טביה החולב – שלום עליכם

הוצאת כתר,

 236 עמ'

תרגום – דן מירון

2009

צרור סיפורי מופת אלו, מכניס את הקורא לתוך הווי החיים היהודים הישנים באוקראינה שלפני מלחמת העולם הראשונה וההתמודדות בחילופי הזמנים. דמותו שובת- הלב של טוביה, הפשוטה מבחוץ אך מורכבת כל כך כשמתבוננים קצת בסיפורים, גורמת להזדהות ולטלטלה רגשית ומשום כך להנאה מרובה בקריאת הספר. סיפורו של טוביה, דמות ססגונית ביותר, עם הארץ בעיקרו אך שופע פסוקים ומדרשים מסורסים, משופע בעליות ומורדות ובתלאות החיים האופייניות לחיים היהודיים בשנים ההם. קבוצה קטנה של גבירים (צריך למשכן את הבית כדי להיות עשיר, אומר טוביה בשעה שנקלע לבית של גביר) בשעה שרוב הציבור סובל מקשיי פרנסה והצקות הגויים. דרך ההתמודדות היא בלית ברירה: מה שיקרה לכלל ישראל הוא שיקרה לרב ישראל, דהיינו כולם סובלים ומה שיעבור עליהם יעבור גם על היחיד.

בכל זאת לטוביה יש סיפור ייחודי משלו: אב לשבע בנות (שזו צרה בפני עצמה בתקופה ההיא) שגדלות וצריך להשיאן, כספו אובד בתרמית, האחת נשאת לבעל מלאכה פשוט ובקושי שורדת, השנייה למהפכן שגולה לסיביר, השלישית משתמדת, הרביעית מתאבדת, החמישית לעשיר שפושט רגל, אשתו מתה, הוא מגורש מכפרו בפקודת הצאר וכו' וכו', לא פלא שהוא אומר(עמ' 131): רק אז הצגתי לקדוש ברוך הוא קושיה כמו זו שאיוב הציג לו פעם: מה אתה ראית, גוטניו, באיוב הזקן, שאתה לא מרפה ממנו אפילו לרגע. כבר אין יהודים אחרים בעולם?! בכל העובר עליו לא מאבד טוביה את חיוניתו, רגשותיו לא קהים והוא ממשיך להתמודד כל הזמן עם המצב במעשים ובעיקר בתחושות ובחלומות. דן מירון, שההדיר תירגם כתב אחרית דבר והערות לספר מתייחס ליצירה ממש בחרדת קודש. כאן יש מן ההגזמה לדעתי. כל הפלפול שבתחילת הספר אם לקרוא לסיפור טוביה או טביה לא מעניין את רוב רובם של הקוראים ושייך יותר להערות של מחקר ספרותי. ההערות לספר מתחלקות לשנים: ביאורים של מושגים שלא נהירים לחלק מהקוראים, ופירושים לספר.  ההערות נצרכות מאד ופעמים מירון אף קיצר בהן: לדוגמה במשפט: היא לא מבינה מה שאני מדבר, ועונה בחבית במקום בכד.. זה ביטוי תלמודי שלא מוכר לכולם "פתח בכד וסיים בחבית" שלא צוין בהערות, או המשפט: כששואב המים לוקח אותו בידיים (את הסוס) כדי ללמוד אתו את פרשת בלק... כשכאן הכוונה לדעתי לסיפור בלעם שהכה את אתונו במקל שנמצא בפרשת בלק. לעומת זאת את רוב הפרשנויות לא היה לדעתי להכניס בהערות כי זה פוגם בהנאה של הקורא שרוצה להתמודד עם הטקסט לבד ולפרשו בצורה חופשית. באחרית דבר מנתח מירון את היצירה בכללות. מבריק במיוחד הוא ניתוחו בסעיף ד את הסיבה שטוביה בחר בסופר שלום עליכם ולא ברב או במשכיל מסוג אחר לספר לו את סיפורו. עם זאת לדעתי הוא שופט את טוביה בחומרה רבה מידי כשמציגו כחדל אישים שלא לוקח את גורלו בידיו ומשלים עם הקורה עמו. אפשרויותיו של טוביה אינן רבות כל כך. מירון מוצא אף סתירה בדבריו שכשביתו הבכורה מתחננת לפניו שיסלח לבסוף לביתו שהשתמדה אומר טוביה: על רחמנות את מדברת אלי? איפה, אני אומר, הייתה הרחמנות שלה כשאני נשכבתי כמו כלב לרגלי הכומר יימח שמו, נישקתי לו את הרגליים, והיא אולי הייתה, אני אומר, החדר הסמוך, ואלי גם שמעה כל מילה?! מירון מציין שבתיאור הפגישה עם הכומר הוא דווקא הטיח בו דברים כדרבנות ויצא מעימו בטריקת דלת ובברכה 'שאלהים יגמול לך בכפל כפליים!'. אבל, לפי ההתרשמות מדמותו של טוביה כמי ששומר על כבודו היהודי מכל משמר נראה שהדברים שאמר לביתו הם מטפוריים כי אצלו עצם ההליכה לבית הכומר לבקש את ביתו מידו היא ההשפלה.

עם כל הנ"ל ניכר שמירון עשה עבודה מושקעת מאד ומדויקת מאד.

פשוט אין להחמיץ את הספר הזה!