[על הספר באתר טקסט]

כאשר ראיתי את הספר על מדף הספרים החדשים בספרייה התרגשתי במיוחד בגלל שאני מכירה את הסופרת. בלוגרית יקרה לי במיוחד שאפילו פגשתי  פעם פגישה מוצלחת מאד. הייתי חייבת להזכיר את זה כסוג של גילוי נאות. אם הספר היה מחורבן קרוב לוודאי שלא הייתי מתייחסת אליו אבל הוא היה מצוין עד כדי כך שאחרי פרק התייחסתי אליו כמו כל ספר סוחף שאני מכירה.

איתן, גיבור הספר, הוא לכאורה בחור מוצלח, יפה ונשוי בנישואי אהבה לנעמי (שהייתי מאמצת אותה בכיף כחברה) ואף איש הייטק, יום אחד כאשר הוא יוצא לריצה הוא נתקל בבחורה  שנאנסה מוטלת על הכביש, הוא לוקח אותה איתו אבל האירוע מעורר בו זיכרון מגיל הטיפש עשרה אז הוא ניהל קשר בעל אלמנטים נצלניים עם שירי, נערה אאוטסיידרית שהייתה מאוהבת בו. ופתאום מתעוררת בו השאלה האם אנס אותה כי הוא נזכר במעורפל שייתכן שבשלב כלשהו הוא שמע סירוב ממנה והתעלם ממנו.

ההיזכרות והאשמה מערערים את חייו. הוא משתף את חברו רון ומנסה לקבל תשובה מה קרה שם בדיוק כדי להתנקות מאשמה. במקביל מתעוררות בעיות אצלו גם בעבודה כשהוא עומד בפני דילמה מוסרית.

מה אהבתי בספר: אהבתי את אומנות החיים המדוקדקת  בכתיבה והיורדת לפרטים קטנים וחושניים של שגרה כמו טקס הגשת הקפה של אימו של איתן. צלחת יוונית כחולה עם עוגיית שקדים פריכה וספל קפה מוקצף.  אהבתי את הדמות של נעמי הציירת  שנראתה לי כמו אדם שיודע ואוהב לחיות, לאט מוותרת על ייחודיותה אוהבת ואמפתית אך לא מתבטלת, וכמובן לא נעדרת חולשות. את איתן ראיתי כאדם השואף למוסריות גבוהה אך בעל חולשות ולעתים נכנע להן או פוסח על שני הסעיפים. מתקומם אך לא עד הסוף. הוא נראה לי אנושי מאוד.

גם היעדר החד משמעיות בסוף העלילה נראה לי כמו בחירה הולמת מאד מאוד שמציגה לנו את הגוונים האפורים של המציאות.

מאת ג'וליאנה