ארוחת הערב – הרמן קוך. מהולנדית: ענבל זילברשטיין

הספר קריא מאוד ויחד עם זאת קשה לקריאה או יותר נכון קשה לעיכול.

ולמרות שקראתי אותו בבת אחת, עשיתי הרבה הפסקות בכדי לחשוב ולהפנים את תוכן הספר והשתלשלות האירועים.

לכאורה סצינה מאוד פשוטה, שתי משפחות - אחים ונשותיהם - נפגשות לארוחת ערב במסעדה על מנת לדון בבעיה שצצה ומעיבה על עתידם ועתיד ילדיהם. בניהם בני התשחורת הרגו בשגגה במרכאות או שלא במרכאות, זה יתברר בהמשך, דיירת רחוב שלנה בביתן כספומט שממנו הם רצו למשוך כסף, אחרי ערב שבו שתו קצת יותר מדי.

המספר, שהוא האח הצעיר, מגולל תוך כדי ארוחת הערב את גלגול האירועים ואיך נודע להורים על כך, אבל גם הרבה יותר מהסיפור הפשוט הזה. את מערך היחסים בין האחים והיריבות על גבול השנאה שהוא חש לאחיו, ואת העבר המשפחתי שלו. תוך כדי כך מתבררת גם השקפת עולמו והאם מותר להגן על האושר המשפחתי בכל מצב וגם תוך התעלמות ממעשים שאילו שמענו אותם על מישהו אחר לא היינו מתעלמים אלא שופטים בחומרה.

מה זאת אומרת "בני טובים" והאם לאדם שלא נראה כמונו והוא מוזנח, מסריח, שיכור שעומד בדרכנו מגיע יחס תרבותי מוסרי וערכי או שאפשר "להצדיק" כנגדו יחס אלים ומבזה בתואנה זו או אחרת - הם מפריעים בכביש, חוסמים את הדרך וכדומה.

האם באמת אפשר אחרי שבר כזה להחזיר את המשפחה למצב התמים והמאושר שלפני כן והאם כל האמצעים כשרים לכך, והאם באמת כמו שטולסטוי פותח באנה קרנינה והמספר מצטט אותו - כל המשפחות המאושרות זהות ואילו כל המשפחות האומללות אומללות כל אחת בדרכה - ומשפחתו שלו מהי, מאושרת או אומללה בדרכה שלה.

מה גבולות האחריות למשפחה ומה גבולות האחריות האנושית הכללית המוסר והחוק.

ספר מעורר מחשבה כיוון שלכאורה מדובר על אנשים כמונו, מעמד בינוני שבע במדינה שלווה ובלי בעיות עד שדבר לא צפוי מזעזע את השגרה והשלווה, איך אנחנו היינו נוהגים? בהתאם לאינסטינקט או למוסר, ואיזה מחיר ההחלטה גובה מאיתנו?

מרים אופיר