מסכת גברים:

רב והקצב ועוד סיפורים. על גבריות אהבה ואותנטיות בסיפור האגדה ובסיפור החסידי

מאת: אדמיאל קוסמן

 [על הספר באתר כתר]

את כל הסיפורים שליקט, מאגד קוסמן תחת הכותרת: "מסכת גברים" – בה הוא בודק בעצם, מיהו הגבר היהודי?

"הגבר היהודי האידיאלי" נחשב במשך שנים רבות למנוגד לתבנית הגיבור הקלאסי.  היהודי המצוי היה זה  שיושב בבית המדרש ולומד, עובד על מידותיו (לא על מידות הגוף, אלא על מידות הנפש) ומצווה לכבד את אשתו- שהקשר שלו אתה מצריך נישואין וטהרה,  אף  יותר מגופו.

(לא פלא שהיהודים נודעו בעולם כ"בעלים טובים" שלא משתכרים ולא מכים את נשותיהם, "ככל הגויים")

. אני חושבת שתחילת הציונות והרצון להיות "עם ככל העמים"- שינו את תפיסת הגבר היהודי המוכר, ובמקומו עלתה האידיאה של דמות  "הצבר" הגברי.  דמות מחוספסת, שתקנית (בניגוד לציפייה מתלמידי חכמים שידעו לדרוש ולהתפלפל), שאיננה מחצינה רגשותיה, ושמאחוריה שורה ארוכה של כיבושי קרקע ונשים.

אבל דמות הצבר הגברי איננה שונה מאוד מדמות הגבר הגבוה, החזק והשתקן שמהווה בסיס לכל רומן רומנטי.  מיהו, אם כך הגבר האידיאלי?

התשובות לא פשוטות. הסיפור של ריש לקיש ור' יוחנן- שמובא בספר, הוא הסיפור שמתעמת יותר מכל עם התפיסה הזו. שניהם מייצגים קטבים של גבריות- האחד, שודד דרכים רב כוח, והשני – רב יפהפה, שכשרחץ בנהר ראוהו השודד- חשב שזו אישה וקפץ לנהר לאונסה. ר' יוחנן מציע לריש לקיש את אחותו, היפה הימנו, בתנאי שיחזור בתשובה, והאחרון מסכים. נושא אישה, מוליד ילדים וחי חיי פלפול בבית המדרש- יחד עם גיסו ורבו, ר' יוחנן.

אבל האידיליה לא נמשכת לנצח. ברגע שנוצרת ביניהם מחלוקת  אמיתית לגבי פרשנות מסויימת, או ברגע שריש לקיש יוצא נגד הבנתו של ר' יוחנן,  נקרע ביניהם קרע שאף אחות ר' יוחנן, לא יכולה לאחות. וכתוצאה מהקרע הזה מתים שני החכמים הללו בצער רב וביגון.

המסקנה של אדמיאל קוסמן מסיפורו של ריש לקיש ור' יוחנן היא: "בבית המדרש מצויים רוצחים כמו בחברת השודדים שממנה בא ריש לקיש. אלא שכאן הרוצחים קוטלים זה את זה בכלים שונים ו"מעודנים" יותר, אין מנהגם של החכמים בבית המדרש להרוג זה את זה חלילה באופן ברברי וגס, ברומח, כבעולם השודדים, אלא בדרך המיוחדת להם: ברומח הלשון." (עמ' 49 )

אם כך, גם היהודי הלמדן והנאמן, איננו חף מפגמים ופרשנותו וקנאותו לדבר ה' לעתים קרובות מתבצעת באופן שאין הקב"ה רוצה בו.

הספר מכיל סיפורים  מהאגדה והסיפור החסידי, כשכל סיפור זוכה לפרשנויות שונות שמאירות אותו ממספר זוויות.

קוסמן מביא סיפורים רבים שמתייחסים לאנשים שאמורים להיות  יראי שמיים, המדקדקים בקלה כבחמורה,  כמי שמוכנים להרוג את הזר השונה מהם. גם אם לא בפועל ממש- הרי על ידי התעלמות ממצוקתו או על ידי הלבנת פניו.

הוא מודע לכך שהסיפורים שהוא מביא הם סיפורים שבאו ללמד את האדם הקורא בהם לנהוג אחרת, לעתים- כמו בסיפורו של ר' שמעון בן אלעזר עם האיש המכוער- אנו רואים כבר בסיפור עצמו את החזרה בתשובה המושלמת של גיבור הסיפור – אך עצם העובדה שהייתה התנהגות כזו מלכתחילה, מוכיחה כי למרות הרצון לפתח את המידות, ולהפוך לאנשים טובים יותר העובדים את האל ואוהבים את בריותיו, רוב בני האדם נכשלים בכך, ונדרשים צדיקים גדולים כדי להבין עד כמה רוב בני האדם שקועים בהתנהגות מוסרית  כ"מצוות אנשים מלומדה", ולא מתוך הבנה עמוקה ואמונה עמוקה.

חלק מהפרשנויות מובא בשם המפרשים הקלאסיים של ארון הספרים היהודי, אך חלק אחר -שמעלה קוסמן – מפרש  את הסיפור המובא  דרך  עיניהם של פילוסופים שונים ואנשים שתמהני אם אי פעם שמעו בכלל על ר' חנינא, ריש לקיש וחוני המעגל...

שפתו של קוסמן נהירה, והוא מנגיש  את סיפורי מהתלמוד – כך שגם הקורא שאינו בקי בקריאת השירה הזו של ספרות האגדה, מוצא עצמו נהנה ומרותק אליהם.

  לצד הפרשנות שלו  לסיפורים המובאים מעולמות התוכן של ארון הקודש, צרם עבורי החיבור לסרטים עכשוויים כמו "החגיגה" והסרט הצרפתי "ניקוי יבש". עם כל הכבוד לתובנות ולהקבלות המעניינות שהוא שואב מהם, יש בזה מבחינתי שילוב בין זהב אמיתי - 18 קראט - למתכת זולה.

בניגוד להשוואה המרתקת והמאוד עניינית בין מוריד הגשם בתרבות הסינית לחוני המעגל, הרי שפה אין אלמנט של השוואה אמיתית, אלא ברור כי אלה דברים השאובים מעולם התוכן של הכותב, ונוצרת תחושה חזקה של ערבוב קודש בחול.

ובכל זאת, "מסכת גברים" היא יצירה חשובה, מרתקת ובעלת משמעות רבה. היא מעוררת מחשבה ומעלה דגשים חשובים שמתייחסים לתרבות שבאנו ממנה, לתרבות שאנו נמצאים בה היום.

בעיני, זהו ספר שחשוב שיהיה בכל ארון ספרים.

מאת זלפה