודתם במפעל היא כל עולמם ואין להחסיר ממנה...

זהו ספר של אוירה. ספר שהצליח לתאר את כל מה שהופך אותנו לישראלים, שהצליח לקבץ יחד את סיפור חייה של המדינה בסיפור חייהם של ארבע חברים בשכונה חיפאית. יש גם סיפור אהבה וסיפור עלילה- אבל עיקר קסמו של הספר הזה הוא בעיני בדמויות המשורטטות ביד אמן, ובמבט החומל והנוקב של הכותב.

  בעקבות הספר הזה התאהבתי לחלוטין באמיר גוטפרוינד.  יוצר מוערך שכתב מספר רבי מכר בשנים האחרונות וזכה בפרסים רבים . את כל ספריו האחרים רכשתי. לצערי- לא הצלחתי לשחזר את קסם ההתאהבות בספריו האחרים, (למרות שיש מי שטוענים שהספר הזה הוא הפחות טוב מבין ספריו...)

 כשסיימתי לקרא  אותו, נרגשת כולי מיהרתי לבשר לכולם שחובה עליהם לקרא את הספר הזה. להפתעתי  גיליתי שלא כולם שותפים לדעתי.  זה סביר ובגבולות ההגיון שלא כולם יחלקו אותה דעה, אבל המעניין הוא כי מעולם לא נתקלתי בתגובות כה סותרות וכה קיצוניות לאותו ספר.

יש מי שכמוני- התאהב  לחלוטין.  ויש מי שקרא ושאל אותי במבט תמה: "ממה את מתלהבת בדיוק? סתם ספר  מטומטם".

אז נכון,  הספר אינו אחיד ברמתו לכל אורכו-  יש שם  כמה תהפוכות עלילתיות שהדעת קצת מתקשה לקבל, ובכל זאת, איך אפשר שלא להיות מוקסם ממנו? שלא לדבר על החלחלה והזעם שהוא מעלה באנשים מסוימים.

יתכן שההסבר נעוץ בעובדה שציינתי קודם. שהספר הזה משקף את ישראל והישראליות, הרי ידוע שהתגובות  כלפינו נוטות להיות קיצוניות לכאן ולכאן.

יש מי שמוצא בנו קסם אינסופי ויש מי שלא יכול לסבול אותנו.

אני, כאמור,  מודה לאמיר גוטפרוינד על כך שכתב אותו. על כך שהצליח לנסח במילים את מה שקורה במדינה המוזרה והמופלאה, התמימה והתחמנית והמטורפת הזו, שנקראת ישראל.

מדינה שבשבילה גיבורים עפים.

מאת זלפה