לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מקום מפגש לאנשים שאוהבים לקרוא ספרים, לכתוב ולדבר על ספרים.

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

קסם ומסתורין: ג'וליאנה על "ביום שהמוסיקה מתה" מאת אופיר טושה גפלה


[על הספר באתר כתר]

מה היית עושה לו היית יודע את תאריך מותך.

בשאלה זו עוסק הספר של אופיר טושה גפלה: ביום שהמוסיקה מתה.

העיסוק במוות אינו זר לכתיבתו של גפלה. בספר עולם הסוף הוא מתאר את העולם שאחרי המוות שהוא למעשה דומה לעולם החיים. פה הוא עוסק בלפני באמצעות יצירת עיירה דמיונית בשם אינוביל אליה הגיע נער מסתורי שיכול היה לנבא את המוות של כל בני העיירה. את תאריכי המוות סגרו במבנה מיוחד וכל מי שמגיע לגיל 16 יכול לבחור אם לדעת או לא.

הידיעה משפיעה, על מהלך החיים של האנשים ואף על התנהלות העיר עצמה. יש הבוחרים לנצל כל רגע ורגע ולחשב כל פעם את קיצם לאחור כמו אותו שחקן שמחלק את חייו לשעות ומוותר על שינה כדי לדחוס עוד ועוד עד שבסוף הוא מגיע לטירוף ולהשלמה. חברות מתקרבות לאחר הגילוי שתאריך מותן זהה. חברת הביטוח מציעה תוכניות מותאמות לכל תאריך מוות וחלק בוחרים לברוח מאותו גורל ולחיות במקום אחר.

דורה גיבורת הרומן היא יוצאת דופן בעיירה. היא באה לבדוק את תאריך מותה ומגלה דף לבן וריק מה שהופך אותה לחריגה בסביבתה. בהמשך רואים איך דווקא אי הידיעה הופכת אותה לחופשייה יותר בהתנהלותה בחיים.

יש בספר הרבה קסם ומסתורין שכן טושה גפלה אמן בלתאר התנהגויות אנושיות במצבים חריגים ומזה נהניתי מאד. השאלה שעומדת בבסיס העלילה מעוררת מחשבה והמסקנה שלי הייתה שלא הייתי רוצה למרות הסקרנות הרבה לקבל את המסגרת של חיי בשלמותה. התודעה האנושית מכחישה את המוות ומדחיקה אותו ומצד שני מקבלת ממנו תזכורות כל פעם שאדם קרוב ואהוב נפטר או ממוות של אנשים שהכרת. באינוביל האנשים מתכננים את מהלך חייהם ביעילות מחרידה. מתחתנים צעירים ולא מתברברים בגלל הידיעה שזמנם קצוב. יש אנשים במציאות הרגילה שחיים ככה ואני תוהה מה עושים אנשים בעלי בעיות התארגנות שיודעים את תאריך מותם.

אהבתי מאד את דמותה של דורה שחיה את חייה דרך המוסיקה. היא שורצת בחנויות תקליטים ומחוברת לאוזניות. טושה גפלה למעשה הרכיב לה פסקול חיים שאת חלקו הייתי סקרנית להכיר. בהמשך היא זוכה להיות תקליטנית לוויות (אחת הפריווילגיות של לדעת את המוות  היא האפשרות לארגן לוויה לפי רוחך. עוד דבר שנשמע לי כמו משימה מעיקה לעילא).

 

קראתי את הספר במנות קטנות. התחלתי אותו בטיסה והיה לי מחסום שהשתחרר בהמשך בגלל העיסוק בנושא כל כך כבד. לאחר מכן המחסום נפרץ ולא יכולתי להניח אותו מהיד. למרות הכובד הוא משעשע לעתים, אנושי מאד וחד אבחנה ובעיקר נותן תחושה של משהו מקורי שלא נתקלתי בו בעבר. ממליצה מאד. 

 

מאת ג'וליאנה

 

עוד על הספר במועדון קריאה

 

 

 

נכתב על ידי , 4/7/2010 19:05   בקטגוריות ג'וליאנה, ביום שהמוסיקה מתה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



36,160
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למועדון קריאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מועדון קריאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)