התופרת-פרנסס דה פונטס פיבלס

הוצאת מטר+כנרת זמורה ביתן

[על הספר באתר טקסט]

קודם כל אפתח ואומר שבין שאר החלוקות בעזרתן אפשר לחלק את קוראי הספרים, אפשר לחלק אותנו לכאלה שמראש לא ייגשו לספר בן 700  עמודים וכאלה שכן.

אני אגש קודם כל אל אלה, מפני שאם אגלה בעמודים הראשונים הפתעות טובות, אני יודעת שעכשיו אני יכולה להתרווח ולשקוע לעולם רחב וארוך, להכיר את החברים שלי ובני משפחתם לעומק, להספיק להיקשר...

אתם בטח מבינים שאני לא מחובבי הסיפורים הקצרים.

אז זה מה שקרה לי עם הספר התופרת. כבר מהמשפטים הראשונים נשענתי לאחור בהנאה וצללתי.

 כי הוא כתוב לא יומרני, ועם זאת מצייר לך הכל כאילו שאתה צופה בסרט.

כי אתה יכול לדמיין שאתה ממש שם.

 והעלילה... מרתקת.

הספר מספר על ברזיל של שנות השלושים. ואם יש משהו שאני אוהבת זה לסיים ספר ולהרגיש שחוץ מזה שנהניתי, גם למדתי דברים.

ומה אני יודעת על ברזיל?חוץ מקרנבלים ומוסיקה, זאת אומרת..

בספר שתי אחיות, בנות כפר קטן באזור נידח בצפון ברזיל.אנחנו גדלים איתן, וכשהן מתפצלות, אנחנו ממשיכים ללוות כל אחת בדרכה- האחת, מתחתנת ועוברת לאחת הערים הגדולות, ודרכה אנחנו נחשפים לעולם העשירים הוותיקים והחדשים, אדונים ומשרתים, שמרני ומודרני.

השניה, מצטרפת לקבוצת שודדים שחיה ב"סבך",המורכבת מאנשים שנמלטו אל הנקמה או מן הנקמה, או סתם מגורל אכזר, וחיים בנדודים עם קודים חברתיים משלהם. מן תערובת של גנבים אכזריים ורובין הודים מיטיבים.

דרך שתי האחיות אנחנו מקבלים חתך של ברזיל באותה תקופה, על התהפוכות הפוליטיות שלה, התמודדות עם בצורות, אצולה ופשוטי עם, והמון פשטות של מנהגים ואמונות, כמו אותם קדושים תלושי ידיים שמציבים על הגגות כדי שיביאו גשם... ואז,ורק אז, הם יקבלו את ידיהם בחזרה...כי קדושים היו פעם בני אדם והם מבינים באיומים...

לי הספר גרם לרוץ לאינטרנט ולברר מה קרה איתה, עם ברזיל, כשהספר נגמר...

ואתם? רוצו לחנות הספרים הקרובה.

מאת אירית ישראלי