על הספר באתר טקסט
כשהייתי בתיכון, הייתה שנה אחת בה הסתובבו כולם כשהם משמיעים קולות מוזרים ומבצעים תנועות חרקירי. זו הייתה שנת ה"שוגון" והחב'רה התחלקו לאלה שכבר קראו את הספר ולאלה שעוד לא.
איזה תענוג היה זה לצלול לתרבות של יפן העתיקה, אל עולם השוגונים והסמוראים, ללמוד מילים ביפנית ומנהגים מעולם שלא ידענו על דבר קיומו.
זאת הייתה נקודת מפנה באהבתי לקריאה ובמשיכתי לרומנים היסטוריים בפרט, ולתרבות של המזרח הרחוק בפרט.
והנה,30 שנה אחרי, נתקלתי בספר " סודות הג'ין שיי".
הספר מדבר על סין דמיונית של ימי הביניים. למה נעשתה כאן בחירה ליצור ארץ דמיונית, לא ברור לי. אולי כדי להימנע מהצורך בדיוקים היסטוריים.
ה"נושו" היא שפה סינית הידועה לנשים בלבד. זו שפה נכתבת סודית שהועברה במשך 500 שנה מאם לבתה, וגם הנשים שאינן משכילות ולא ידעו קרוא וכתוב באף ניב סיני אחר, ידעו את שפת ה"נושו" וכך היו מתקשרות ביניהן.
כיום שפה זו עומדת להעלם מן העולם.
במקביל לשפה סודית זו היה קיים גם מנהג ברית האחיות, הג'ייבאי ז'ימיי. כאשר אישה או ילדה הציעו ברית כזאת לחברתן, הן התחייבו בה לקשר בלב וברוח עד סוף חייהן. שום קשר, משפחתי או חברי, לא עולה בערכו על אחות ג'ייבאי ז'ימיי. ספר נפלא שנכתב על נושא זה הוא "סיפור כתוב במניפה".
תוך שהיא הופכת את שם ברית האחיות ל"ג'ין שיי" בארץ "סיאיי", פורשת בפנינו הסופרת את סיפור חייהן של שבע בנות, הנקשרות בקשר מסועף של אחוות ג'ין שיי.
האחת - אמנית מוכשרת, השנייה בעלת יכולות רוחניות מופלאות, השלישית לוחמת מיומנת, הרביעית אלכימאית, החמישית מלומדת, השישית רופאה והשביעית - נסיכה שהופכת למלכה רבת השפעה וכוח.
עלילה רבת הרפתקאות, דמיונית ואפלה בחלקה, עמוסת מנהגים ותרבות עתיקה, אווירה ונופים.
ואנו, נלווים בנשימה עצורה אל הבנות בעוד הן נלחמות, מצילות, מקריבות, נודדות אל מעבר לחיים עצמם, הכל בשם חברות הג'ין שיי.
כיף, כיף, כיף.
מאת אירית ישראלי