[על הספר באתר כתר]

כל כך הרבה אמונות יש בעולם, כל כך הרבה דתות. אנשים מקריבים את כל מה שיש להם בשם האמונה, בשל הרצון להיגאל ולזכות בגן עדן. ויש מי שיודע להסביר להם בדיוק מה הם צריכים לעשות כדי להגיע לשם.

אבל מה עושה מי שהאמונה המוכתבת לו שונה בעליל מהנטיות האישיות שלו, מההגיון הבסיסי, אפילו מחוקי הארץ בה הוא חי?

ספרו של דייויד אברשוף בוחן את השאלות הללו דרך סיפורן של שתי נשים,  שנקראות "האשה ה-19"

אן אלייזה בריגהאם חיה במאה ה-19, צמחה בבית מורמוני אדוק ונישאה לנביא בריגהם, יורשו של ג'וזף סמית, והאיש החזק ביותר בקהילת המורמונים בתקופתה. את שמה "האשה ה-19" קיבלה על שם מיקומה בבית.

השנייה, גם היא "האשה ה-19", חיה בשנות האלפיים. בזמן שבעלה מצ'וטט באינטרנט ומנסה להשיג נשים נוספות למלא את ביתו, הוא נרצח - והיא נאשמת.

בנה, החוטא ג'ורדן, שהכריחו אותה לזרוק מהבית בעבר (גם כן חוטא, תפסו אותו אוחז בידה של אחותו), מגיע לכלא ומנסה לסייע לה. שכן, היא חפה מפשע.

מעניין לראות כי דווקא זו, המודרנית, אדוקה ומאמינה בכל ליבה כי נישואיה כאשה ה-19 והליכה בדרך הראשונים תביא לה את גן העדן המיוחל. למרות ההשפלות שהיא חווה,  היא דבקה בדרך המורמונים.

אן אלייזה, לעומתה, ברחה מהקהילה והוציאה לציבור הרחב את הכביסה המלוכלכת של הקהילה המורמונית. שבשם חופש הדת בארה"ב הניחו להם לנפשם.

היא יצאה נגד הפוליגמיה וכתבה ספר שהציף את הנושא.  פעילותה גרמה לכך שחלק נכבד בכנסיה המורמונית יוותר על האושר שבריבוי נשים ויצא נגד הנחייתו המפורשת של ג'וזף סמית, מייסד הדת המורמונית והנביא שהאל נגלה אליו לראשונה מאז מת ישו.

שתי נשים שממוספרות באותו מספר, אבל שתיהן כה שונות זו מזו.

מה גרם לאן אלייזה לצאת נגד הקהילה שלה? האם ההיכרות מקרוב עם מוסריותו של "הנביא" היא שהופכת את רעיון הגן עדן המובטח לבלתי הגיוני, או שזו דווקא האנושיות הבסיסית שרוצה בבלעדיות על בן הזוג,  שמתקוממת נגד "חוקי האל" שכולם אמת? לכותב הספר עמדה ברורה.

ספרו של אברשוף מגלה כי למרות שחלק מהמורמונים אכן ויתרו על הפוליגמיה, חלק אחר עדיין חי באופן המומלץ ע"י הקדוש סמית, ודבר לא השתנה. יתכן שהחריף אפילו.

החיים מתנהלים בצילו של הנביא התורן, שבאמצעות שקרים – ובכוח הזרוע - מנהל את הקהילה ביד רמה.

כשאומרים "מורמונים" האסוציאציה שלי היא יוטה, אנשים יפים, רגועים ומנומסים שחיים בשלום רב עם הפוליגמיה ועם עשרות ילדיהם. יש מי שמספר שיש להם גם הון רב.

אבל הספר "האשה ה-19"  חושף את  הכאב ומעשי העוולה והדיכוי הנוראיים, שנעשים כלפי החלשים בחברה, במיוחד נשים וילדים. כי אם אפשר לומר על הנשים שבחרו דרך זו, הרי איש לא יוכל לומר שילד מוכן לחלוק את אביו עם עשרות ילדים אחרים, שהוא מעוניין בחיים בהם אביו בקושי יודע לזהות אותו.

הספר משלב סגנונות שונים. רגע אחד הוא תיזה של נערה מורמונית שחוקרת את חייה של אן אלייזה, רגע הוא סיפורו של ג'ורדן, בנה של האשה ה-19 שסולק מביתו כנער, גילה שהוא הומוסקסואל וחי באושר יחסי הרחק מהוריו – עד שנודע לו שאמא שלו –"האשה ה-19" ירתה באביו, והוא חוזר לעיר הולדתו ומחפש אחר האשם האמיתי ברצח (שכן אמו האדוקה באמת – מכחישה שעשתה זאת), ובחלקים מאוד נכבדים הוא סיפורה הבדיוני של אן אלייזה - ושל משפחתה, כפי שהסופר הרשה לעצמו לכתבו על בסיס ספרה ומאמרים אודותיה.

זהו ספר מורכב. לא רק בשל הסגנונות השונים, הדמויות המרובות והתקופות שונות שהוא מביא, אלא בשל הבעיות הקשות שהוא מציף והשאלות שהוא מעורר בקורא.

קל ללגלג על אמונתם של המורמונים, אבל הם אינם היחידים שמקריבים על מזבח האמונה שלהם. בכל הדתות ובכל הזמנים הצטרך האדם לוותר על רצונותיו תמורת "הקירבה לאל", ובכל הדתות ובכל הזמנים היו אנשים בעמדות מפתח שניצלו את אמונת ההמון הפשוט ורצונו להיטהר, כדי למלא את תאוותיהם.

כמה פרדוקסים יכול האדם המאמין להכיל עד שיקום ויודה שהנביא שלו איננו נביא? ואיך, למרות שדברים מוכחים שוב ושוב, עדיין יש מי שמוכן לתמוך באותו "נביא" וללכת אחריו באש ובמים?

לדייויד אברשוף אין פתרונים, אבל יש לו סיפור שחשוב לספר.

אם הספר הזה יעורר אנשים למצוקתם של אלו שנמצאים מאחורי הדלתות הסגורות של קהילת המאמינים שלהם, של מי שמרותו של אדם חזק וכריזמטי מכתיבה את צעדיהם - תרוויח החברה כולה.

אם כי סביר להניח, שכמו התיקונים שהצליחה אן אלייזה להשיג, יצנח גם הוא לתהום הנשייה, ועולם המאמינים הפתאים כמנהגו ינהג.

 מאת זלפה שלמה